במסמך שחיבר אורי גדרון מופיעים מושגים מוכרים מהשנה האחרונה כמו גידול אקספוננציאלי ושיטוח העקומה, אבל המסמך הזה דווקא לא עוסק בקורונה. את גדרון, שבעוד חודשיים וחצי יסיים קריירה של 19 שנה במנהל התכנון, מטרידה לא רק המציאות הקרובה אלא גם פיצוץ האוכלוסין שהוא צופה למדינת ישראל, אם לא תשנה את מדיניות התכנון שלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דעה: מצוקת המורים: היקף עבודתנו גדל בעקבות הקורונה
– דעה: מחוץ לקופסה: לאפשר לתיכוניסטים להתחיל ללמוד באקדמיה
– דו"ח נציב קבילות החיילים: כשלים ותקלות בטיפול בקורונה
"ישראל של שנת 2021 עסוקה בקורונה ואין לה ראש לחשוב על מה יקרה פה בעוד 45 שנה", הוא אומר. מתחת לפני השטח, מתריע גדרון, מתרחשים תהליכים תכנוניים שהם בבחינת "פצצה מתקתקת". האזהרה המרכזית שלו היא שאם לא יחולו שינויים במדיניות תכנון הבנייה בישראל – בשנת 2065, וסביר מאוד שעוד קודם לכן, ייגמרו עתודות הקרקע לבנייה עירונית באזור המרכז.
גדרון הוא מתכנן ערים בהשכלתו, ועוסק בתחום כבר שלושים שנה. בשנים האחרונות הוא עובד באגף לתכנון משולב ומטפל בתוכניות מתאר אזוריות במחוזות חיפה והצפון. הנורה האדומה נדלקה אצלו בשנת 2008 כשנחשף להחלטת ממשלה שהתקבלה אז, לעצור את אישור תוכניות הבנייה באזור המרכז למשך ארבע שנים. "הרגשתי שיש פה משהו מאוד לא סביר. אמנם ההחלטה בוטלה לאחר שנתיים, אבל עצם קבלת ההחלטה הייתה ליקוי מאורות. ניסו לפתור בעיה של צפיפות במרכז באמצעות החלטה לא תקינה, שלא הייתה גורמת לאנשים לעבור לפריפריה אלא רק להתייקרות הדיור במרכז הארץ".
ההחלטה הזאת גרמה לגדרון להתעמק בסוגיית תכנון הבנייה בישראל. הוא הוטרד לגלות שבתוכנית האב האסטרטגית לשנת 2040, שפורסמה בשנת 2017 על ידי המועצה הלאומית לכלכלה ומנהל התכנון, נכתב כמה פעמים שעתודות הקרקע לבנייה עירונית במרכז הארץ יאזלו תוך כמה עשרות שנים. האזהרה הזו אמנם הוזכרה שוב ושוב על ידי החוקרים, אבל לא זכתה להתייחסות בתוכניות. "התפלאתי איך אף אחד לא מגיב לאזהרות הללו של החוקרים. הם הציעו לפרוס אוכלוסייה לפי הערים ברחבי הארץ והערים הגדולות במרכז. אני לא טוען שהפריסה שלהם לא אפשרית, אבל הם דיברו על 2040 והתעלמו מכך שעשרים שנה אחר כך לא יהיו עתודות קרקע".
האזהרה, שהופיעה גם בתוכנית האב, מבוססת מאוד, מסביר גדרון. "על פי התחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמה בשנת 2017, בשנת 2065 אוכלוסיית ישראל תעמוד על 20 מיליון איש. באותו זמן אוכלוסיית אזור המרכז, שכולל את מחוזות תל־אביב, המרכז והעיר אשדוד, תגיע לכ־8 מיליון נפש, כלומר תכפיל את עצמה בהשוואה לגודלה כיום. אוכלוסיית המדינה תמשיך לגדול גם בשנים שלאחר מכן, אך במרכז הארץ כבר לא תהיה קרקע זמינה למגורים ביישובים עירוניים".
בהיעדר הצעות תכנון לטווח ארוך, אסף גדרון חומרים ובדק תוכניות ומסמכי תכנון, ולפני כמה חודשים גיבש מסמך מקיף שבו הוא מציע קונספציה חדשה להתמודדות עם גידול האוכלוסייה. הפתרון שלו הוא בניית מרכזי צמיחה ראשיים (מצרי"ם). הכוונה היא לביסוס שמונה ערים גדולות מחוץ לאזור המרכז, שכל אחת מהן תכיל בין חצי מיליון לשני מיליון תושבים. שש מתוך השמונה הן ערים קיימות – קצרין, עפולה, חדרה, מודיעין, ירושלים, ובאר־שבע. אליהן מציע גדרון להוסיף שתי ערים גדולות חדשות – צפית, באזור השפלה הפנימית, צפונית לקריית־גת; וניצנה, ברמת־נגב על גבול מצרים. הקריטריונים שלפיהם בחר גדרון את מרכזי הצמיחה הראשיים הם ארבעה: שטח זמין לפיתוח עירוני; קיבולת אוכלוסייה ריאלית של לפחות חצי מיליון נפש; נגישות למסילת רכבת קיימת, מתוכננת או אפשרית מבחינה הנדסית; וריחוק מחוף הים, כדי להימנע מהשפעות של עליית גובה פני הים.
גדרון: "יש לי במשרד מפה, וכל יום אני רואה את מחוז המרכז. אין שם כבר לאן לזוז. לצפות ארבעים שנה קדימה זה לא הרבה"
למי שמרים גבה על ההצעה להקים עיר גדולה באזור ניצנה, המרוחק 180 קילומטרים מתל־אביב, גדרון מזכיר שעם רכבת במהירות 200 קמ"ש, שכבר קיימת היום בעולם, אפשר להגיע מניצנה לתל־אביב בשעה ורבע בלבד. "בספרד יש עיר שנמצאת במרחק 180 קילומטרים מהבירה מדריד. אנשים עולים שם על הרכבת בבוקר, ואחרי שעה ורבע הם במדריד. אותו דבר יכול להתרחש בין ניצנה לתל־אביב. הדירות שם יהיו זולות. המרחק לבאר־שבע ברכבת יהיה חצי שעה, וממילא באזור גבעתיים ורמת־גן פשוט לא יהיו דירות".
על פי התוכנית של גדרון, ניצנה תהפוך לעיר ענקית שבה יתגוררו בשלב ראשון חצי מיליון תושבים, ובהמשך היא תוכל לגדול עד שני מיליון תושבים. באר־שבע תגדל בשלב ראשון לשני מיליון תושבים, ובהמשך לארבעה מיליון. אגב, לא סתם גדרון סימן את ניצנה. יש שם כבר תכנון להקמת יישוב עירוני גדול, וגם היתכנות למסילת רכבת המבוססת על תוואי הרכבת הטורקית שהגיעה בעבר למקום.
אחריות לדורות הבאים
את המסמך שלו שלח גדרון לכעשרים בכירים במנהל התכנון, משרד הפנים ורשות מקרקעי ישראל. רק שישה חזרו אליו, רובם הביעו התרשמות חיובית אך לא מעבר לכך. "גם השתיקה אומרת משהו", סבור גדרון. "היא אומרת שזה כנראה יקרה אבל לא במשמרת שלהם, אז למה להם לעסוק בכך עכשיו. אני חושב אחרת. לכולנו יש ילדים ונכדים ואולי נינים, ויש לנו אחריות גם לדורות הבאים".
אורי גדרון. צילום: באדיבות המצולםגדרון מציין שכשהוא נולד, בשנת 1954, היו בארץ רק מיליון וחצי תושבים, והיום חיים בישראל כבר 9.7 מיליון איש. "האוכלוסייה בישראל גדלה מדי שנה בכ־150 אלף נפש והיא תגדל גם ב־200 אלף. זה אומר תוספת של מיליון בכל חמש שנים. שיעור הגידול השנתי הוא מעל אחוז, והוא אינו עומד לקטון. יכולים להגיד על התוכנית שלי שאני הוזה, אבל צריכים לחשוב מה עושים. יש לי במשרד מפה, וכל יום אני רואה את מחוז המרכז ומחוז תל־אביב. אין שם כבר לאן לזוז, רואים את זה בעיניים. עושים עוד תוכנית של פינוי־בינוי, הורסים בתים ובונים מגדלים, אבל גם לזה יש סוף כי התשתיות מוגבלות. כל מי שמנתח את זה בעין מקצועית מסכים שחייבים לעשות משהו. לצפות ארבעים שנה קדימה זה לא הרבה. כבר עושים את זה היום בהולנד למשל. אצלנו עושים תוכניות לעשרים שנה. זה טווח זמן שמספיק ליישוב, אבל לא למדינה".
