לא מעט מתומכיו של יו"ר ימינה נפתלי בנט מאמינים שהמציאות הפוליטית החריגה במדינת ישראל מקרבת אותו לכס ראש הממשלה. להערכתם, איש ממתנגדיו של ראש הממשלה הנוכחי, אנשי מחנה "רק לא ביבי", לא יצליח לגייס למחרת הבחירות 61 ממליצים שיעניקו לו את ראשות הממשלה. מנגד, גם מחנה תומכי נתניהו אינו מגיע ל־61 מנדטים. בין שני המחנות ניצב אפוא בנט, שאם להאמין לסקרים יתייצב בתום מערכת הבחירות הקרובה בעמדת ממליך המלכים. רק מי שייענה לדרישותיו יהיה ראש הממשלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
צה"ל: חוקרים פרטיים לא יישלחו עוד להפריך "הצהרות דת"
אין ימין ושמאל: כל הטוויטר מובך מדני דנון
4 שנים אחרי העקירה: גם החלקות החקלאיות בעמונה ייהרסו
מעמדה כזו בנט יכול לכאורה להעלות כל דרישה, ומבוקשו יינתן לו. משרד הביטחון יהיה רק נקודת הפתיחה למו"מ, ויו"ר ימינה יוכל להעלות על השולחן גם דרישות גדולות בהרבה. למשל, הקמת ממשלת חילופים שתעניק לו נתח מראשות הממשלה. נשמע לכם מופרך שיו"ר מפלגה של 13 עד 15 מנדטים ירכיב ממשלה? לח"כ מתן כהנא מימינה זה נשמע הגיוני לגמרי. "אנחנו מרחק נגיעה מהרכבת הממשלה הבאה. נגיע לשם", אמר בריאיון השבוע. בסביבת בנט יש גם מי שמשתעשעים במחשבה שבממשלת חילופים כזו, אם תקום, יהיה בנט הראשון ברוטציה ולא השני. זאת אף שברוב הסקרים כיום ימינה היא הרשימה הרביעית בגודלה בכנסת החזויה, אחרי הליכוד, יש עתיד ותקווה חדשה.
ואכן, אם מסתכלים על הפוליטיקה כעל משחק אסטרטגיה מתמטי, אם למחרת הבחירות ימינה אכן תהיה לשון המאזניים, יוכל בנט לכאורה לדרוש הכול וגם לקבל. אלא שהפוליטיקה, כפי שלמד בני גנץ על בשרו רק לאחרונה, עשויה מחומרים מורכבים יותר. אחד הלקחים העיקריים שלימדה אותנו ממשלת החילופים האומללה של גנץ ונתניהו הוא שאי אפשר ליצור שותפות שוויונית באופן מלאכותי. כאשר שמיר ופרס עמדו שניהם בראש מפלגות גדולות מאוד וכמעט שוות בגודלן, מימוש הרוטציה וההתנהלות השוויונית ("פריטטית") היו מתבקשים. לעומת זאת, כאשר ראש מפלגה שגודלה מחצית מגודל מפלגת השלטון הראשית דורש רוטציה ופריטטיות – זה פשוט לא קורה. לא יעזרו כל ההסכמים והערבויות המשפטיות – כאשר אין שוויון בכוח לא יהיה שוויון בהתנהלות.
13 מנדטים ומעלה יהיו הישג אדיר לימינה, שיא אישי של בנט ובשורה מדהימה לעם ישראל. אך גם הישג כזה לא יביא כנראה את ימינה לגודלה של מפלגת שלטון. כדי להקים ממשלה יציבה שתוכל לתפקד לאורך זמן ולתת למדינת ישראל את השקט הפוליטי שהיא זקוקה לו, חייב לעמוד בראש הממשלה ראש מפלגה גדולה ולא ראש מפלגה בינונית. שבענו מערכות בחירות וממשלות בלתי מתפקדות.
הסכם לעשירים
לא חלפה שעה מההודעה על חתימת הסכם העודפים בין הליכוד לרשימת הציונות הדתית בראשותו של בצלאל סמוטריץ', ומבול המתקפות כבר היה בעיצומו. בכחול לבן תקפו, במרצ עקצו וביש עתיד קבעו: "עכשיו זה רשמי: פתק לליכוד זה פתק לכהנא. אין שפל שנתניהו לא ירד אליו בדרך לקואליציית החסינות שהוא מנסה להקים". ליאור שליין, בן זוגה של יו"ר העבודה מרב מיכאלי, צייץ: "ביבי ובן־גביר חתמו על הסכם עודפים. עכשיו זה רשמי: הצבעת ביבי – קיבלת בן־גביר. וזאת לא חלוקת השלל הראשונה בין השניים: בזמנו, בן־גביר קיבל את הסמל מהמכונית של רבין, וביבי קיבל את הבית שלו".
אפשר להניח שהטענה שהצבעה לליכוד עלולה להכניס לכנסת את "תומכי כהנא" (כלומר את אנשי מפלגת עוצמה יהודית, הרואים בעצמם את תלמידי הרב מאיר כהנא הי"ד) תחזור עוד פעמים רבות במהלך מערכת הבחירות. כדאי לעמת אותה כבר עכשיו עם העובדות, ולהסביר מדוע מדובר בקשקוש.
נתחיל בחלק הקל: מועמדי עוצמה יהודית משובצים ברשימת הציונות הדתית במקום השלישי (איתמר בן־גביר) ובמקום העשירי (יצחק וסרלאוף). הסכם עודפים בא לידי ביטוי רק כאשר שתי הרשימות שחתומות עליו עוברות את אחוז החסימה. אם הציונות הדתית תעבור את אחוז החסימה באופן עצמאי, בן־גביר ממילא ייכנס לכנסת. מנגד, הסיכוי שעודפים ישפיעו על גורלו של מספר 10 ברשימה הוא קלוש ביותר.
מעבר לכך, כדאי להבין כיצד עובדים הסכמי עודפים: כאשר מפלגה קטנה (מאוד) ומפלגה גדולה (מאוד) חותמות על הסכם עודפים, תנועת המנדטים תהיה כמעט תמיד חד כיוונית, מהקטנה לגדולה. הסיכוי שקולות עודפים שניתנו לרשימת הציונות הדתית יוסיפו מנדטים לליכוד, גבוה לאין שיעור מהסיכוי לתרחיש ההפוך. הסיבה לכך היא חוק באדר־עופר שמחלק את העודפים לא לפי שיטת העודף הגדול, אלא לפי נוסחה מתמטית הידועה גם כנוסחת הגנבך־בישופ, המעניקה יתרון עצום בחלוקת העודפים למפלגות הגדולות, ומגדילה אותן על חשבון הקטנות. לא בכדי יוחנן באדר ואברהם עופר, יוזמי החוק, באו משתי המפלגות הגדולות דאז, גח"ל (לימים הליכוד) והעבודה.
אם כך, מה מניע מפלגה קטנה לחתום הסכם עודפים עם מפלגה גדולה? הרצון לוודא שהמפלגה הגדולה לא תנסה במהלך מערכת הבחירות למחוק את הקטנה, כי אם תצליח תפסיד את העודפים שתקבל ממנה. הא ותו לא.
הטעות של ואטורי
הודעת היועץ המשפטי לממשלה ששר הביטחון בני גנץ מנוע מלהמשיך לקדם בתקופת הבחירות את יוזמתו להוצאת תחנת הרדיו גלי צה"ל ממערכת הביטחון, לא הייתה מפתיעה. נטייתו של היועמ"ש למנוע משרי הממשלה לקבל החלטות בתקופת בחירות, למרות החוק הקובע את רציפות כהונת הממשלה, אינה חדשה. מנדלבליט ממשיך בכך את מסורת קודמיו, שמצידם התנהלו כך ברוח פסיקות בג"ץ בנושא.
מה שכן הפתיע מעט הוא שהנחיית היועץ לשר הביטחון באה בעקבות פנייה של ח"כ ניסים ואטורי מהליכוד. ואטורי הוא חבר כנסת טרי יחסית, שהושבע לפני חודשיים בלבד, לאחר התפטרותו של גדעון סער מהכנסת. מאחר שנכנס לכנסת סמוך ליציאה לפגרת הבחירות, התקשה ואטורי להותיר רושם פרלמנטרי. זו כנראה הסיבה שהוא בחר לקבל מעט תשומת לב ציבורית באמצעות הפנייה ליועמ"ש. בעבור ואטורי אישית אולי מדובר בהישג, אך לציבור שהוא אמור לייצג הסבה הפנייה הזו נזק גדול.
בעשורים האחרונים נאבק הימין למען ביצור זכות המשילות של נבחרי הציבור. מדובר במאבק בעל טעם כפול, עקרוני ומעשי. מההיבט העקרוני, חיזוקם של "שומרי סף" למיניהם על חשבון נבחרי הציבור פוגע קשות בעקרון־העל הדמוקרטי של שלטון העם באמצעות נציגיו. היחלשות הנבחרים והתחזקות הפקידים והמשפטנים מסכנת קשות את הדמוקרטיה הישראלית, ובניגוד למיתוס, הדמוקרטיה יקרה לימין לא פחות מאשר לשמאל. מעשית, כפי שהראה לפני שנים פרופ' מני מאוטנר, עליית כוחם של המשפטנים היא תגובת נגד להתחזקותו הפוליטית של הימין. באמצעותה אליטות השמאל שימרו את כוחן אל מול נבחרי הציבור הימנים. צריך להיות תמים או טיפש כדי לא להבין שמתנהל פה מאבק כוחות עיקש, שהימין ופקידי מערכת המשפט נתונים בו משני צידי המתרס.
אכן, המהלך של גנץ אינו תמים. שר הביטחון לא גילה פתאום שתחנת רדיו צבאית אינה רעיון טוב. ברור ששינוי בקו המערכתי של התחנה, ובמיוחד המתקפות הארסיות שספג גנץ מצד פרשן בכיר מסוים, גרמו לו לרצות לחלץ את גלי צה"ל מהצבא ולפתוח לאלתר בצעדים לסגירתה, רצוי עוד לפני הבחירות. אך העובדה הזו לא יכולה להצדיק את המהלך שנקט ח"כ ואטורי.
המאבק על העצמת נבחרי הציבור אל מול פקידים ומשפטנים כדוגמת מנדלבליט הוא אסטרטגי. על הכף מונחים עתידה של הדמוקרטיה הישראלית ועצם יכולתו של הימין לשלוט. לעומת זאת חשיבות המשך שידוריו של פרשן פלוני, החביב על ראש הממשלה, היא בינונית ומטה. הלגיטימציה להגבלת פעולתם של נבחרי הציבור דווקא מכיוונו של חבר כנסת מן הליכוד, תשוב כבומרנג אל הליכוד ואל הימין כולו.
