בסוף שנת 2018, החליטו השרים נפתלי בנט ואיילת שקד להקים מפלגה חדשה, "הימין החדש", ולעזוב את הבית היהודי, מפד"ל ההסטורית. היו מגוון סיבות לנטישה הדרמטית: אחת מהן הייתה הכפיפות המוחלטת לרבנים, וחוסר העיסוק של הבית היהודי בנושאי דת ומדינה, בנוסף, בנט ושקד ראו את הנושאים האלו בצורה שונה מזו של שאר חברי המפלגה – ובוודאי מהרבנים.
הם הודיעו אז שיקדמו אג'נדה המבוססת על אמנת גביזון-מדן בנושאי דת ומדינה, אך מעבר לסיסמאות גבוהות, היה ברור שיש לבנט נושאים הרבה יותר דחופים לקדם, בעיקר את הרצון שלו לשמש שר הביטחון, תפקיד שהוא ראה ככזה שיאפשר לו להנהיג ביום מן הימים את המדינה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
הפתרון של הגמרא לפלונטר הפוליטי: נשיא
"ביום שאפסיק להתרגש מאייטם או כתבה שעבדתי עליהם – אדע שאני צריך לפרוש"
המימון לאונר"א: האמירותים יפסיקו, האמריקנים יחדשו
השבוע עטרה גרמן פירסמה במקור ראשון כי "ימינה תגבש עמדות בנושאי דת ומדינה". היא הביאה את דבריו של חבר ימינה הטרי, ניר אורבך, ששימש כמנכ"ל הבית היהודי – אותו מינה אי אז בנט. אורבך הודה כי "אין ספק שבשנים האחרונות, בבית היהודי נמנעו מלעסוק בדברים האלו".
מפלגת הימין החדש לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בהתמודדות הראשונה שלה, ואחת הסיבות היא שלא היו להם אג'נדות ברורות, כאלה שיבדלו אותם מהמפלגות האחרות. אנשים כמוני, שהם ימנים מבחינה מדינית, ועם דעה ליברלית יותר מבחינה דתית וחברתית – חשבו ש"הנה, סוף-סוף יש לנו בית". הרי נפתלי בנט הוא בדיוק כזה: שמרן מבחינה מדינית, איש ארץ ישראל השלימה, ובחייו הפרטיים, חובש כיפה המנהל אורך חיים דתי ליברלי. כשר התפוצות, בנט הוביל שינוי דרמטי, שמעטים חשופים לו: לראשונה הוא היה שר ויו"ר המפלגה הדתית לאומית שלא הייתה לו כל בעיה ללכת לבית ספר קונסרבטיבי בניו יורק ולחבק שם את הצוות ולשיר שירים עם התלמידים הקטנים. כאשר הרב הראשי דוד לאו ביקר אותו על הביקור הזה, בנט השיב שלהיפך, זו חובתו לבקר שם. הוא דיבר על אחדות, ועל "שבת אחים גם יחד". אותי זה ריגש, ואת החרד"לים מאידך זה הוציא משלוותם.
בנט ניהל מערכות יחסים עם ראשי הזרמים ואף הקים עבורם את הרחבה השוויונית בכותל המערבי – "כותל המשפחות" כפי שהיא מכונה היום. רחבה שהפכה להיות מוקד לעולים לרגל תיירים רפורמים, למקום כזה שמשפחות ישראליות מכל קצוות הקשת הדתית מקיימים שם הנחת תפילין ועלייה לתורה לכבוד בר המצווה ועוד.
כעת יש לימינה הזדמנות נוספת לקדם את נושאי דת ומדינה, כיוון שמפלגות ימין כגון הליכוד, שאמורה להיות "תנועה לאומית ליברלית", הפכה להיות מפלגה בה מיישרים קו עם המפלגות החרדיות, או שפשוט מתעלמים מהעניין. לא חסרים פוליטיקאים ליברליים בליכוד, אלא שבעניינים האלה הם פשוט שותקים, וחבל.
מאות אלפי ישראלים שאינם מוכרים כיהודים נמצאים בסיטואציה בלתי אפשרית, ומחובתנו למצוא להם פתרון; מוסד הנישואין זקוק אף הוא לניעור וכך גם נושאים כמו כשרות ועוד. אם רק תאפשרו לחברי המפלגה להביע את עמדתם האמיתית, אני מעריך שאצל רובם היא תהיה דומה. הם ירצו רפורמה מסוימת בנושאי דת ומדינה. רק מפלגה כמו ימינה של 2021 (שהיא שונה מזו של 2020) תוכל להוביל תהליכים אמיצים בנושאים אלה – עם כבוד עצום ורגישות כלפי הדת והמסורת.
גרמן ציטטה את אורבך, שהציב אתגר למפלגתו: "ישראל זקוקה לרב ראשי ציוני דתי. חייבים להתכנס סביב מועמד אחד מוסכם, לא כמו המערכות הקודמות שהיו כמה מועמדים, ולכן החרדים זכו מן ההפקר". עם קצת מחשבה, רצון והתמדה – זה לא בשמים, ויש לכם אפשרות להביא לשינוי אמיתי – אם רק תרצו בכך.
