יודע כל פרח משפט כי הזכות לחופש ביטוי מעולם לא עוגנה בספר החוקים של מדינת ישראל. חופש הביטוי הישראלי נולד אי שם בשנות החמישים בפסק דינו של השופט אגרנט בבג"ץ עיתון "קול העם". בפני בית המשפט נידון רצונו של שר הפנים דאז ישראל רוקח לסגור העיתון למשך עשרה ימים, כשהוא משתמש בסמכות שהקנה לו החוק להגביל פרסום של עיתון במידה ופרסום בו עלול "לסכן את שלום הציבור". בפסק דין מכונן יוצק השופט אגרנט את יסודותיו של חופש הביטוי בישראל כזכות חוקתית, דוחה את דעתו של שר הפנים ומורה על פתיחה מידית של העיתון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "עבדנו בלי הרף, קשה שההורים עוד לא ראו את הנכדים שלהם"
– מקורבים לצלחת של המוקטעה: לאן נעלמו החיסונים של הרשות?
– יצר ההרס העצמי של הימין ממשיך לפגוע בכולנו
לשמחתם של אזרחי ישראל, מאז אותו פסק דין, בוטלה פקודת העיתונות שהקנתה לשר הפנים את הסמכות לסגור עיתון, קמו כלי תקשורת רבים וחופשיים וגם הרשתות החברתיות תרמו תרומה גדולה לחופש הביטוי בישראל. ובכל זאת, למרות התפתחויות אלו, אין פירוש הדבר שתמו הסיכונים לחופש הביטוי הישראלי ואף נראה שלאחרונה, עם גלי ההתנגדות לחיסונים, קם לו אויב חדש.
השופט אגרנט בפסק דינו כתב כי "העיקרון של חופש הביטוי נועד להגן על האינטרס של בירור האמת", ולכן "הזכות לחופש ביטוי, אין פירושה כי אדם רשאי לפרסם את כל העולה על רוחו". כלומר, חופש הביטוי במדינה דמוקרטית נשען על כך שהוא משמש במה לבירור האמת ודרכו יכול כל אזרח לקבל את המידע הדרוש לגיבוש דעתו על השלטון במדינה. הניסיון לפרש את חופש הביטוי כחופש להפיץ מידע כוזב ושקרי הוא פגיעה חמורה בחופש הביטוי שעלולה להביא לריסוקו אם יאבד אמון הציבור במידע בסיסי, שתפקיד חופש הביטוי לתווך לאזרח.
אין כאן דרישה להפעלת צנזורה על דעות אך בהחלט יש כאן דרישה לבדיקה מקדימה של עובדות בסיסית. אין סיבה שמדעני מכון ויצמן יצטרכו לישון עם נעלים ולהיכנס לכוננות ספיגה בגלל כל כתב צמא רייטינג. כמו שלא דנים בשאלה "האם העולם עגול?", כך לא דנים בשאלה האם יש קורונה. תנו למדעני ישראל למצוא תרופה לקורונה ולא להזים שקרים.
חופש הביטוי הרחב שקיים בישראל מטיל על כלי התקשורת אחריות כבדה. כיום, בשם האיזון הקדוש מטפטפות לתוכם דעות מסוכנות של מכחישי קורונה ומתנגדי חיסונים למיניהם, וכך אותה טענה של "סיכון שלום הציבור" שהביאה להולדתו של חופש ביטוי ישראלי תהיה גם זו שתביא לסופו.
על דבר אחד אין ויכוח – השופט אגרנט מתהפך בקברו על כל שימוש בחופש הביטוי כתירוץ למתן במה למתנגדי חיסונים ומכחישי קורונה. אם בבג"ץ "קול העם" היה מבקש העיתון להגן על שקריהם של מתנגדי החיסונים ומכחישי הקורונה, סביר להניח שהשופט אגרנט זכרונו לברכה היה מגלל את העיתון החוצה במדרגות בית המשפט. ואנו, אזרחי ישראל, היינו נאלצים לחכות להזדמנות אחרת בשביל להביא לעולם חופש ביטוי משלנו.
