הסופר האמריקני הנרי דיוויד ת'ורו הטיף לחיי בדידות ופשטות בטבע. בספרו "וולדן" תיאר שנתיים שבהן חי לבדו בבקתה ביער פרא. הספר הפך מושא לפולחן, ות'ורו עצמו נהיה מושא להערצה. לימים התברר שבמשך השנתיים הללו, 1845־1847, התגורר ת'ורו במרחק עשרים דקות הליכה מבית הוריו. אמו כיבסה את בגדיו, ולפעמים גם בישלה עבורו. ללמדך שהחיים בטבע הפראי יכולים להיות נוחים, בתנאי שהציוויליזציה מוכנה לטפל בכביסה המלוכלכת שלך.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– פוליטיקאים, כך תוכלו לעשות טוב בתוך מערכת רעה
– את הקורונה צריך לנצח ביחד, בינתיים אנחנו מפסידים לבד
– השכל הישר: מוטציה נדירה בחברה הישראלית
חלק מהמתנגדים לחיסוני הקורונה מעלים נימוקים ענייניים, ואותם צריך להפריך עניינית. חלק אחר מתנגדים מתוך איזה פולחן של פשטות טבעית, וחשדנות כלפי הטכנולוגיה המודרנית. בנוגע אליהם כדאי לזכור שפולחן הטבע הזה יכול להתקיים רק בזכות אותה טכנולוגיה חשודה. באורח חיים טבעי באמת, תוחלת החיים הממוצעת של בני אדם היא בסביבות שלושים שנה. מים מזוהמים, חיידקים ונגיפים, רעב וחיות טרף הפכו את חייהם של אבותינו לקצרים ומרים. חִשבו על התמונה הדמיונית הבאה: אדם יושב באולפן טלוויזיה לווייני משוכלל, מחזיק בכיסו עוצמת מחשוב שיכולה להטיס אדם לירח, לוגם מכוסו המלאכותית מים שנשאבו ושחוטאו בטכנולוגיה מתקדמת, מישיר מבט למצלמות הדיגיטליות, ואז מדבר על "ריפוי טבעי". ובכן, אאמין לאדם כזה רק כשיחזור באמת אל הטבע, וישתה מי בוץ דלוחים, כפי שנאלצו לנהוג אבותינו.
חברה מערבית עשירה יכולה להרשות לעצמה קבוצה קטנה הסולדת מטכנולוגיה רפואית, כפי שהיא יכולה לשאת גחמות קבוצתיות אחרות. אם כמה אחוזים מהאוכלוסייה לא מתחסנים, בדרך כלל החיסון של כל האחרים מגן גם עליהם. כאשר נסדק מְקדם הביטחון הזה, כאשר מופיעה מגפה אמיתית, מחיר הגחמה הזו הופך הרבה יותר יקר לחברה כולה.
הפסוק הראשון בתנ"ך מלמד אותנו שהטבע אינו קדוש. א־לוהים ברא את השמיים ואת הארץ, ומכאן שהם עצמם אינם א־לוהיים. הנציב הרומאי קווינטוס טיניאוס רופוס – חכמינו כינו אותו "טורנוסרופוס הרשע" – אמר פעם לרבי עקיבא שברית מילה פוגעת בשלמות הטבעית של גוף האדם. רבי עקיבא השיב לו שלחם מלאכותי טוב הרבה יותר מחיטה טבעית, ושבגד מלאכותי טוב יותר מפשתן גולמי. הטבע אינו רע, אך גם אינו טוב. הוא גולמי. לא כדאי להילחם בו, אך כדאי מאוד לשפר אותו. זה ודאי לא אומר שכל טכנולוגיה היא טובה. לטכנולוגיה המודרנית יש יתרון גדול: היא באמת עובדת. אך תמיד צריך לשאול האם המטרות שמצליחה הטכנולוגיה להשיג אכן מועילות להגשמת חלומותינו הגדולים. סמארטפון הוא כלי מצוין להעברת כמויות עצומות של מידע, אבל ילדים צעירים לא יכולים להתמודד עם מידע כה רב. גם אם הטכנולוגיה משיגה את מטרתה, לא בטוח שאנחנו רוצים את המטרה הזו. אך לגבי טכנולוגיה רפואית ההבחנה הזו פחות רלוונטית, בגלל ערכם הגדול של חיי אדם. חיסונים יודעים להציל חיים, וזו לא רק מטרה טקטית, אלא גם חלום גדול.
למה אני חשדן כלפי רעיונות חברתיים חדשים, והרבה פחות חשדן כלפי טכנולוגיה חדשה? למה אני שמרן מבחינה חברתית ומוסרית, אבל מחבב את הקידמה הטכנולוגית? מסיבה פשוטה: הידע הטכנולוגי מצטבר, והידע המוסרי – לא. ידע מדעי וטכנולוגי נרשם בנוסחאות פשוטות, שקל להבין ולהעביר הלאה. ניוטון הגאון ירק דם כדי לגלות את כוח הכבידה, אבל אחריו כל תלמיד תיכון קולט את הנוסחה בשיעור אחד. לכן במצב נורמלי הידע הטכנולוגי הולך ומתקדם, ולא כך הידע הערכי. חוכמה מוסרית נקנית מתוך ניסיון חיים, ומנוסחת בקמטים ולא בנוסחאות. היא מוצפנת במוסדות חברתיים ובמנהגים עתיקים, ואיש אינו יודע לתרגם אותה לכללים פשוטים ומוסכמים. המוסדות והמנהגים שלנו אינם טבעיים; גם הם יצירה מלאכותית. אך לא מייצרים אותם כמו שמייצרים צעצוע פלסטיק, אלא כמו שמייצרים מוניטין: לאט ובסבלנות רבה. לכן בתחום הטכנולוגיה אני מאמץ את הקִדמה, בעוד בתחום המוסר אני אומר: מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי. ואצלנו, עולם הפוך ראיתי: החברה שלנו ממהרת לאמץ כל מהפכה מוסרית מסוכנת, ומעקמת את האף בחשדנות דווקא לנוכח הקדמה הטכנולוגית המועילה.
ודאי שאפשר להעלות ספקות לגבי כל טכנולוגיה חדשה. למעשה, פריצת הדרך של המדע המודרני החלה כאשר אימצו החוקרים מנגנונים שיטתיים של העלאת ספקות ובירורם. אך חשדנות כללית כלפי הטכנולוגיה המודרנית היא צבועה, כי כולנו נהנים בכל רגע משלל יתרונותיה. אם אתם כותבים בטוויטר נגד טכנולוגיית החיסונים הלא טבעית, זכרו שטוויטר הרבה פחות טבעי מחיסון, וגם הרבה פחות בטוח.
