ישראל, הדיסטופיה: על תקינות פוליטית ומשיחיים הזויים

למרבה ההפתעה, הוועדה המסדרת של מילון התקינות הפוליטית התמקמה בתוך משרדי המוסד לביטוח לאומי, שהמיר בינתיים את תוארו ל"המוסד לביטוח בישראל", כדי לא לפגוע במי שמאותגר ברגשות לאומיים. בתחילה שקלו לכנותו "הביטוח הישראלי", אולם הוועדה חששה לפגוע ברגשות מסתננים, עובדים זרים ושאר שב"חים. בניגוד לאירועים דומים אחרים, טקס החלפת השם לא כלל את שירת "התקווה" – מתוך הזדהות עם מדוכאי הקורונה, שנקודת האופק האחרונה שראו הייתה מדף המתוקים הסודי במזווה, המשמש מטעמי יעילות גם כחדר עבודה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כשקדושת החיים מתעוותת הטרור הופך מוצדק ובניית הארץ מוחרמת
– הסכם הגרעין לא ידידותי יותר, זה רק ביידן שמתעקש לא לראות
– נפרדים מהסגר: המדינה מתכוננת לחיים על פי התו הירוק

פקידת הקבלה, הנושאת את השם הניטרלי טל, קידמה את פני הבאים בחיוך מלא כוונות. פעם היא הייתה משתמשת בחיוך מלא כוונות טובות, אבל מאז שהעירו לה שלא מתפקידה להגדיר מה טוב ומה רע, היא צמצמה את פעילות הלחיים לכוונות בלבד. צבי־יהודה, בחור בכיפת־מרקייה וזקן למתחילים, עמד בתור כשהוא חולק אזור נגיפי עם חמישה אנשים נוספים. לפניו עמד קשיש בא בימים, שביקש להשיב לעצמו את התואר "זקן" שנלקח ממנו באיבו. עד לא מזמן נהג להתהדר בוורט "זקן – זה קנה חוכמה", אולם במושג "אזרח ותיק" הוא לא מוצא סמליות דומה. הוא ניסה, אולם נשבר אחרי האותיות "אזר", כשיקיריו המליצו על "אני זקן רוטן". טל מצידה הבהירה שוועדת הצקצוקים לא תאשר את הבקשה, שכן יש בה מן הרגרסיה, וזה הרי לא ייתכן בעידן פרוגרסיבי שמבקש להקנות לחברה אינדיקציה על המתרחש בחברה, ולהעניק לה שליטה ורבלית על אגרסיות ו/או תפיסות גזעניות. טל חייכה לאיש בסבר פנים יפות, הקשיש השיב בסבר פנים נואשות, ענה שאינו דובר את השפה ויצא מהמקום.

טל נאנחה קשות וסימנה לצבי־יהודה להמתין עד שתסיים שיחת טלפון פרטית, ממנה עלה בבירור כי פקידת הקבלה הייתה עד לא מזמן אם חד־הורית. לא, היא לא נישאה בשעה טובה או בשום שעה אחרת, היא פשוט שודרגה למעמד הורה עצמאי. בשיחה עם אמה היא התייחסה לגרוש שלה במושגים השמורים לבעלי מוגבלות שכלית־התפתחותית, אולם לאחר שהבחינה במבטיהם של הממתינים בתור, הסתפקה ב"אידיוט" ואף התרככה לכדי סתם "דביל".

בתום השיחה האמוציונלית, פנתה טל בחיוך קצת פחות מלא כוונות אל מיודענו הסבלני. מה אדוני מבקש, שאלה במאמץ לחיים מלאכותי. "אני מבקש להכניס למילון המילים האסורות את המושג 'משיחי הזוי'", השיב צבי־יהודה וגלגל בידו את אחת מפיאות לחיו המסולסלות בשמן זית כתית מעולה, חמיצות מרבית 0.5 אחוז.

"אדוני משיחי?", שאלה טל.

"אדונך מוצא את השאלה פוגענית ומבקש להוציא את המילה הזו מתוך מאגר הכינויים הלגיטימיים בפנייה לאיש ו/או אישה המחזיקים באמונה משיחית".

"אתה מאמין בביאת המשיח, כן?"

"מאמין, מאמין. ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו וכל העסק הזה", השיב צבי־יהודה. "אני על זה שלוש פעמים ביום, עם 'הרחמן'־בונוס בברכת המזון בשבתות ובמועדי ישראל".

"מה עם שאר השבוע?", תהתה טל.

"שומר גלוטן", השיב צבי־יהודה.

"אדוני, אני לא מבינה מה אתה רוצה".

"אני מבקש בנימוס להסיר את הביטוי הפוגעני הזה מהמילון", התעקש האזרח.

"נכבדי, הביטוי משיחי לא נמצא כפוגעני".

"כי כשפוליטיקאים קוראים לנציגי המתנחלים 'משיחיים', הם מתכוונים להחמיא?", שאל צבי־יהודה.

"מחלקת התקינות הפוליטית מטרתה למנוע יצירת תחושת עלבון או הרגשת נחיתות בקרב חברי קבוצות מסוימות בחברה", דקלמה טל מוויקיפדיה.

"אז התפקיד שלכם הוא לדאוג שלא לפגוע מילולית במיעוט מדוכא!"

"המתנחלים לא נתפסים כמיעוט מדוכא", החיוך של טל עכשיו פנה שמאלה בציניות מעודנת.

"אנחנו מיעוט, ואני מדוכא", התעקש הבחור.

"אתה מבין שתהיה לי בעיה להעביר את הבקשה בוועדת צקצוקים אם אתה בעצמך טוען שאתה מאמין במשיח".

"הוצאתם מהמילון את המילה שחור. למה, האפרו־אמריקני הממוצע לא יודע שהוא לא לבן?", קבל צבי־יהודה. "הרגתם אותנו, אפילו את העוגה הכושית הוצאתם מהשיח".

"מה קשה לך להגיד עוגת קקאו?", רטנה טל.

"מה קשה לך לומר מאמין בביאת המשיח על פי שיטת הרמב"ם, משנה תורה הלכות מלכים, וראה עוד: ההקדמה לפרק חלק ואיגרת תימן?", תהה צבי־יהודה.

טל הרימה ידיים והבטיחה להעביר את הבקשה לוועדת הצקצוקים. הוועדה, הסבירה, יושבת באולם הסמוך. מונח נפסל ממילון הסבירות הישראלי רק אם הלבנים הפריבילגים החברים בוועדה מצקצקים במרץ כאשר המילה נשלחת לחלל האולם. אדישות מביאה לביטול התלונה. ועדת המצקצקים, אגב, מורכבת משני גברים ושתי נשים, מה שמוביל לדילמות קשות במקרה של שוויון בין אדישים למצקצקים.

"למה שלא תרכיבו ועדה עם מספר אי־זוגי של חברים, כמקובל?" תהה צבי־יהודה. התשובה הייתה שאין להכריע בהרכב שרובו גברי או נשי, וכמו כן אין לייחס ליושבי הוועדה מגדריות מוצהרת, כדי לא לשלול מהם את חופש הבחירה המגדרי. "אז איך אתם אומרים שיש שוויון בין גברים לנשים בוועדה שחבריה נטולי הגדרה?", תהה הבחור, ונענה בצקצוק ממלכתי השמור לשמרנים חשוכים.

אמרת שחברי הוועדה המצקצקת הם לבנים פריבילגים, המשיך צבי־יהודה והקשה, מדוע ההרכב כה חד־גוני? על כך ענתה פקידת הקבלה בחיוך תמה: כי לבנים פריבילגים הם הרוב, כמובן, והרוב קובע.

"חשבתי שאתם פה כדי להגן על המיעוט הנדרס".

"בהחלט", חייכה טל, "והרוב קובע מיהו מיעוט ומי נדרס".

צבי־יהודה נאנח עמוקות וצפה בארבעת חברי ההרכב מגלים אדישות מופגנת למשמע הקריאה "משיחי הזוי". נדמה היה לו שהבחין אף בהנהון נמרץ מצד אחד מהם. בראש מורכן הוא פנה לצאת. בחדר ההמתנה העמוס הבחין באיש בהיר עור וכסוף שיער, שמציץ בשעון החכם שלו מדי פעם ונאנח לתוך המסכה החד־פעמית.

"אתה בטוח שאתה במקום הנכון?", תהה צבי־יהודה.

"כן", חייך הלבן הפריבילג, "התור שלי באפריל 2032, אבל הצפי הוא שמהפך התקינות הפוליטית יגיע הרבה יותר מוקדם. אף פעם לא מוקדם מדי לדאוג לעצמך למקלט, או לפחות להשתחל למילון".