בתחילת שנות השמונים ישבה הפזמונאית חמוטל בן זאב במטבח ביתה שבזכרון יעקב. מסביבה התרוצצו שלושה זאטוטים קטנים ועל ברכיה ישב תינוק רך. ובתוך כל ההמולה הזאת היא ישבה וכתבה בפשטות, ברצף ובלי מחיקות, שיר שמדבר על נתינה. חמוטל בן זאב חזרה בתשובה בצעירותה ובשלב זה כבר הייתה מושרשת עמוק בדת, נשואה עם כיסוי ראש והרבה ילדים, אבל בכל זאת היא עמדה בשורה הראשונה של כותבי הפזמונים בישראל. שניים משיריה אפילו ייצגו את ישראל באירוויזיון ("עולה עולה" ו"אמן").
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מה פרשת השבוע חושבת על מגדת העתידות של צדי צרפתי
– אבא סלח לי: מצווה ושכרה בצידה
– כמו עמוד ענן במדבר: ללכת, בלי פחד
בועז שרעבי התכונן לקראת סיבוב הופעות בקהילות יהודיות באירופה ורצה שיר עברי אבל עם ניחוח לועזי. הוא ביקש מחמוטל שתכתוב לו שיר עם המילה "לתת" מכיוון שבצרפתית המילה לה-טט (la tête) משמעותה "הראש". באותו אחר צהריים קסום ישבה חמוטל בן זאב וכתבה לו את השיר. לימים, אמרה שזכתה להיות צינור למילים האלו שעברו דרכה.
"לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל?
עוד תלמד לתת לתת"
(מילים: חמוטל בן זאב, לחן: בועז שרעבי)
בועז הלחין והקליט את השיר. בהתחלה לא זכה השיר להצלחה רבה אבל בועז הרגיש שהשיר הזה עוד יפרוץ. ובאמת, ב-1987, התנגן השיר בפסקול הסרט "אבא גנוב" ואז נהיה מוכר בכל בית בישראל. בשנת 1998 ביצעה אותו גם עפרה חזה ז"ל ובאותה שנה נבחר לשיר היובל של גלי צה"ל.
הפסוק הראשון של פרשת השבוע שלנו, "תרומה", אומר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה ב'). לכאורה הפסוק משתמש בפועל לא נכון, הרי כל ילד יודע לומר שתרומות נותנים ולא לוקחים. איך יכול הצד הנותן "לקחת" תרומה?
חלק מהמפרשים עונים על השאלה הזאת תשובות טכניות, חלק מפרשים שהפסוק נחלק לשניים – חצי מדבר על מחצית השקל שהייתה חובה ולכן נלקחה מהם בלי בחירה, והחצי השני מדבר על "כל אשר ידבנו ליבו". פרשנים נוספים אומרים שהיו גזברים שהסתובבו בין הבתים ולקחו, לא בכוח, את התרומה שכל אחד בחר לתת. ויש גם כאלה שאומרים בפשטות שאין בכלל בעיה, ופשוט השורש ל.ק.ח משמש בלשון התורה גם במשמעות נתינה.
אפשר גם להציע שהתורה בעצם רוצה שכאשר בני ישראל נותנים תרומה למשכן הם לוקחים חלק בבנייתו ובכך זוכים לעליית מדרגה רוחנית, וכך אפשר "לקחת תרומה". האם בכל מעשה נתינה אנחנו גם לוקחים משהו בחזרה? פעמים רבות כשאנחנו נותנים צדקה לעניים או עזרה לחברים, אנחנו מקבלים בחזרה תחושות חיוביות – סיפוק, אושר וביטחון.
אם כך, מה ההבדל בין לקחת ולקבל אם בכל נתינה לוקחים משהו בתמורה? האם ישנה נתינה שאין בצידה גמול כלל? איך מוצאים את ההבדל בין לקחת ולקבל? הפרשה וגם השיר משאירים אותנו הפעם עם כמה נקודות למחשבה.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
