עד להמצאה גאונית חדשה, סקרי מנדטים הם מנגנון ההתמצאות הפוליטי הטוב יותר בערבי בחירות. כמעט תמיד הם מחמיצים את התוצאה הסופית, אבל ברוב המכריע של המקרים אינם תלושי מציאות. בבחירות 2020 בארה"ב, למשל, הצביעו רוב הסקרים על ניצחון ממשמש של ביידן, והוא אכן ניצח. בישראל 2021 הם אומדים את כוחו של גוש הימין בין 58 ל־62, ומכאן אפשר להסיק שגם הפעם אורבת לפתחנו סכנה של תיקו ממאיר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נפרדים מהסגר: המדינה מתכוננת לחיים על פי התו הירוק
– הקרב בין בנט לסער הוא על חמישה מנדטים מכריעים
– כשביידן התקשר: ההבדלים בין ההודעה הישראלית לזו של הבית הלבן
אם גוש הימין יקבל 61 ומעלה, תהיה כמובן הכרעה. מפלגת ימינה, כשמה כן היא, תתקשה לטרפד את הקמתה של ממשלת ימין. אחרי מו"מ קשוח עם נציגי הליכוד היא תצטרף. נתניהו שוב יושבע לראשות הממשלה, בנט יהיה שר הביטחון, איתמר בן־גביר יו"ר ועדת החוקה או מעמד האישה, יאיר לפיד יו"ר האופוזיציה, ושלום על ישראל. רק מפגיני בלפור ייקלעו לדילמה קשה: מה לעשות במוצאי השבתות שייתפנו להם פתאום? הרי אי אפשר יהיה עוד לטעון שנתניהו חטף את הדמוקרטיה. ממשלת ימין שתישען על 61 מנדטים לפחות, תהיה דמוקרטיה במיטבה.
אבל אם הימין יקבל 59 מנדטים או אפילו 60, בנט לבדו לא יספיק כדי להבטיח לנתניהו רוב בכנסת. יתעורר צורך גם בתקווה החדשה של גדעון סער כדי להציל אותנו מבחירות חדשות. דא עקא, היא כבר כובלת את עצמה בהבטחות הפוכות ובשבועות. לפי התסריט המתוקשר שלהם חברי סיעת הליכוד ידיחו אז את נתניהו ויאפשרו הקמת קואליציית ימין מלא־מלא, אבל הסיכוי להתגשמותו קטן. ראש הממשלה ייאחז בקרנות המזבח, בכירי הליכוד יחששו לנסות להזיז אותו משם, ובסוף הקיץ נקבל חיסון שלישי ובחירות חמישיות. ישראל תוכרז רשמית כמדינה כאוטית. היחידים שיחגגו יהיו מפגיני בלפור. הם יטענו שגוש רק־לא־ביבי ניצח, ולכן הכרעת הבוחרים מחייבת את סילוקו לאלתר ולצמיתות.
כמו בפעם הקודמת, זה יהיה טיעון רעוע. במדינות דמוקרטיות רבות המועמד המנצח אינו זוכה בהכרח ברוב מוחלט של הקולות. די לו ברוב יחסי בלבד. כך, אגב, נהוג אצלנו בבחירות לרשויות המקומיות: ראש העירייה הנבחר אינו נדרש להביא יותר ממחצית קולות הבוחרים, אלא רק יותר מארבעים אחוז, בתנאי שאיש מיריביו לא עקף אותו. גם החוקה האמריקנית מאפשרת לבחור כנשיא את מי שלא זכה ברוב מוחלט של הבוחרים או של חבר האלקטורים, במקרה שבו יש יותר משני מועמדים משמעותיים לתפקיד. הנשיא החדש עשוי להיכנס לבית הלבן אף שרוב הבוחרים לא רצו אותו, אבל גם לא הצליחו להבהיר את מי הם כן רוצים. הרי בסוף הבחירות הם על מי כן מתאים, לא על מי לא.
אצלנו בארץ גוש רק־לא־ביבי גורף יותר מ־60 מנדטים כבר שתי מערכות בחירות (בסיבוב 2019 א' נרשם תיקו 60:60), אולם עקב מחסור משווע בלכידות נבצר ממנו להקים ממשלה. לפי כל הסקרים גם בבחירות הקרובות ייבצר ממנו, אלא אם כן מפלגת תקווה חדשה תסכים לחבור למפלגתה של גברת היבא יזבק, אחרי שכבר הביעה נכונות לחבור למפלגה של אבתיסאם מראענה, חובבת השמדת זיכרון יעקב. אם יורשה לנו לנחש, זה לא יקרה. סער ואנשיו מתעבים את נתניהו, ובכל זאת לא יצטרפו לממשלה שתישען על בל"ד ואחמד טיבי. לא עד כדי כך. השאלה הגדולה היא אם אכן יתעקשו לגרור אותנו לבחירות חדשות רק כדי שגם הוא לא יקים ממשלה, חרף הרוב היחסי הגדול שכנראה יקבל. נכון לעכשיו, לפי הצהרותיהם הלוחמניות, התשובה חיובית. הם יתעקשו. מפלגת תקווה חדשה לא מותירה לנו הרבה תקווה לעידן נטול בחירות.
