אחרי שנה של סגרים בבית, אין ספק שכולנו רוצים שהילדים יחזרו לשגרה. כלומר שיצאו מהבית. כלומר שירדו לנו מהעורק הראשי עד ארבע אחרי הצהריים. כאמא לשלושה קטנים, שהחזיקה אותם סגורים בבית כבר (מה התאריך היום?) מלא זמן, אני שותפה מלאה לתחושה שמיצינו את זה. תבינו, היום הכי טוב שלי בשבוע (מיד אחרי שבת) הוא היום שבו אני מגיעה למערכת למיליון שעות עבודה אינטנסיבית כדי להוריד עיתון לדפוס, אז אני זוכה לדבר (לא בווטסאפ) עם בני אנוש בגילי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "צה"ל יהיה הגוף הראשון בעולם שיגיע לחסינות עדר"
– הדרך לגיוון מערכת המשפט עוברת במתמחים לעליון
– פגיעה לתכלית ראויה: הדילמה המשפטית של סרבנות החיסונים
ובכל זאת, אני לא שותפה לדחיפה של הורים להחזיר את הילדים הלא מחוסנים שלנו היישר למדגרות הקורונה הידועות בשמן – מסגרות. המהדורות כולן נפתחו אמש (שבת) בחזרה המיוחלת לשגרה ותהו על מועד החזרה לשגרה לבתי הספר. השאלה במקומה כמובן, אבל העולם הוא מקום מורכב.
כולם יודעים שהתחלואה בקרב ילדים עלתה משמעותית בעקבות הווריאנט הבריטי, והאמת היא שאני ממש לא מרגישה בטוחה לשלוח אותם לכיתות ולסכן אותם בהידבקות. אמנם רובם המוחלט של הילדים המאומתים לא יחלו באופן קשה, אבל אני לא רוצה להמר שהילדים שלי יפלו על הצד הטוב של הסטטיסטיקה. שמעתי על לא מעט ילדים בסביבתי שנדבקו וסובלים עד היום מתופעות כמו עייפות, חוסר ריכוז, כאבים ועוד.
לכל זה צריך להוסיף שחופשת פסח כבר באופק, ועד שהיא תתחיל יש רק שלושה-ארבעה שבועות. האם החזרה הזאת לשגרה, שבוודאות תגביר את התחלואה בקרב האוכלוסייה הלא מחוסנת הזאת, שווה את זה? האם כדאי לסכן קטנטנים, שיצטרכו להסתגל מחדש לזמן כל כך מועט? האם אנחנו יכולים להחזיק מעמד עוד קצת, או שממש לא?
אין תשובה אחת לשאלות האלה, ולכל הורה יכולה להיות תשובה שונה והפוכה לכל ילד. זה תלוי בגודל הכיתה שלו, בשיעור המחוסנים בקרב ההורים, במידת ההקפדה של הצוות, או במידת השפיות שלו אחרי זמן כל כך רב בבית. שיקול נוסף הוא היכולת שלנו, כהורים, להיות מיטיבים ומועילים לילדים, תוך ביצוע מטלות הבית, שמירה על בריאות הנפש שלנו וכמובן היכולת שלנו לעבוד ולפרנס, גם מהבית. נכון לעכשיו אני משנה את דעתי בכל שעה, ועוד אין החלטה סופית, אבל אני מאמינה שהעיסוק בכך הוא חלק מהמחויבות שלי כלפיהם.
המגפה הזאת הכניסה את האנושות למצבים בלתי אפשריים, היא דוחקת אותנו להחלטות קשות שנוגעות לבריאותנו בגוף ובנפש. רגע לפני שאנחנו מניחים להם את התיק על הגב ומלווים אותם לכיתה – צריך להתייחס לצעד הזה כהחלטה כבדת משקל שיש לה מחירים. ואסור שהילדים יהיו אלה שמשלמים אותם.
