סרטון הבחירות שפרסמה אמש (מוצאי שבת) עוצמה יהודית יכול היה לזעזע רק את מי שלא מכיר כלל את הדמויות אותן מייצגת המפלגה. אם לא הספקתם להיתקל במופת הקולנועי שלא היה מבייש את פרנסיס פורד קופולה ביומו הטוב ביותר, מדובר בקבוצת ווטסאפ מפוברקת אליה מתווספים כל יריביו הפוליטיים של איתמר בן־גביר – מיאיר לפיד ועד איימן עודה, לצד כף גדושה של בנט וסער – ושולחים הודעות גרוטסקיות וקריקטוריסטיות שמייצגות, כביכול, את עמדותיהם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חוזרים ללימודים? אולי לא כל כך מהר הפעם
– כשהניהליזם המיני נחגג, מה הפלא שיש הטרדות
– פגיעה לתכלית ראויה: הדילמה המשפטית של סרבנות החיסונים
אם לא הבנתם את הסאבטקסט הדק, בן־גביר מסביר פה שהכחשת שואה, שנאת היהדות ורצון במדינה דו־לאומית זה רע. מכיוון שבנט לא הצהיר במפורש שיתמוך בנתניהו, הרי שהוא למעשה תומך בכל הנ"ל, בכל הרעות האמורות בתורה ובריאיון ה"פלייבוי" של הרב כהנא (זה אמיתי, חפשו בגוגל).
בצלאל סמוטריץ', מנהיג מפלגת הציונות הדתית עליה תופס בן־גביר את הטרמפ האלקטורלי התורן שלו, מיהר לבדל עצמו מהסרטון שהספיק להדהים ולזעזע את בנות ובני הציונות הדתית ולפגוע ברגשותיהם. "הסרטון שהופץ הערב בלא ידיעתנו הוא חמור מאוד. בתור דור שלישי לניצולים, השואה היא מחוץ לתחום, נקודה", הבהיר סמוטריץ'.
אבל הסרטון לא היה כזה גרוע. כלומר, הוא היה גרוע, אבל לא יותר מסרטוני תעמולה אחרים שהסתובבו פה בשנה האחרונה. הוא היה עשוי זוועה, עם מסרים כבדים מדי וללא שמץ של תחכום, אבל זעקות האימה שנשמעו מהנשמות העדינות שצפו בו, לא היו הכרחיות. בפרפרזה על ג'רי סיינפלד, סמוטריץ' לא היה צריך להיפגע בתור דור שלישי לניצולים, הוא היה צריך להיפגע בתור פוליטיקאי. הסרטון הזה הוא כל מה שסמוטריץ', לטענתו, ניסה להתרחק ממנו ברמה התדמיתית: הפוליטיקה הקטנה והמלוכלכת, ההתגלגלות בבוץ עם יריבים אידיאולוגיים שמתחרים איתו על אותם קולות, וההיסטריה המוגזמת סביב הניסיון לטעון שנפתלי בנט ואיימן עודה עומדים על אותה משבצת פוליטית.
בכמה הודעות ווטסאפ פיקטיביות מביכות, חזרנו כמה שבועות אחורה, למאבקי הבית היהודי – האיחוד הלאומי, רק עם השלכות פוליטיות מעשיות משמעותיות הרבה יותר. פתאום הציונות הדתית היא לא מבצר הממלכתיות כפי שהוצגה לתקשורת ולמצביעים עד אתמול, אלא עוד מפלגה של פוליטיקות קטנות, שהולכת בדרכה של הימין החדש אחרי גירושי בנט וסמוטריץ' בפעם הראשונה, רק מהכיוון ההפוך. ייתכן כמובן, כפי שמציעים אנשים בעלי חשיבה קונספירטיבית, שסמוטריץ' רצה שסרטון כזה בדיוק יצא לעולם, כשהוא משתמש בסמן הקיצוני במפלגתו שיעשה את העבודה השחורה ויאפשר לו להכחיש כל קשר לעניין. אבל לרגע היה נראה שזה לא משנה – סמוטריץ' מצמץ ראשון, ויריבו/חברו הוותיק יוכל לגרוף את תשואות המעידה הפוליטית.
אבל בזמן שהפארסה הזו התגלגלה לה, התיישב יו"ר ימינה ב"פגוש את העיתונות" ובסביבה מנצנצת ובמראה מקצועי יותר, עשה בדיוק את מה שעשו עוצמה יהודית: כשנשאל מדוע אינו מתחייב להקים ממשלה עם בנימין נתניהו הכריז בנט "אני לא ילד כאפות של נתניהו כמו סמוטריץ'". וכך, בהיפוך משעשע של מעשה שני האחים ואלומות החיטה, בזמן שבן־גביר היה על סף הענקת ההובלה במרוץ מול הציונות הדתית "מי רוצה להיות בוגר", לבנט, חצה האחרון לכיוון ההפוך ותרם בנדיבות להצלחתו של סמוטריץ'. ועל הגבעה הזו נבנתה הכנסת.
הזמן הירוק
אחרי תקופה ממושכת של כן-סגר-לא-סגר יוצאת היום מדינת ישראל באופן רשמי לדרך חדשה: חיים תחת התו הירוק. על פי התוכנית, ישראלים שחוסנו יקבלו גישה למנעד הולך ומתרחב של הזדמנויות ושירותים לא־חיוניים, כולל, בהמשך, אירועי תרבות ודומיהם.
מאחורי המתווה הזה עומד היגיון מוצק וברור: הסיבה הטובה ביותר שיש לאזרח הממוצע להתחסן, היא שיבה למשהו דמוי שגרת הקדם־קורונה. במצב בו מיליוני ישראלים כבר מחוסנים, נראה אך טבעי להניע תהליך שיאפשר בדיוק את זה. על הדרך הכלכלה תיפתח ותהליך ההתאוששות הארוך מאחד המשברים החמורים ביותר של מאה השנים האחרונות, יתחיל.
אבל כמו בכל תוכנית הגיונית, יש מי שמתנגדים בחריפות. אותם אנשים טוענים לחוסר צדק בסיסי בכך שמי שנמנע מלהתחסן לא יוכל ליהנות משירותים שיקבלו אלה שכבר נדקרו פעמיים. אם הטיעון נשמע מוכר, זה כנראה כי שמעתם אותו פעמים רבות בגן חובה ואולי גם בבית הספר היסודי. הטענה "זה לא פייר" הרימה את ראשה המכוער מספר פעמים במהלך המגפה, כשהמפורסמת ביותר הייתה בהחלטה שלא לאפשר לחנויות חיוניות למכור מוצרים "לא חיוניים" – שהרי זה לא הוגן כלפי מי שחנותו סגורה. העובדה שמדובר במקבילה החוקית של כריתת רגל לאדם כדי שישתווה לשכנו הנכה, לא הפריעה לקובעי המדיניות.
צודק מי שאומר שקיים חוסר הוגנות במתווה התו הירוק. חשבו למשל על אלו שאינם יכולים להתחסן בשל בעיה בריאותית כזו או אחרת, ואינם יודעים מתי, אם בכלל, זה יתאפשר. אבל העובדה שמשהו לא הוגן אין פירושה שהוא לא צריך לקרות. האלטרנטיבה של פתיחת חלקים במשק למחוסנים אינה פתיחת המשק לכולם, אלא המשך המצב שבו רוב המשק סגור. התו הירוק הוא גם לא השלב הסופי של הפתיחה – מי שלא התחסן לא נידון להישאר ספון בביתו לנצח, אלא רק להמשיך להתרחק ממקומות מסוימים עד שהתחלואה תרד ברמה מספקת.
הטענות נגד התו הירוק מונעות מאמפתיה, ואמפתיה, מה לעשות, היא הרגש האחרון שצריך להישקל כשעל המחוקקים לקבוע מדיניות. אחרי כמעט שנה מלאה של מגבלות, סגרים, סגירות ומיתונים, סוף סוף אפשר, אולי, לראות את האור. כניעה לטענות חוסר ההוגנות לא תעשה דבר מלבד להבטיח שהאור הזה יתרחק בעוד כמה חודשים.
