לרוב, גרסת הבמאי המקורית לסרט היא ארוכה, נפתלת ומתישה והעורכים חותכים ממנה חלקים נכבדים על מנת שהקהל ייהנה, ימחא כפיים בסוף ולא יצטער על הרגע שהוא קנה כרטיס לסרט המייסר הזה. כלומר, לציבור מוקרנת גרסה קצרה, מהודקת ותמציתית אותה הוא יכול להכיל. והבמאי? הוא מקבל הביתה עותק של הפנטזיה הארוכה והלא קומוניקטיבית שלו.
נראה שזה מה שקורה כאן.
בהתחלה זה היה נראה הגיוני: כיתות ה'-י' הן בדיוק בגיל טוב. לא קטנים מדי בשביל להישאר לבד בבית, לא גדולים מדי בשביל להפסיד בגרויות. יתכבדו נא הם להיכנס תחת האלונקה, או יותר נכון מתחת לפוך במיטה ולהישאר בבית גם כשאחים שלהם מלמעלה ומלמטה חזרו למסגרות. זה אפילו היה קצת כיף.
אחר כך בסיבוב השני שוב השאירו אותם. הרי הם, בינינו, לא ממש מעניינים. לא חמודים כמו הקטנים, לא מעניינים כמו הגדולים. גיל ביניים מעצבן של חרמות, הצקות ומריבות נוסח "מי דרך לי על התיק בכיתה" והתעקשות בדמעות ממש על תספורת ספציפית בלי להבין שהיא בכלל לא מחמיאה. בקיצור, דברו איתנו ילדי ה'-י' כשיסתיים הסיפור של הגשר על השיניים והקול המתחלף.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "לא נאפשר מחטף": מלחמה בין המשרד להגנת הסביבה והאוצר על משרפת פסולת
– חוזרים ללימודים? אולי לא כל כך מהר הפעם
– הקרב בין בנט לסער הוא על חמישה מנדטים מכריעים
עכשיו, בסיבוב השלישי של החזרה למסגרות, ההרגשה היא שאנחנו בסרט "שכחו אותי בבית" גרסת הבמאי, זאת המתישה והלא-ריאלית. בני כיתות ה'-י' אפילו לא צריכים להיכנס שוב תחת הפּוך, הם הרי לא יצאו ממנו בכלל. שוב הם ישבו מול ריבועי הזום המקרטע, שוב הם ישחקו מיינקראפט תוך כדי שיעור תנ"ך. הם כבר עושים את זה כל כך טוב שאף אחד, לא הורים ולא מורים, לא מעיר להם על זה. להיפך, אנחנו מתפעלים מהיכולות וההישגים בשני התחומים גם יחד, אולי אפילו היה ציון על מולטיטסקינג בתעודה.
בחוץ אווירת חג. הקניונים נפתחים, אפשר לקנות נעלי חורף שכבר לא נצטרך כי עיקר החורף מאחורינו. חדרי הכושר יחזרו להתמלא זיעה מאושרת מעודפי המשקל שייצרה הקורונה. ילדים ישובו לגניהם והורים לעבודתם, אם עוד נשאר ממנה משהו. ואתם ילדי ה'-י'? אתם תעמדו בחלון בפיג'מה תסתכלו בעיניים כלות בקנאה, תדדו בחזרה אל המסך, תעברו שוב במקרר לבדוק אם נולד בו משהו חדש שלא היה לפני שעה. אולי גם תריבו עם אח שלכם שנשאר\נשכח גם הוא בבית, שלא תגידו שאין לכם אינטראקציות חברתיות.
מצטערים, באמת ליבנו אתכם. כל צמרת החינוך והבריאות עושה לילות כימים (גם אתם עושים לילות כימים וימים כלילות) בישיבות אין קץ. הנה שיעור באזרחות: כל החלטה, בטח בימי טרום בחירות היא נטולת כל אינטרס פוליטי כזה או אחר ובאה לשרת את טובת האזרח. הקטן.
רואים, כבר למדתם משהו היום.
אגב, כשנמאס לכם ללמוד כל כך הרבה, צאו להתאוורר בקניון. הוא פתוח.
