בשעה טובה הגיע סוף סוף היום שבו יש התחלה של חזרה לשגרה. נכון שעוד יש תלמידים בבית ויש בתי עסק סגורים ויש חולים ונדבקים חדשים ואי אפשר להקל בכל אלו ראש. אבל יש גם חזרה לשגרה חלקית שעד לא מזמן לא ממש נראתה באופק.
בהרבה מאוד מובנים היום הוא יום של ניצחון. יעידו על כך הפקקים, הרחובות העמוסים, הקניונים, חנויות הרחוב וכמובן בתי הספר ומקומות העבודה. אבל עם קשה עורף אנחנו, תנו לנו חזרה מיוחלת לשגרה ואנחנו נבכה על האפליקציה של משרד הבריאות שקורסת תחת העומס ולא מאפשרת לבעלי תו ירוק להדפיס את האישור המיוחל.
אתמול בחמש עם רפי רשף סיפר הכתב כי משרד הבריאות לא עומד בעומס ותיאר את התקלה באפליקציה. קיוויתי לשמוע שהבעיה נובעת מכך שיש אזרחים רבים שסיימו את ההמתנה לאחר החיסון השני, וכעת הם מעוניינים להדפיס את האישור שיאפשר להם ללכת לחדרי הכושר או הקניונים. אבל לא.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לא גזען: בן גביר לא המציא שום דבר
– חתול שחור: איך הפכו השותפים ליריבים?
– כשהניהליזם המיני נחגג, מה הפלא שיש הטרדות
הכתב סיפר על הבעיה ועל העובדה שמשרד הבריאות חזה את התקלה והנה היא כאן. לקראת סוף האייטם הוא הסביר שעדיין אפשר להוריד את התו הירוק באתר של המשרד וגם דרך המענה האנושי ואם גם זה לא יעבוד לכם אז בשבועיים הקרובים תעודת המתחסן תהיה תקפה בדיוק כמו התו.
עצוב לראות שהתקלה הזו תפסה מקום כל כך נכבד באמצעי התקשורת. מן הראוי היה שנשמע תגובה כמו: "משרד הבריאות יאפשר כניסה לכל המקומות עם אישור מתחסן ולא תו ירוק, עקב עומס של משתמשים באפליקציה". פתרון פשוט שהיה יכול להרגיע את הרוחות. במקום זה, הצופה או המאזין נשאר עם תחושה חמוצה של "אין שום דבר שמתפקד במדינה הזו".
גם אם קבלת התו הייתה נדחית בעוד יומיים, וכתוצאה מכך גם הסידורים שתכננו – זה גם היה בסדר גמור. ביום שבו משודרות תמונות מלוויה של אמא בת 32 שנפטרה מהנגיף – צריך לקבל סטירה של פרופורציות. לשמוח במה שיש ולרוץ להתחסן לא בשביל הקניון בשביל החיים.
