הקשר למקדש ולהר הבית התחיל אצלי כעניין משפחתי. במשפחתי מסתובב המכתב שסבא רבא שלי, שעלה מארה"ב ארצה בתחילת המאה שעברה, שלח לנשיא ארה"ב כדי שיסייע לעם היהודי לרכוש את זכות הגישה להר הבית. בהמשך זכיתי פעמים רבות להסיע את הרב זלמן קורן מגוש קטיף לירושלים ולשמוע ממנו על המדידות שערך בהר הבית מרחוק, עוד בתקופה שלא היה אפשר בכלל להגיע לעיר העתיקה.
את הקשר האישי שלי עם הר הבית התחלתי דרך ארגוני הפעילים, בעצות ובסיוע משפטי מפעם לפעם, בהקפצות לדיוני מעצר או תנאים מגבילים לאנשים שהתפללו על ההר, ובליווי משפטי של העמותות והגופים. נקודת המוצא שלי בשאלת התנהלותה של מדינת ישראל בהר הבית היא החוק, או במקרה הזה חוק היסוד, ירושלים בירת ישראל.
"המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות", נאמר בחלקו הראשון של חוק היסוד הזה, המופר בהר הבית דבר יום ביומו. במסגדי הר הבית נשמעים מפעם לפעם דברי הסתה לטרור, אשר, מלבד עידוד הטרור כמובן, גם פוגעים פגיעה חמורה בקדושת המקום. אנו מכירים את משחקי הכדור בהר או את התנהלות הווקף בהשמדת שרידים ארכיאולוגיים בו.
גם חלקו השני של החוק מופר. חופש הגישה של בני הדת היהודית אל הר הבית, שאין חולק על קדושתו, אינו מכובד כלל. באופן אבסורדי, כל תייר שאינו יהודי, או שאינו יהודי שומר תורה ומצוות, נהנה מחופש גישה גדול יותר להר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
לא גזען: בן גביר לא המציא שום דבר
הצעת חוק חדשה: לא התחסנת? תשלם
זיכרון במבט לעתיד: חג הפורים כמחדש הברית
עם זאת, חייבים להודות שהמציאות בהר הבית השתנתה רבות עם השנים, ולטובה. מספר העולים הלך וגדל. המגבלות הנוקשות רוככו. אולם בסופו של דבר הנקודה הבסיסית נותרה. זכות הגישה של יהודים שומרי תורה ומצוות להר הבית, והזכות להתפלל בהר ללא הפרעה, נרמסות מדי יום.
אין שום סיבה להטיל מגבלות על קבוצות עולים יהודים. בתיק הנזיקין שניהלתי בשביל חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק התגלה, תוך כדי חקירה של מפקד בכיר במשטרה, שבתקופות מסוימות פעלה משטרת ישראל בהר הבית כקבלן ביצוע של ארגון טרור. המוראביטון והמוראביטת הכתיבו את נוהלי הפעולה ואת המותר והאסור בהר.
פעילות נחושה הובילה להרחקתם מההר ולשיפור תנאי העלייה של היהודים להר הבית. למרות הפחדות וחששות שמדינת ישראל הפחידה את עצמה, הרחקת המוראביטון לא הובילה למלחמת עולם שלישית או לשפיכות דמים.
גם המשך הדרך תלוי בנחישות שיגלו משטרת ישראל וממשלת ישראל. אם יוחלט להפסיק לקבל תכתיבים מהווקף ולשמור על חוק היסוד ועל חובתה הבסיסית של מדינת ישראל לעם היהודי ולאזרחיה, המציאות תשתנה.
הר הבית הוא גם דוגמה בעיניי לפוליטיזציה של בית המשפט. דווקא במקום שהחוק ברור וחד־משמעי, והפגיעה בזכויות האזרח ניכרת לעין כול, בית המשפט בוחר פעם אחר פעם להסיט את מבטו, להסתפק ברטוריקה ריקה ולהימנע מלכפות על הממשלה את קיום החוק. מתברר שהאקטיביזם השיפוטי לא נכנס לפעולה עקב קנאות לשלטון החוק או לזכויות האדם, אלא מופעל בהתאם לתפיסות פוליטיות ומדיניות של שופטי העליון.
הפתרון הוא בהמשך הדרך הנחושה של העולים והארגונים המקפידים על עלייה להר בטהרה. המספרים בסופו של דבר יעשו את שלהם, וישנו את המציאות. אני מקווה שבעזרת ה', כנבחר ציבור אזכה להסיר את המכשולים. "ואמר סולו סולו פנו דרך, הרימו מכשול מדרך עמי". ונזכה לחזות בשוב ה' לציון, ושם נעלה וניראה ונשתחווה.
