בזמן שהרב שלכם נושא את דרשת שבת הגדול, יש דרשה אחרת לגמרי שרצה בראש שלו. הוא לא יאמר לכם אותה לעולם, אבל אולי היה רוצה לומר. היא לא מדברת על האידיאלים הנצחיים של עם ישראל בארצו בדור הגאולה, אלא על דברים אחרים לגמרי.
בשורות הבאות אני מסתמך קצת על הניסיון שלי והרבה על דברים ששמעתי מרבנים אחרים, ומנסה לשחזר את הדרשה שהרב שלכם היה אולי רוצה לומר לכם בשבת הזו.
"איך לפתוח? 'חברים יקרים' זה קצת יומרני. לא כולכם חברים שלי. 'קהילה יקרה' זה קולקטיבי מדי. אין מנוס מה'שבת שלום' הסתמי, שגורם לחלק מכם לגלגל עיניים, כאומרים: אנחנו כבר רואים איזו דרשה משעממת עומדת להיות כאן.
"נודה על האמת: אני לא נואם דגול. אני בסדר, אבל זה לא הכישרון הכי בולט שלי. אשמה בזה גם ההכשרה שלי: לימדו אותי בישיבה המון שולחן ערוך יורה דעה, שעל זה אתם כמעט לא שואלים, ולא לימדו אותי בכלל איך לדבר בפני קהל, שזו הציפייה המרכזית שלכם ממני. מה לעשות, אין הרבה רבנים שיודעים לנאום כמו מרטין לותר קינג. האימפריה הבריטית תפסה לפניכם את הרב יונתן זקס, אז נתקעתם איתי. אם כבר פותחים את הנושא הזה, אולי אני לא הנואם המושלם, אבל גם אתם לא הקהילה המושלמת, כך שאנחנו די מתאימים.
"על מה אדרוש בשבת הזו, שבת הגדול? אם אספר אנקדוטות פיקנטיות, חלק מכם יגידו שהדרשה הייתה סטנד־אפ. אם אתן דרשה הלכתית, איך מכשירים מיקרוגל לפסח, חלק מכם יאמרו שייבשתי אתכם. אם אדבר על משמעות החג, אצטרך להתחרות בשלושים עלוני שבת. אז אני מנסה גם וגם וגם. אני מנסה לדבר בדרשות גם על מה שמעניין אתכם, אבל מתעקש לדבר גם על כמה דברים שלא מעניינים אתכם. בשביל זה הרי רציתם רב. עבדתי הרבה על הדרשה הזו, ואני שמח לראות שלמרות הקיטורים, רבים כל כך באו לשמוע אותה בשבת אחר הצהריים. אתם נהנים לשמוע את הדרשה ואחר כך תיהנו גם לקטר עליה. וזה בסדר.
"שתדעו: למדתי להעריך אתכם. אפילו לאהוב. כשיצאתי מהישיבה אמרתי שאני לא מודד אנשים לפי גודל הכיפה או המטפחת, אבל האמת היא שכן מדדתי, לפחות לפעמים. אתם לימדתם אותי, במקומות הכי לא צפויים, כמה טוב ותום ואמונה יש באנשים שחלק מחבריי מכנים 'לא תורניים', ואחרים מכנים בשמות בוז גרועים יותר. ראיתי כמה חשוב לכם חינוך דתי לילדיכם. איך דמעות עולות בעיניכם כשאתם משתפים אותי בחששות בנוגע ליראת השמיים של הילד. איך אתם מתרגשים בבר מצווה שלו, כשאני מזכיר את המשא של מסורת אבותינו, שעכשיו מוטל גם על הכתפיים הצעירות הללו. אני מתפעם מהנכונות שלכם לפתוח את הכיס ואת הלב לצדקה ולחסד.
"אני לומד מכם הרבה. האם גם אתם לומדים ממני? האם אתם מעריכים אותי? אני מקווה שכן. לפי הכעס עליי כשאני לא יכול להגיע לשמחה המשפחתית שלכם, או חלילה לאזכרה, כנראה נוכחותי חשובה לכם. הייתי שמח לו הראיתם זאת גם בהזדמנויות אחרות. אני עובד קשה עבורכם; תנו לי רמז שאתם רואים זאת.
"להיות רב זה לא מקצוע קל. לפי ציוני הבגרות שלי הייתי יכול בקלות ללמוד מחשבים ולסיים בהצטיינות. לעבוד בהיי־טק כמוכם, להרוויח משכורת גבוהה כמוכם, ולנסוע איתכם לחופשת סקי בכל שנה. במקום זה אני עובד אצלכם בשליש משרה בשכר מינימום, ומשלים הכנסה בחלטורות בארבעה מוסדות חינוך. לא קל כשמאתיים איש חושבים שהם המעסיקים שלך, ותמיד מישהו מהם כועס עליך, בייחוד אלו שבקצוות: החרד"לים אומרים שהרב פתוח מדי, הליברלים מתלוננים שהרב שמרן מדי. זה לא קל, אבל אני בחרתי להיות רב, ואני שמח בזה.
"חסידים דרשו על הפסוק 'ואברהם זקן בא בימים', שכאשר אברהם אבינו בא לפני בית דין של מעלה, כל הימים שלו באו איתו: ביום ראשון למד תורה, ביום שני גמל חסדים, וכן הלאה. וגם אני, אף אם עבר עליי יום קשה, כשאני הולך לישון אני בדרך כלל חושב שגם היום הזה יבוא איתי למעלה. אם הייתה לי היום שיחה משמעותית עם נער אחד, אם לימדתי שיעור טוב, אם ניחמתי אבלים, אם נתתי למישהו עצה טובה בענייני חינוך, או סתם הקשבתי – אני חושב שגם היום הזה יבוא איתי.
"זה מה שהייתי רוצה להגיד לכם. זה, וגם שעדיף לוותר על הכשרת המיקרוגל, כי המים עושים קֶצֶר. שבת שלום".
