אם נשאל אדם מהרחוב: "מה הדבר הכי חשוב לך בחיים?" סביר להניח, שיענה אחת מן השתיים: "בריאות" או "כסף". אולם, התורה מלמדת אותנו שהדבר הכי חשוב לנו בחיים מתבטא בבקשה הראשונה מתוך 13 בקשות שאנו מתפללים עליהם בתפילת העמידה: "חונן לאדם דעת".
מילים אלו מדגישות, שהדבר היסודי והבסיסי ביותר בחיינו הוא היכולת להבחין בין טוב לרע, בן מותר לאסור, בין כשר לפסול, בין טהור לטמא וכו'. יכולת הבחנה זו מאפשרת לנו לקבל החלטות, המשפיעות על חיינו. אוסף החלטות אלו יוצרות את דרך החיים שלנו. האם אדם, כל אדם שהוא, מוכן לאבד את הדעת שלו?! מה פתאום!
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מהנערה בסוריה לארז דריגס: הדילמות מאחורי הסקנדלים של השבוע
– עתיד גוש הימין: התפוררות או התחדשות?
– מסיבות פורים: לרקוד עם דם על הידיים
לעומת זאת אומרת הגמרא במסכת יומא כשאדם משתכר "כל העולם כולו דומה עליו כמישור", זאת אומרת, הוא חושב שהכול שלו. כמו כן, מוזכר היין כאחד מהדברים שגורמים לאבל לשכוח את צרותיו ויגונו. או כמו שאומרת הגמרא בעירובין, "לא נברא יין אלא לנחם אבלים" שנאמר: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". האבל פורש מהחיים ולא מקבל החלטות וזאת כדי לחוות את אבלותו. כלומר, במקרים אלו משמש היין כבריחה מהמציאות בהיבט של אבלות ויצירת מציאות מדומה בהיבט של שכרות סתמית.
אם כך, מדוע שותים בפורים?! שתיית היין בפורים, ודווקא יין, היא תיקון גדול. תיקון לאותו משתה שבו חגג אחשוורוש את חורבנו של העם היהודי. במשתה זה הוא שתה יין עם הכלים של בית המקדש וזאת כדי להנציח את חורבן העם היהודי. בקיום מצוות המשתה אנחנו מצהירים שעם ישראל חי וקיים, ושאנו מתחייבים לבניינו של עם ישראל שמתבטא בשיאו, בבניין בית המקדש. אנו שותים יין ומפארים את ה', שותים יין ולא משתטים, שותים יין ומגלים את הסוד הגדול ביותר: "נשמה שנתת בי טהורה היא", ושעם ישראל הינו קדוש מלידה מכיוון שאנו רואים את השגחת ה' בסיפור המגילה וגם בסיפור חיינו.
לכן, גם כשאדם שותה בפורים, הוא צריך להגיע למצב שבו אין מצב שהוא מאבד את הדעת. דעת זה חיבור. איבוד הדעת בא לידי ביטוי בכך שאני לא יכול לקבל החלטות. שתיה נכונה מתארת מצב שבו הטוב שבאדם יוצא החוצה, מצב שאם האדם יידרש לעזור למישהו, הוא אכן יוכל לעזור לו. לעומת זאת, שתיה מופרזת משמעה מציאות בה אי אפשר לקבל החלטות, וכך נגרמות סיטואציות שאין עליהן שליטה. האדם מוּבל ולא מוֹבִיל.
אז איך בכל זאת אפשר להגיע לשמחה אמיתית? הפתרון הפשוט הוא לשתות ביחד. שתיה תוך הזכרת הנס והתעמקות בסיפור המגילה כרצף של חוסר מקריות. חוסר מקריות משמעה, קבלת אחריות, בחירה, החלטות, הגשמה אישית והשגחה פרטית שאנו חווים בסיפור מגילת אסתר ובסיפור של כל אחד ואחת מאיתנו. כמו כן, יש מצווה לשתות בפורים תוך כדי סעודה של מצווה. האדם לא שותה כדי ליצור מציאות מסוימת שלא קיימת, אלא כדי להגיע לשמחה מתוך ראיית הטוב הקיים בבחינת "ויין ישמח לבב אנוש" אנו שואפים לחיים של שמחה, חיים של שיתוף והשגחה מלאה. השגחה שמתגלית ממילא בפורים ושמתחזקת באמונה שלנו בבחינת 'נכנס יין, יצא סוד'.
הרב יהודה דוד הוא רב כפר הנוער הודיות, כפר נוער דתי בגליל התחתון
