ערב פורים תשפ"א, הפורים השני ברציפות בסימן בחירות כלליות וקורונה, כדאי לשים לב שמגילת אסתר אינה מסתיימת בהפי־אנד. היא לא נחתמת ב"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". הפסוק האחרון רומז שליהודים הייתה בעיה.
מרדכי היהודי, גיבור המגילה, מתואר בו כ"משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים", אבל גם כ"רצוי לרוב אחיו", לא לכולם. מסתבר שהיה אישיות שנויה במחלוקת. לו יכולנו להניח יד ארכיאולוגית על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, אשר מוזכר בפסוק הלפני האחרון, כנראה היינו מוצאים שם סקירת עיתונות ביקורתית עליו, לא רק שבחים.
מגילת אסתר עצמה מהדהדת את הביקורת הזאת. בין השאר היא מספרת שמרדכי השיא את בת דודו לגוי, ואחר כך סיכן את כל אחיו היהודים כשסירב להשתחוות להמן. בסופו של דבר הוא חילץ את עם ישראל מצרה צרורה, אך בעצם היה גם זה שהכניס אותו אליה כשהתגרה בפקיד אנטישמי בכיר. עיתון עברי כלשהו בימים ההם העיר מן הסתם בעוקצנות שהיהודי החשוב ביותר מהודו ועד כוש מתגורר בגלות, במקום להשתלב אישית באתגר שיבת ציון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– למחנה השמאל דרוש אפיפיור חילוני
– שתייה בפורים: להוסיף דעת ולא לאבד את דעת
– ככה ייעשה לאיש שמוכן לקבל את החיסון הישראלי?
"ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו", לעג בוודאי אחד מבעלי הטורים, "הוא רוכב על סוס מלכותי בחוצות שושן, כשקומץ תושבי ירושלים נאלצים להסתפק בכמה חמורים כחושים לצורך שיקום העיר". וכל זה עוד לפני שדיברנו על האופן הבלתי הומני שבו טופלה שושלת המן על ידי מרדכי, בניגוד לכל חוקי המלחמה. מדוע אי אפשר היה להסתפק בתלייתו של האב הצורר ולהימנע מתליית עשרת ילדיו, החפים מפשע? במה חטאו כל אותם 76 אלף אזרחים פרסים שנטבחו על ידי לוחמים יהודים במחצית חודש אדר? אחשורוש אמנם אישר, אבל ספק גדול אם גם היועמ"ש.
בתקשורת דאז עלתה אולי גם התהייה מדוע דווקא נס פורים נקבע כחג לדורות ולא ניסים מרעישים אחרים, כמו תשועת ירושלים מידי סנחריב או הצהרת כורש? האם מרדכי ואסתר, שכידוע היו מעורבים אישית בכתיבת המגילה ובהכרזת החג, היו אובייקטיביים דיים כדי להעניק צל"ש לעצמם? מי בדיוק אישר להם?
"אסתר, סוף כל הניסים", ניסה להסביר אחד מאמוראי התלמוד, אך מיד נמצא אמורא אחר שהזכיר את נס חנוכה, שהתרחש כמה מאות שנים מאוחר יותר. בימינו אנחנו רשאים להוסיף לרשימת הניסים גם את אירועי תש"ח ותשכ"ז המדהימים. חוץ מנס פך השמן בזמן החשמונאים, שהיה בעל חשיבות סמלית בלבד, הם לא הצריכו חריגה מחוקי הטבע. שמש לא ניצבה דום בגבעון, וירח לא עמד בעמק איילון.
אז מה כן קרה? השמיים האירו פנים למנהיג התורן שלקח את גורלנו בידיו ועשה מעשה: מרדכי היהודי, יהודה המכבי, בן־גוריון, לוי אשכול. איש מהם לא היה מלאך. כולם היו בשר ודם עם שלל חסרונות אנושיים, אילוצי שעה ובעיות לאום מסורתיות. עם ישראל קשה עורף, וגם מנהיגיו אינם אנשים קלים. אחרי יומם הגדול מגיע תמיד יום קטנות, ובעקבותיו עיתונאי או ביוגרף עם זכוכית מגדלת, שכביכול מעמיד דברים על דיוקם, אך למעשה מגמד אותם. לכן הנס הגדול באמת שקרה למרדכי ואסתר הוא העובדה שאחרי אלפיים וחמש מאות שנה אנחנו עדיין מעלים אותם על נס. ניסיהם ונפלאותיהם נזכרים ונעשים בכל דור דור, בדיוק כמו ששניהם קיוו וציוו. המיעוט המשמעותי שהסתייג מהם נקבר בינתיים תחת גלי השכחה ושכבת הקצף של הקונצנזוס. יום אחד, בעוד אלפיים וחמש מאות שנה, אולי נתייחס באופן חגיגי דומה גם לנס החיסונים.
