אני לא יודע אם גם אתם מרגישים את זה, אבל אני מרגיש שאנחנו חיים בתוך מהפכה פמיניסטית מרגשת שמגדירה מחדש את היחסים בין המינים. בחודשים האחרונים התפרסמו כמה כתבות תחקיר מסמרות לב, על מטרידים מכל מיני צורות וגוונים, שמנצלים את מעמדם, כוחם, וחוכמתם, כדי לפתות את מי שרק אפשר. לפני שנתיים שלוש, לא היו תחקירים כאלה בעולם, על שחקן מפורסם ששולח הודעות סליזיות ולא מרפה. היום כל הפייסבוק מדבר על ההודעות הללו. לפני שלושים ארבעים שנה, גברים היו זורקים הערות, שולחים ידיים, קורצים בקטע רע. היום זה כבר לא עובר. אנחנו במהפכה מופלאה, אני מרגיש את זה כמעט בכל יום. למהפכה הזו יש מחירים, יש לה סטיות תקן, יש לה קורבנות, אבל כשהגל הרע יחלוף, העולם הזה יהיה עולם טוב יותר. כשהבת הקטנה שלי תגדל, יחסי המינים ייראו אחרת, גברים יתייחסו קצת אחרת לנשים. אולי אני תמים, אולי אני אופטימי מדי. אבל ככה אני מרגיש.
בשנה הראשונה שלי ללימודי הקולנוע, למדתי שהרבה פעמים סצנת הפתיחה של הסרט היא הסצנה החשובה ביותר. בסרטים טובים, סצנת הפתיחה מעניקה לצופים את המצפן שדרכו הם אמורים לקרוא את הסרט. היא מגדירה להם את הגיבורים, היא מציבה בפניהם את השאלה שהסרט שואל, היא מציפה את הנושא המרכזי שבו הסרט רוצה לעסוק. פעם היה לי חלום, לכתוב בעיתון טור קצר שנקרא "בראשית", שבו בכל פעם אנתח פתיחות של יצירות שאני אוהב. סצנות פתיחה של סרטים, פרקים ראשונים של ספרים, צלילים ראשונים של שירים. אין דבר יפה יותר מהתחלות. וואלה אולי אני אכתוב טור כזה. תמר, מה את אומרת, מה דעתך.
ומגילת אסתר, אם תשאלו אותי, היא דוגמה מאוד טובה לדבר הזה. סצנת הפתיחה של המגילה היא מעין נשף מוגזם שאורך חצי שנה (!), שבשיאו דורש המלך אחשוורוש להביא את ושתי רעייתו "בכתר מלכות" כדי להראות לכל הגברים את יופיה. ושתי מסרבת, המלך רותח מזעם, ומכנס מיד ועדה כדי לדעת "מה לעשות במלכה ושתי", ואחד האנשים בוועדה, ממוכן שמו, אומר את המילים המדהימות הללו – "לא על המלך לבדו עוותה ושתי המלכה! כי על כל השרים ועל כל העמים! כי יצא דבר המלכה, להבזות בעליהן בעיניהן!" ואם זה לא מספיק הזוי, ממוכן ממשיך – "אם על המלך טוב, יצא דבר מלכות מלפניו, ונשמע פתגם המלך, וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן, למגדול ועד קטן!".
חחחחחח אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק, חבורה של גברים יושבים ביחד, באמצע משתה, ומתלבטים מה לעשות עם אישה אחת שלא רצתה שיתייחסו אליה כמו מטבח משופץ, ומחליטים אחרי דיון קצר, לשגר מסר מהמלך לכל המדינות, ולכל העמים, בכל השפות ובכל הכתבים – "להיות כל איש שורר בביתו!" שורר מלשון שררה. כלומר, יש כאן סיפור על שליטה. אחשוורוש רוצה שכל הגברים ישלטו על כל הנשים. כי אחרת, אוי ואבוי, כי אחרת מה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אושר הקפה ונחמת הפחמימה
– להרגיש את השבר: ימים רקובים עוברים עליי
– יש לי חלום: לעלות לבמת בית הכנסת, ולשיר
זו סצנת הפתיחה של המגילה, סצנה שבה "גבריות" מגוחכת, מלאת "סריסים", מנסה "לשלוט" על כל הנשים בעולם. וברגע שקוראים את הסצנה הזו, ככה, בפשטות, כבר אי אפשר לקרוא את מגילת אסתר בצורה אחרת. אחשוורוש בוחר את אסתר – בגלל שהיא עושה את כל מה שאומרים לה, אחשוורוש שם לאסתר "כתר מלכות", כדי לוודא שהיא שלו ובבעלותו, וגם כשאסתר מצליחה לשכנע את אחשוורוש לעצור את המן הרשע, זה קורה כשהמלך חושב שהמן מעוניין באסתר, הוא רואה אותו רוכן על מיטתה, ושואל בזעם – "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית!". שימו לב למילה לכבוש. זו השאלה של מגילת אסתר. האם גברים אמורים לכבוש נשים. האם גברים אמורים לשלוט בנשים. התשובה היא לא, אגב. בכלל, במערכות יחסים, אנשים לא אמורים לשלוט באנשים אחרים. זה ככה פשוט.
ובאמת לקראת סוף המגילה, התמונה המגדרית מתבהרת, אסתר סוגרת את העניין עם עשרת בני המן, אסתר זוכה לראשונה לכינוי "אסתר המלכה", אסתר כותבת את איגרת הפורים (מי זוכר את האיגרת של אחשוורוש מפרק א'), אסתר קובעת יום צום ומספד, שאותו אנחנו מקיימים עד היום. המלכה השקטה, האנמית – שאמורה הייתה להחליף את ושתי החוצפנית – מתגלה כאישה אקטיבית, חכמה ומתוחכמת, עם מגילה יפהפייה שנושאת את שמה.
"אמר רבי יהושע בן לוי, נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס". אני לא יודע על איזה נס רבי יהושע מדבר כאן, אבל לי נדמה שהנס הגדול של מגילת אסתר הוא הנס שמתקיים בכל מערכת יחסים שוויונית, בריאה ומכבדת. זה הנס של מגילת אסתר, שנפתחה עם זעקת געוואלד גברית משונה – "להיות כל איש שורר בביתו!" והסתיימה עם מלכה בלתי מעורערת שנכנסת לספרי ההיסטוריה. זו הסיבה שנשים חייבות בקריאת מגילה. הן היו באותו הנס, הן יכולות להיות חלק מהנס הזה, כאן ועכשיו, אם רק לא ינסו לשלוט בהן. וכמו שכבר אמרתי, אני מרגיש שהתקופה שבה אנחנו חיים – היא הנס הזה, שבו עוסקת המגילה. המהפכה הפמיניסטית, שבה אנחנו נתונים עכשיו, היא נס, אנחנו בתוך נס עכשיו, גברים ונשים הופכים לשווים, אף אחד לא מנסה לשלוט על אף אחד. אנחנו בתוך נס. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. שכוייח!
