בחודש יולי 1984 התקיימה בישראל מערכת בחירות סוערת. המערך, בראשות שמעון פרס, והליכוד, בראשות יצחק שמיר, התחרו ראש בראש על השלטון. תוצאות הבחירות היו חסרות תקדים – תיקו. תמונת הגושים עמדה על 60 ח"כים לכל צד ולא עלה בידי שמיר או פרס להרכיב ממשלה שתזכה לתמיכת רוב חברי הכנסת.
באותו קיץ קראה הפזמונאית נעמי שמר באחד מעיתוני סוף השבוע את מוסף האופנה, ומעל אחת הכתבות הראשיות שבישרו על אופנת הקיץ החדשה, התנוססה הכותרת הגנרית "בקיץ הזה תלבשי לבן". הכותרת הציתה את דמיונה של נעמי שמר, וברקע מערכת הבחירות כתבה שיר שהפך לאחד מלהיטי החתונות הגדולים בארץ.
את השיר שרו ביחד "הדודאים" (בני אמדורסקי וישראל גוריון) ו"הפרברים" (יוסי חורי ואורי הרפז), שני הצמדים המצליחים שהתחרו אלו באלו לאורך שנות השישים והשבעים. בשנות השמונים החליטו להתאחד והוציאו אלבום משותף שהפך למצליח ביותר של כל צמד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– איך מוצאים את ההבדל שבין לקחת ולקבל?
– כמו עמוד ענן במדבר: ללכת, בלי פחד
– כל פס בי נוגע: הרבה גוונים, אבל עם אחד
"בקיץ הזה תלבשי לבן
תחשבי מחשבות בהירות
אולי תקבלי מכתב אהבה
אולי נעשה בחירות.
אני אבחר בך ואת בי תבחרי
וביחד נהיה לרוב
אם בקיץ הזה תלבשי לבן
ותתפללי לטוב"
(מילים ולחן: נעמי שמר)
נעמי שמר הביעה סלידה ממערכת הבחירות היצרית, בה כל מועמד צעק ללא בושה את מגרעותיו של יריבו, את יתרונותיו שלו ומדוע צריך לבחור דווקא בו. בשיר זה ניסתה שמר להעביר מסר אחר ושלחה למועמדים רמיזה עבה – "אני אבחר בך, את בי תבחרי, וביחד נהיה לרוב". ייתכן שהמסר של נעמי שמר טפטף והגיע להנהגה מכיוון שבסוף מערכת הבחירות החליטו הליכוד והמערך לבחור זה בזה ולהקים ממשלת אחדות בה הוחלה רוטציה – שנתיים פרס כיהן כרה"מ ואחר כך שמיר החליפו לפרק זמן זהה. הייתה זו ממשלה יציבה ומאוחדת והיחידה שהשלימה את ימי כהונתה מאז שנות השישים ועד ימינו.
לבגדים שאנו לובשים יש משמעות עצומה. אנחנו משקיעים בהם הרבה תשומת לב, מחשבה וכסף. חשבו כמה חנויות בגדים קיימות בהשוואה לחנויות ספרים למשל. הלבוש הוא הדרך שלנו להתבטא כלפי החברה, ולכן מוסדות וגופים רבים מנהיגים מדים אחידים בקרב כל חבריהם. כשנעמי שמר אומרת "תלבשי לבן" אין צורך בהרבה הסברים – לבן פירושו שמלת כלה. אין לכך כל סיבה פרקטית ונוחה אלא זוהי מוסכמה חברתית בלבד.
בפרשה שלנו מתוארים בפירוט רב ומדוקדק פרטי הלבוש של הכוהנים ההדיוטות ושל הכהן הגדול. למעט בגד אחד – המכנסיים, שהם פרקטיים ומטרתם היא שמירה על צניעות הכוהנים – לשאר הבגדים יש מטרה אחרת. כפי שאומרת התורה "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח ב). התורה מכירה בכוחם של בגדים. כפי שפוליטיקאי מוכרח ללבוש "מדים" מכובדים, חליפה ועניבה, כך גם הכוהנים הקדושים והמכובדים ראוי שילבשו בגדי זהב לכבוד ולתפארת.
אבל בסוף פרשת הבגדים הארוכה מופיע פסוק חשוב שמבהיר את הנקודה של התורה: "וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי" (שמות כ"ח מא). המילה "אותם" בפסוק מתייחסת לכוהנים, אלה שלובשים את הבגדים, נמשחים ומוקדשים לכהונה. בגדי הכבוד והתפארת הם רק אמצעי לקיום המטרה החשובה של קדושת הכוהנים. אסור לנו להתבלבל ולחשוב שלבגדים עצמם יש קדושה כלשהי.
בכל מקום עלינו לזכור שהבגדים הם אלה שעוטפים אותנו, ואנחנו לא רק קולבים חלילה. לאורך ההיסטוריה המקראית ראינו כוהנים שביזו את מעמדם ואת מוסד הכהונה ובגדיהם היפים לא חיפו על חטאיהם ולא הצילו אותם. באותה מידה, חליפה, עניבה וכיסא לא יהפכו אף איש ציבור למכובד אלא אם הוא עצמו יתנהג בכבוד. גם כלה לבושה לבן, יפה ככל שתהיה, לא תוכל לבנות בית מלא שמחה ואהבה אם לא תבחר ביחד עם החתן שלה להיות יחד לרוב. (באווירת חג הפורים, אזכיר כי עלינו לחשוב על תכליתן של התחפושות ומדוע דווקא בפורים אנו בוחרים להיראות שונים ומיוחדים. ואין כאן מקום להאריך בזה).
השבוע אני זוכה להינשא לבחירת ליבי. אני מאחל לשנינו לבחור אחד בשנייה כל יום ויום ושנהיה ביחד לרוב – לבית אחד שלם ומלא אור שבו כל אחד מהצדדים מפרה ומחזק את השני, ומקווה שיחד נמשיך להתפלל לטוב.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
