התוצאות המפתיעות של דו"ח העוני

מצוות מתנות לאביונים נועדה לאפשר גם למי שידו אינו משגת לחגוג את חג הפורים בצורה מכובדת. אלא שבניגוד לימי המגילה, במציאות של ימינו לעיתים רחוקות מזדמנת לנו אפשרות לצאת לרחוב ולהזמין אביון לסעודה. לשאלה הטעונה מיהו אביון בישראל בשנת 2021, יש תשובות רבות. לעיתים הן נחלקות זו מזו על בסיס אידאולוגיה, לעיתים פשוט מסיבות של פוזיציה. כך למשל, ארגונים הנשענים על תרומות ותקציבים צריכים להצביע על בסיס עוני רחב כדי להצדיק את קיומם. דו"חות העוני המתפרסמים לפחות פעמיים בשנה מציגים תמונה של עוני נרחב, שהיא רחוקה ממציאות השפע שרובנו מכירים. אין ספק שעוני אכן קיים במקומות רבים, לא כולם חשופים לעין הציבורית, אך לא בהיקפים המופרזים שחלק מכלי התקשורת אוהבים להזדעק עליהם.

דו"ח העוני האחרון של המוסד לביטוח לאומי יצא רק לפני שבועות מספר. בכל שנה מספרות לנו הכותרות על היקף העוני שגדל עוד ועל מיליון ילדים עניים בחברה הישראלית. אך הגיוני היה לצפות כי השנה נראה עלייה נרחבת במספר העניים בישראל. משבר הקורונה פגע כלכלית במשפחות רבות, וירידה בהכנסות נצפתה כמעט בכל בית. אלא שהתוצאות הפתיעו: מספר העניים בישראל ירד. דווקא בשנת הקורונה הקשה שעברה עלינו, מספר הנפשות בישראל שנמצאות מתחת לקו העוני ירד בשיעור של כאחוז, וכך גם היקף המשפחות המוגדרות כעניות ומספר הילדים העניים.

הנתונים אכן מדהימים: על פי המוסד לביטוח לאומי, בשנת 2019 עלתה רמת החיים הכללית בכשני אחוזים, אך גם שיעור העוני עלה ב־1.9 אחוזים. אבל בשנת 2020 נצפתה – לראשונה זה עשרים שנה – ירידה דרמטית של כ־4.4 אחוזים בהכנסה החציונית, ושיעור העוני ירד. איך ייתכן שבשנת 2019, שבה הייתה עלייה ברמת החיים הכללית בישראל, היקף העוני בישראל גדל, אבל בשנת 2020, שבה חוותה ישראל את אחד המשברים הגדולים בתולדותיה – שיעור העוני ירד?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החסד האמיתי נמצא מאחורי המסכה
– קול גלגל: מסע תיעודי בעקבות הרוכבים על שניים
– שואה שלהן: "בנות הלילך" מספר סיפורים רבים מדי

התופעה המשונה הזאת הפתיעה גם את המוסד לביטוח לאומי. כדי להתמודד עם הנתון המתעתע הזה, הסבירו בדו"ח כי "בשנת 2020 רמת החיים, כפי שהיא מתבטאת בהכנסה החציונית המותאמת לגודל משפחה, ירדה מאוד. כתוצאה מכך גם קו העוני, שברוב השנים עולה, ירד בשיעור ניכר של 4.4%. וכך ייתכן למשל מצב שבו ציבור שחי בעוני לפני המשבר, לא הוגדר ככזה ב־2020, בעוד שהכנסתו אולי אף ירדה ותחושת העוני שלו בוודאי גדלה".

ראו זה פלא. אחרי שנים רבות שבהן הביטוח הלאומי מספר לנו ששיעור העניים בישראל עולה בכל שנה, דווקא בשנה שבה הפגיעה באיכות החיים הייתה ניכרת ומדידה, עוברים שם לדבר על "תחושת עוני". אך לפי כללי המדידה שלהם עצמם,  אותם אנשים שהוגדרו עניים בשנה שעברה, השנה הם כבר לא, אף על פי שדווקא בתקופה הזו הכנסתם של רבים מהם ירדה. איך זה קורה?

משחקים במספרים

הבעיה היא לא בנתונים, שהם אכן מדויקים, וגם לא בתחושת העוני, שאכן התרחבה השנה. הבעיה האמיתית היא בשיטת המדידה של הביטוח הלאומי שבאופן פרדוקסלי מגדילה את היקף העוני ככל שהמצב טוב, ומורידה אותו כשהמצב פחות טוב. קו העוני בישראל אינו מספר קבוע שמייצג משהו מוחשי או מוחלט, אלא נתון שמשתנה בכל שנה. הביטוח הלאומי מגדיר את קו העוני כ"מחצית ההכנסה החציונית לנפש תקנית". כשההכנסה החציונית עולה – כלומר רמת החיים בישראל משתפרת – עולה גם קו העוני. כשההכנסה החציונית יורדת, קו העוני יורד.

בעשרים השנים האחרונות עלתה בהתמדה רמת החיים, כפי שמציינים גם בביטוח הלאומי, ועימה ההכנסה החציונית בישראל. השנה, נוכח משבר חריף, היא ירדה דרמטית. מכיוון שההכנסה החציונית ירדה ואיתה ירד קו העוני, פתאום התעוררנו לעולם שיש בו פחות עניים. מבחינת הביטוח הלאומי, הפסוק המקראי "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" הוא פשוט עובדה סטטיסטית. כל עוד מגדירים את קו העוני כמחצית מההכנסה החציונית, שיעור כלשהו מהאוכלוסייה יהיה מתחת לו.

למי שאינו זוכר את שיעורי המתמטיקה מהתיכון נזכיר כי הכנסה חציונית היא פשוט הכנסה שמחצית מהאוכלוסייה מרוויחה יותר ממנה, ומחצית מהאוכלוסייה מרוויחה פחות ממנה. כשמחשבים את קו העוני כמחצית מההכנסה החציונית, סביר שבכל שנה יהיה שיעור ניכר מהאוכלוסייה מתחתיה, לא משנה מה גובה ההכנסה הזאת.

במוסד לביטוח לאומי טרחו להסביר ש"יכול להיות מקרה של אדם שהוגדר עני לפני משבר הקורונה (בשנת 2019) ולא הוגדר כעני בשנת 2020 בגלל שקו העוני ירד, בעוד הכנסתו לא השתנתה". מה ששכחו שם לומר הוא שהעניין הזה עובד לשני הכיוונים: גם בשנה שעברה, שבה קו העוני עלה, היו אנשים שקודם לא הוגדרו "עניים", אך בשל העלייה ברמת החיים הפכו פתאום לכאלה, אף שמצבם לא השתנה ואולי אף הוטב. לשם המחשה, אם שכרו של אדם עלה בכמאה שקלים לחודש אבל קו העוני עלה במאתיים שקלים, הוא ייחשב עני אף על פי שמצבו האובייקטיבי השתפר.

ובכן, זה בדיוק מה שקרה השנה: מצבם הכלכלי של רוב האזרחים בישראלים הורע, אבל דווקא העשירון התחתון שיפר את מצבו היחסי. בשנת 2019, כמו בעשרים השנים שלפניה, ההכנסה עלתה בכל העשירונים מלבד בעשירון התחתון, והדבר השתקף בעלייה בממדי העוני. אבל בשנת 2020 ירדה ההכנסה בכל העשירונים בשיעור של בין 1.2 ל־4.8 אחוזים (כן, גם בעשירון העליון), מלבד בעשירון התחתון. עשירוני הביניים (4־7) היו הנפגעים העיקריים ברמת החיים שלהם, לאחר שהכנסתם ירדה ביותר מ־4%, ובכמעט 5% בעשירון החמישי והשישי – זאת גם לאחר הסיוע הממשלתי. ההכנסה בעשירון התחתון לא רק שלא ירדה אלא אף עלתה בשיעור דרמטי של עשרה אחוזים. מכיוון שהאוכלוסייה בעשירון התחתון לרוב אינה עובדת ונשענת למחייתה על קצבאות והעברות ממשלתיות – היא כמעט לא הושפעה ממשבר התעסוקה במשק. דווקא השנה, בגלל המשבר, ההעברות הממשלתיות גדלו, ובמיוחד תרמו למצבן של השכבות החלשות המענקים החד־פעמיים שחולקו בפסח שעבר ובקיץ.

כדי ששיעור העוני לא ירד חלילה, החליטו במוסד לביטוח לאומי לעשות דבר שלא עשו מאז דו"ח העוני הראשון ב־1971: לצד הנתון המדובר שלפיו מספר העניים ירד, הציגו שם חישוב נוסף שבוחן את המצב על פי קו העוני ברמה של 2019. כלומר, המצב הנוכחי נבחן לא רק מתוך עצמו, אלא גם בהשוואה לרמת החיים שהייתה בישראל לפני המשבר. בחישוב הזה אפשר להיות רגועים; במציאות הממשית ולא היחסית, שנת 2020 הביאה עימה כצפוי עלייה בשיעור העניים.

פתאום נזכרו בביטוח הלאומי ש"קיימות גישות שונות למדידת עוני". הגישה המקובלת ברוב המדינות המערביות היא זו היחסית, ציינו שם, המודדת את העוני בהשוואה לרמת החיים של כלל האוכלוסייה, כפי שעושים בביטוח הלאומי. אך "לצד גישה זאת קיימות גם גישות נוספות, ואחת מהן היא הגישה המוחלטת… יש חשיבות מיוחדת להסתכלות גם על העוני ברוח הגישה המוחלטת השומרת על קו עוני קבוע במונחים ריאליים, ובעת הזאת על קו עוני כפי שהיה טרום המשבר, כלומר ברמה של 2019".

תורת היחסות

העניין הוא שאם היינו מאמצים את המתודולוגיה הזאת ומקבעים את שיעור העוני לרמתו ב־2002 למשל, היינו מגלים ששיעור העוני ירד באופן דרמטי בעשרים השנים האחרונות. אלא שאת הגישה המוחלטת שכעת הם מאמצים לפתע אל ליבם, זו שמודדת עוני באופן אבסולוטי, אנשי המוסד לביטוח לאומי דוחים מכול וכול כבר שנים. בשיטה הזו מודדים ומתמחרים סל מוצרים בסיסי והכרחי לקיום – עלותן של שלוש ארוחות ביום, קורת גג, ביגוד מינימלי וכדומה. מי שהכנסתו פחותה מהסכום הנדרש לקיום הבסיסי הזה מוגדר "עני", לא משנה כמה האחרים מרוויחים. השיטה הזאת אינה בשימוש ברוב מדינות המערב, שמעדיפות מדידה יחסית, וכך גם בישראל. אבל השנה, כששיטת המדידה היחסית העלתה שמספר העניים בישראל ירד דווקא לנוכח משבר כלכלי, מבינים שיש בעיה בשיטה.

למען האמת, השיטה הזו מעולם לא מדדה "עוני" אלא "עוני יחסי", כלומר את הפערים החברתיים. נתוני המשבר הנוכחי ממחישים כיצד שיטת המדידה של הביטוח הלאומי לא באמת בודקת מה מצבם של העניים, אלא רק מה מצבם היחסי. אם קו העוני צמוד להכנסה החציונית וההכנסה עולה, גם קו העוני עולה ומשאיר רבים יותר מתחתיו. בתמונת ראי הפוכה, כך גם קרה השנה: מצבם של רבים מאוד הידרדר, אבל יש פחות "עניים".

לעומת זאת, מדידה של עוני מוחלט תגדיר רף כלשהו של מחיה בכבוד; על הכלול בתוכו יהיו בוודאי ויכוחים רבים, אבל לפחות נוכל לדבר על מדד שמנסה באמת להבין מיהו עני. אלא שמדיניות הרווחה הנוכחית של ישראל אינה מחפשת עניים אלא פערים. את הפערים הללו היא מוצאת, אבל מי הם העניים באמת היא לא יודעת. ממילא אין לה כלים להבין את מצבם ואת הסיבות שהביאו לו, והיא איננה יכולה להציע להם כלים מתאימים להיחלץ ממנו.

הביטוח הלאומי מצביע על הקצבאות כדרך המרכזית ל"חילוץ" אנשים מעוני. השנה במיוחד התפארו שם ביכולת הזו, כאשר תקציבי הביטוח הלאומי התנפחו מאוד בעקבות סיוע חירום שהועבר אליהם. דו"ח העוני תיאר את "ההשפעה המיטיבה שהייתה להתערבות המסיבית של הממשלה לצמצום הפגיעה החברתית־כלכלית הקשה שחווה המשק בשנה זו", וטען כי "ב־2020 הגדילו קצבאות הילדים ודמי האבטלה את האפקטיביות שלהם בחילוץ מעוני פי 3 ופי 10, בהתאמה. דמי האבטלה בפני עצמם חילצו מעוני 23.6% מהמשפחות, בהשוואה ל־2% ב־2019. קצבת הילדים חילצה כ־8% מהמשפחות מעוני".

פלסטר לטווח קצר

כשהביטוח הלאומי הוא פטיש שמחלק קצבאות, כל בעיה הופכת למסמר שדורש פתרון בדמות קצבה. אבל דמי האבטלה לא באמת "חילצו" מישהו מעוני. הם היו נחוצים כדי לעבור תקופת משבר, אבל הם עתידים להיגמר בסופו של דבר. הם לכל היותר פלסטר, לא פתרון קבע. אף שקצבאות העשירון התחתון הורחבו מעט השנה, הוא עדיין מצוי במצב של עוני במובן המהותי שבו אדם נשען על חסדי המדינה כדי לפרנס את עצמו ואת משפחתו כדרך חיים. ישנו מתאם גבוה מאוד בין מי שאינם עובדים למי שנמצאים מתחת לקו העוני; קרוב לשמונים אחוזים מהאוכלוסייה הזו מוגדרים עניים. מאז ומעולם פתרון ארוך טווח לעוני היה קשור בעבודה ובפרנסה עצמית. זו הסיבה שרמת החיים של כל שכבות האוכלוסייה השתפרה בשני העשורים האחרונים, ולא גידול בקצבאות.

אחד הסודות הפחות שמורים במדינה הוא שמבט מקרוב על האוכלוסייה הענייה מראה כי היא מורכבת בשיעורים גבוהים משתי אוכלוסיות: חרדית וערבית. כמחצית מהמשפחות החרדיות וכ־35 אחוזים מהמשפחות הערביות מוגדרות עניות. שתי האוכלוסיות הללו בוחרות במובנים רבים להוריד את רמת חייהן כדי לקיים אורח חיים שונה, ומוציאות משוק העבודה אחד מבני הבית – החרדים את הגברים, והערבים את הנשים. שתי האוכלוסיות חיות חיים קהילתיים שונים מאלה של יתר חלקי החברה, ובחברה החרדית במיוחד יש הישענות גדולה על מוסדות קהילתיים שיתופיים המורידים את עלות המחיה, כמו גמ"חים וקנייה חברתית של מוצרי יסוד. בקרב האוכלוסייה החרדית יש שיעור גבוה של בעלות על דירה, שקשורה גם היא להיבטים תרבותיים. כל אלה אינם נמנים לצורך חישוב שיעורי העוני של הביטוח הלאומי, שמתחשב רק בהכנסות אבל לא רואה הוצאות או הכנסות בעין (מוצרים בהנחה, בהשאלה או במתנה). הביטוח הלאומי רואה בחרדים רבים עניים, אף שהם לא בהכרח רואים כך את עצמם.

ל"עוני" אין את אותה משמעות אם ההכנסה המשפחתית הנמוכה היא תוצאה של בחירה מודעת בדרך חיים שונה, שמעדיפה מבנה משפחתי מסורתי של אישה בבית, או של אבי המשפחה המקדיש את חייו ללימוד תורה. אפילו למדידה היחסית אין משמעות זהה בחברה החרדית, שבה משפחות משוות את עצמן למשפחות חרדיות אחרות ולא לכלל האוכלוסייה. בחירות החיים השונות גם מכתיבות אורח חיים שונה והרכב הוצאות אחר. מספר הילדים הגבוה למשפחה הוא בחירה תרבותית שמשמעותה הישירה וההכרחית היא רמת חיים נמוכה יותר ושיעור "עוני" גבוה יותר. כששואלים את החרדים אם הם מרגישים עניים הם מדווחים פחות על תחושת עוני, בוודאי בהשוואה למספרים של הביטוח הלאומי שמבחינתו הם אכן עניים.

אחרי השנה הזו, קשה יותר מתמיד להגדיר מיהו אביון. האם מי שתמיד היה עני דומה למי שהיה עשיר וירד מגדולתו? אם מדברים על תחושת עוני, היא אולי חריפה וקשה יותר אצל השני. על פי מעלות הצדקה של הרמב"ם, עדיף לסייע לאדם למצוא עבודה שיפרנס בה את עצמו, מאשר סתם להעביר אליו מתנות לאביונים, ולא רק בפורים. אחרי שנה שבה נאלצנו להגדיל את תשלומי הרווחה לכולם, אפשר רק לקוות שכאשר המשבר יהיה מאחורינו נפסיק לחלק מתנות לכולם, ונעניק יותר חכות ופחות דגים.