סביר שכמעט כל איש תקשורת, קיבל בשבועות האחרונים פניות ממי שבקשתם לוועדת החריגים שמאשרת כניסה ארצה, נדחתה. אנושית, מדובר אכן בסיפורים לא קלים. ישראלים שכמהים לעלות על מטוס, שולחים בגילוי לב כמעט מרתיע לכל דכפין את כל פרטיהם האישיים כולל מסמכים רפואיים מפורטים מאוד.
נבירה קלה בהם, מעלה שהסיפור אינו אחיד כלל. יש מי שבמקביל להגשת הבקשה לוועדה מיהרו לשלוח תחינתם גם לאנשי תקשורת, בתקווה שהעניין יזרז הליכים עוד לפני שקיבלו בכלל תשובה רשמית. יש מי שבקשתם, אפילו מעיון מהיר של עיתונאי שחש חטטן כשהוא קורא את הדברים – מחוררת ומלאה בסימני שאלה בלתי ברורים. ויש בהחלט גם כאלו, שנדמה כי נתקלו בחומה בירוקרטית מטופשת ומכעיסה, שלא מטה אוזן לצורך ההומניטרי הדוחק ולסיפור האישי הכאוב.
בשל כל אלה, עיסוק עיתונאי בוועדת החריגים הנפיצה הזו הוא נדרש וחשוב. ודווקא לכן, הכתבה ששודרה בערב שבת (ו') הייתה מכעיסה כל כך. היא לא באמת ביקשה לבחון האם פוליטיקאים מצליחים להפעיל קשרים, או האם מקורבים נכנסים לארץ, ואחרים נדחקים. האם יש כאן איפה ואיפה. הכתבה רק סימנה מראש מטרה אדומה ועגולה, והביאה סיפורים עלומי שם מפה ומשם כדי להצדיק אותה. "קשה להתעלם מכך שמרבית הנכנסים הם חרדים", קובע אילן לוקאץ', עם צילומי תקריב על פאות מסולסלות וחליפות שחורות בנתב"ג, אך נתונים מספריים אין בידיו. כמה בקשות הוגשו לוועדה? לא נאמר. כמה אחוזים מהם אושרו? אין לפענח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לא רק חרדים: במשרד הבריאות מבקשים להחמיר את ההגבלות בירושלים
– מטען צינור: ישראל לא ערוכה לטיפול באסונות אקולוגיים
– התוצאות המפתיעות של דו"ח העוני
לוקאץ' מראיין בפנים גלויות שני צעירים חרדים שמספרים כי הגישו בקשה לוועדה, היא אושרה והם הגיעו. אך המיסגור העיתונאי מציג זאת כשוד ושבר. מחדל גמור. למה בעצם? הרי השניים מספרים כי פעלו כחוק, והאישור ניתן להם כדין. בעילום שם, מרואיינים כמה כאלו שהפעילו פרוטקציה. אחד מהם משער כי היא הצליחה, שכן בקשתו אושרה. אחר מספר על זיוף פלילי ממש של תעודת מחלים. "עד כמה זה נפוץ? קשה לדעת", אומר הכתב בעצמו, אך לא חושש מלהגדיר את העניין כתופעה.
לעומתם מובא סיפורו שובר הלב באמת, של חילוני אחד שלא הספיק לנסוע להיפרד מאימו החולה בקנדה. דא עקא, שהרשלנות העיתונאית בכתבה כה גדולה, שהאיש מספר כי הגיש בקשת יציאה מהארץ ב-22 לינואר, בעוד השמיים נסגרו ב-25 לינואר. מה בעצם מנע מהאיש החביב באמת, לנסוע ב-22 לחודש, לאחר שלדבריו קיבל בתוך מחצית השעה אישור כניסה מהקנדים? לדבריו בקשת הדחייה שלו מהרשויות בישראל התקבלה ב-31 לינואר. זה היום, בו הוחלט רק על הקמת וועדת החריגים, שכלליה נקבעו רק למחרת, ב-1.2.
האם יש בקרב המגזר החרדי מי שתקנות הקורונה של המדינה הם עבורם המלצה בלבד? כאלו שמאריכים את סחרור המשבר הרפואי והכלכלי ממנו מקשה ישראל להיחלץ? למרבה הצער, התשובה לכך היא חיובית. אבל, מטרת העל של הסיפור המסופר כאן, הייתה גורפת יותר. היא ביקשה לומר כי הנה עוד הוכחה גורפת לכך שהחרדים כולם על נשיהם וטפם הם חבורת קומבינטורים רמאים. שכל חרדי שנכנס עשה זאת בשקר, בעוד החילונים נותרים בחוץ שכן, "אין מי שדואג להם". וכדי להשלים את המיסגור, מובא מסר נוסף. "קשה להתעלם מהרושם שחודש לפני הבחירות, רכבת אווירית מביאה לנתב"ג מנדטים של הימין", קובע לוקאץ'. או בעצם אומר, הישמרו לנפשותיכם הדמוקרטיות – החרדים נוהרים לקלפיות. על מגזרים אחרים, אמירות כאלו מעוררות מהומת א-לוהים.
