מהרשות הממשלתית למים ולביוב נמסר: "על פי חוק, על מחיר המים בישראל לשקף את עלות הפקת המים והולכתם. התעריפים נקבעים בידי מועצת רשות המים ונבחנים אחת לשנה"
אחת לכמה ימים שב ומתעורר בביתנו ויכוח עז. מצד אחד של המתרס ניצבת אשתי, שטוענת שהמים הזורמים מהברז אינם בריאים, ולכן יש לשתות מים מינרליים בלבד. אני מנגד גורס שאין פסול במים המסופקים לנו, ואין סיבה לבזבז כסף על מוצר שזורם ישר לכיור שלנו.
הטריגר האחרון לוויכוח היה חשבון מים מפלצתי בסך 330 שקלים שמשפחתי הצנועה חטפה מתאגיד המים העירוני. בשביל משפחה בת שלוש נפשות בלבד – אשתי שתחיה, ילדנו האהוב בן השנה וחצי ואנוכי – זה סכום גבוה למדי. דגל העלות האפסית שהנפתי כדי להצדיק את השימוש במי ברז נראה פתאום משכנע פחות וטעים פחות.
ניסיתי להתנחם למחצה בצרת רבים: בחודש יולי שעבר, בדיון בוועדה לפניות הציבור בכנסת, דווח שבעקבות הסגרים שהוטלו עלינו גאתה צריכת המים הביתית, ויחד איתה גדל החשבון הדו־חודשי שנדרשה המשפחה הישראלית הממוצעת לשלם. גם עלייה קטנה בצריכה יכולה להביא לקפיצה בחשבון המים, כי המדינה "מוכרת" לנו מים בתעריף נמוך, אך בכמות מוגבלת: כל עוד המשפחה כולה לא עוברת את הרף של 7 מ"ק – 7,000 ליטר – בחודשיים לנפש, נשלם כ־6 שקלים לכל מ"ק. כשבצינורות שלנו עובר הליטר ה־7,001, המחיר מוכפל: כ־12 שקלים למ"ק.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החסד האמיתי נמצא מאחורי המסכה
– קול גלגל: מסע תיעודי בעקבות הרוכבים על שניים
– שואה שלהן: "בנות הלילך" מספר סיפורים רבים מדי
יש מי שסבורים ששיטת התמחור לוקה בחסר. לפי עו"ד ענת שורץ, מנהלת תביעות רכוש במשרד פריש־שפרבר־ריינהרץ, דרוש שינוי מהותי ברף התעריפים בחשבון המים שלנו: "כיום לכל אדם מוגדרת כמות של 3.5 מ"ק בחודש או 7 מ"ק בחודשיים, וזה כולל את הצריכה המשותפת בבניין. זו כמות לא ריאלית בחיים המודרניים".
אולי טענתה של שורץ, לצד עלייה כלשהי בצריכה בתקופת הקורונה, גרמה לנו לעבור את הרף? המים, מוצר בסיסי, משמשים אותנו לא רק לשתייה אלא למגוון משימות, מכיבוס בגדים מלוכלכים, דרך מקלחת קצרה או ארוכה בסוף היום, ועד הדחת האסלה בשירותים. חיפשתי ומצאתי שבמקלחת ממוצעת, הגברים שבנו מנצלים כ־40 ליטר מים, והנשים – כ־45 ליטר מים. מכונת כביסה צורכת כ־50 ליטר מים בכל הפעלה. כאשר אנו מתפנים בשירותים אנו משתמשים ב־3 עד 12 ליטרים. כמה אני צריך לצרוך וכמה אני צריך לשלם על הפעולות היומיומיות האלה?
מים בריאים בגוף בריא
בכל אופן, אני בחור שדוגל בהרגלים בריאים אך גם בספקנות בריאה, ולא נראה לי שבתקופת הקורונה שתיתי או התקלחתי או כיבסתי יותר מהרגיל, בטח לא במידה שתקפיץ את התעריף שלי לדרגה הבאה. פניתי לפיכך אל הרשות הממשלתית למים ולביוב, האמונה על ניהול משק המים בישראל, וביקשתי להבין כיצד מחושב מחיר המים שכולנו משלמים. קיבלתי מהם מענה מפורט ויחס אדיב, אך התשובה על חישוב התעריף הייתה מפתיעה למדי.
"על פי חוק", מסרה הרשות, "על מחיר המים בישראל לשקף את עלות הפקת המים והולכתם. התעריפים נקבעים בידי מועצת רשות המים ונבחנים אחת לשנה לפחות. הואיל והמים הם מוצר צריכה בסיסי, תעריף המים לבית נקבע בשתי מדרגות – התעריף הנמוך והתעריף הגבוה. על החלוקה לשני תעריפים החליטה מועצת רשות המים לאחר שיח ציבורי נרחב, גם בכנסת, וכדי לשקף את מדיניות הממשלה.
"כמות המים לנפש בתעריף הנמוך (3.5 קוב לנפש לחודש) משקפת את היקף הצריכה שמספיקה לצורכי בסיס למשק בית, והיא מסופקת כאמור בתעריף הנמוך המסובסד. כל כמות מים שנצרכת מעבר לכך תחויב בתעריף הגבוה. הואיל והכמות המוכרת בתעריף המסובסד הנמוך חושבה בהתאם לצרכים הבסיסיים למשק בית, אחת המטרות המשולבות בכך היא עידוד צריכה נבונה וחסכון במים.
"במדינת ישראל המחסור במים הטבעיים הוא תמידי ואף יכול לגדול עקב שינויי האקלים ועקב העובדה שאוכלוסיית ישראל גדלה בהתמדה. הדבר משפיע על מחירי המים, משום שהפער בין הביקוש להיצע יכול להיסגר רק באמצעות התפלה בהיקפים הולכים וגדלים. עלות המים המותפלים גבוהה בהרבה מעלות המים הטבעיים, ולכן ככל שגדל חלקם היחסי של המים המותפלים בסך המים המסופקים, העלות הכוללת גדלה גם היא, וזה משוקלל בתעריפי המים".
מה חשיבותה של ההתפלה? פרופ' ערן פייטלסון, מרכז ההתמחות בניהול, תכנון ומדיניות הסביבה במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, אומר שאין בישראל בעיה של מחסור במים למשקי בית, לחקלאות ולנופש, כמו שהייתה עד ממש לא מזמן: "התפלת המים נותנת את המענה הכמותי, אך הדבר כרוך בעלות כספית. מחסור ממש יכול להתקיים בעיקר באזורים שלא מחוברים למתקני התפלה, – בקעת הירדן, למשל, כולל אגן הכנרת והערבה".
לאחר עיון נוסף בחשבון המים המנופח התגלה הסעיף שהביא להתייקרות: סעיף "הצריכה המשותפת", שעברה את סך המ"ק שמוקצב לכל הבניין, גזר על כולנו שנשלם יותר. מזגתי לי כוס מים כדי להירגע מעט, ופניתי אל מומחה בדיני רשויות מקומיות – עו"ד שלמה ולדמן, ממשרד ולדמן־דוד־זוכוביצקי. האם יש דרך להפחית את ההוצאה של הבניין על מים, שאלתי אותו. ולדמן האיר את עיניי: "בבניינים משותפים, ועד הבית צריך לעמוד על המשמר ולוודא שהצריכה המשותפת, המיועדת להשקיית הגינה ולניקיון הבניין, לא עוברת את הכמות המוקצבת לכל דירה, כי זה יכול להגיע לחיוב לא קטן".
מלבד זאת הוא ממליץ שמשקי בית עם חמש נפשות ומעלה יעדכנו את תאגיד המים המקומי כדי לקבל הנחה, "ואם כל זה לא עוזר, אפשר להגיש תביעה להשבת סכום יתר ששילמנו לתאגיד המים העירוני. הליך כזה אפשר לפתוח גם בבית המשפט לתביעות קטנות, אף שבעבר הם טענו שהנושא מסובך מכדי לנהל אצלם את התביעות".
וימתקו המים
אם נחזור לוויכוח המשפחתי שלנו, לא רק ההפרש במחיר עומד לדיון אלא גם ההבדל בין טעמם של מי ברז לטעם המים המינרליים. גם כאן הגיאוגרפיה משחקת תפקיד: כל מי שעובר דירה מאזור לאזור, או נוסע למקום עבודה מרוחק יכול להבחין בקלות שטעם המים משתנה, למשל, בין ירושלים ותל־אביב. מה גורם לכך? ואם כבר הזכרנו את המים המותפלים המוזרמים לברזים שלנו – האם איכותם זהה לזו של המים הטבעיים שהתרגלנו לצרוך במשך שנים?
לפי הרשות הממשלתית למים, "הרכב המים המסופקים לצרכנים הוא תמהיל של מים מותפלים, מים המופקים מהאקוויפר ומי הכנרת. התמהיל משתנה במקומות שונים בארץ ולאורך חודשי השנה, משיקולי תפעול של משק המים. 'טעם המים' נובע מהבדלי התמהיל וכן מהצנרת הביתית שיש לכל צרכן. את איכות מי השתייה קבע משרד הבריאות לפי תקנות בריאות העם, והיא בתקן מהגבוהים בעולם".
פרופ' אורי ירמיהו, סגן ראש המנהל למחקר ופיתוח וחוקר במכון וולקני, מוסיף ומסביר: "מי התהום, מי הכנרת והמים המותפלים מכילים מינרלים שונים, והתמהיל מטופל במתקנים שונים ברמה העירונית או האזורית. לכן במקומות שונים מתקבלים מים שתכולת המינרלים בהם שונה, ובהתאם לכך גם הטעם".
ההבדל בטעמים אינו אשליה אלא עובדה מבוססת.
אבל האם יש מי מתושבי ישראל שנהנה יותר מאחרים כשהוא לוגם מי ברז? היכן אפשר למצוא את המים האיכותיים ביותר, הבריאים ביותר או הטעימים ביותר? לכך לא קיבלתי תשובה. הניסיונות להוציא מים מן הסלע הובילו רק למסקנה שהתעריף שאנו משלמים אינו מותנה באיכות המים שאנו צורכים. בוויכוח המשפחתי, בכל אופן, הפסדתי. כמו תמיד מצאתי את עצמי שפוף ויגע, נושא שישיית מים לקופת הסופרמרקט השכונתי. שם כמובן שילמתי יותר, אך לפחות לא הופתעתי מהמחיר.
