“כל עוד הנוער לנו, במולדת, קום יקום חזון"

“ההליכה בשדות מוקשים לימדה אותי פרקים חשובים גם במקומות שאין בהם חומרי נפץ“

ראש המטה הכללי, פורום מטכ“ל, מפקדי אכ“א וחייליו, אורחים נכבדים. למעלה מ־35 שנים היה לי הצבא שלנו לבית. כמו רבים – לא תכננתי, כך יצא. תפקיד ועוד תפקיד, שנה ועוד שנה, משימה אחר משימה, ולכולם מכנה משותף רחב. הכול עם אנשים מיוחדים.

אפשר להביט על הפרק הארוך, לתאר את המעשים ולסכם תקופה משמעותית באגף כוח אדם. אך דומה שבחודש האחרון תמו המילים. עברתי בשורות הצבא ואמרתי את שאמרתי. אני רוצה להגיד רק תודות. אבל רגע לפני, משהו בכל זאת על הצבא שלנו.

בעוד כמה ימים פורים, ובעוד כמה שבועות המקבץ הקבוע של פסח וימי השואה, הזיכרון והתקומה. לוח שנה המבקש לציין ימי חג ומועד לעם מיוחד היוצא מעבדות לגאולה ולדרך חדשה; מסע של ממש מלא במהמורות ומאבקים. מעמלק של השבת האחרונה, ועד לאלה שעל גבולותינו כיום. ובעת החדשה העם שלנו שם מבטחו בצה“ל, הצבא המגן על העם שחזר הביתה והקים בית בדימונה ובעלי, בחיפה ובחניתה. מאז ולתמיד יגנו חיילי צה“ל על הבית. לעולמים. ועל הבית הזה אנחנו נאבקים ומשלמים בחיי אדם כדי לחיות, נחושים ועקשנים, ומהווים באמצעות צה“ל בית לכל אחת ואחד בשורותינו.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הח"כים החרדים: לבטל את הדוחות של פורים
– תוכנית החירום הישראלית לבלימת הקורונה ברשות הפלסטינית
– כשישראל מכניסה לשטחה סוכן חמאס בדלת הראשית

אני רוצה להרכין ראש ולומר תודה לאלה ששילמו את המחיר, אלה שהשארנו בבתי הקברות ולא החזרנו הביתה. את המשפחות שלהם נחבק כל חיינו, ונזכור תמיד את מקור הקשר הזה, הגם שהוא מסובך ורגיש לפעמים.

אין מעמד או טקס פרידה מכובד וראוי ככל שיהיה בצה“ל, שלא נביט בהם שוב בעצמנו ונחשוב על עוד מאמץ, או קצה מודיעיני, או קצה כל שהוא, כדי להביא הביתה את רון, הדר ואורון. נחפש דרכים לאתר גופות ולוחמים שיצאו לקרבות ואנחנו לא יודעים היכן הם, ועד שישובו למשפחות שלהם הם בנימי הנפש של כולנו.

לנכים ולפצועים – בנפש ובגוף. אלה שבמחלקות השיקום בתל השומר ובבית, אלה שהמשימה הייתה להם תמיד לפני עצמם, והיום כיסא הגלגלים הוא סימן ההיכר. חוץ מחיבוק, מאבק על צדק שלעיתים מתעכב, מילה טובה או שתיים ובעיקר הערכה, אין לנו הרבה. אנחנו לא באמת יודעים איך נראים החיים מכיסא הגלגלים ומה מרגישים לאחר הניתוח העשירי. את כולכם אני מבקש לחבק חיבוק גדול.

אין ישראל בלי צה“ל, ואני מבקש בשם כולנו, להגיד לך, מפקדו של צה“ל, הרמטכ“ל, משהו. אנחנו מדברים המון, וענייני היום הם תמיד לפני הכול. ואולי בשם אלה שחיים כאן בנורמליות ויוצאים לעמל יומם בוקר־בוקר, אני מבקש להגיד כי ההגה הביטחוני בידיים של מנהיג. מפקד. מוביל. השקט שלעיתים הוא מראית עין של שקט, התלוי רק בהחלטה אחת שלך שכולה שיקול דעת ותבונה אל מול סערה גדולה אפשרית, מקצוענות של חייל ומפקד ותיק, ובעיקר איתנות וקיר מזוין בחוכמה גדולה, באהבת אדם ומדינה. אני מודה לך על כל אלה ועל שעות רבות של יחד, למען.

תודה לרמטכ“ל הקודם, רא“ל גדי איזנקוט, על שנים ארוכות ביחד, עם אירועים משמעותיים שהיו תחנות גדולות ומלמדות במסלול חיי. לסגן הרמטכ“ל, האלוף אייל זמיר. בעיקר על העצות הטובות ועל כך שדבריך היו תמיד קצרים אך מלאים בניסיון חיים מבצעי ואנושי. היית תמיד מקום טוב להקשיב לו. לפורום המטה הכללי – חבריי לפיקוד ולהובלת צה“ל למחוזות של ניצחון ורעות, הענייניות הקבועה גם בעת ויכוח גדול הייתה ונשארה המאפיין המשמעותי של כולנו. למפקדי הצבא וחייליו שנשבעים אמונים יום־יום, להגן על הבית ולמסור הכול למען המשימה ולמען החיים כאן, אלו המקיימים שעה־שעה את מילות השיר “כל עוד הנוער לנו במולדת, קום יקום חזון עם ישראל“, שנכתב בשנת 1938. אני מבקש להגיד תודה גדולה על היותכם תמיד כאלו.

תודה לחיל ההנדסה, בית הגידול שלי, על כברת דרך ארוכה יחד, אנשים מיוחדים ומפקדים שעיצבו את חיי הצבאיים. ההליכה בשדות מוקשים לימדה אותי פרקים חשובים גם במקומות שאין בהם מוקשים עם חומרי נפץ, ועל אלה אני חש הוקרה גדולה.

תודה למפקדי אגף כוח אדם. אלה שמכהנים היום ואלה שפעלו עמי בשנים האחרונות. לתא“לים ולראשי החטיבות, לקציני החיל הראשיים, לרמ“חים ולראשי הענפים. על הכבוד והאמונה כלפי חיילי צה“ל והמפקדים, האחריות הגדולה שנשאנו בה והחדשנות שלעיתים הייתה בפירוש נגד הזרם. לא מעט עסקנו בצמד המילים “כוח אדם“. לעיתים יש הטועים ומפרשים את המילה כוח בפירוש שגוי. רְאו את האדם תמיד; הַאמינו בו; רְצו בהצלחתו תמיד; הַשאירו את הכוח רק נגד אויבינו.

ועתה תפילה וברכה לאלוף יניב עשור. לוחם ומפקד מהשורה הראשונה. משדה הקרב האמיתי לצמרת הצבא. אני רוצה שתרגיש קצת כמו לבן הארמי, והרמטכ“ל יסלח לשנינו על הפטרונות הרגעית; מבקש שיקויים בך הכתוב: “הבנות בנותיך, והבנים בניך, והצאן צאנך, וכל אשר אתה רואה לך הוא“. ואני משוכנע שתעשה טוב כי אנשים טובים רוצים בטוב ועושים טוב. יש משהו מיוחד בצניעות ובאהבת האדם שהתפקיד הזה נשען ממש עליהם, ואתה התברכת בהם מלוא החופן.

בסוף היום הזה, בסופו של הערב האחרון בצה“ל, בעוד כמה שעות נשיר את ההמנון. את ההמנון ילווה סרט המורכב מנופי ארצנו. ובתוך הסרט קטע קצר המתחיל מצוק הארבל ומשקיף לעבר המושבה מגדל והכנרת. באופן טבעי הלכו תמיד המחשבות שלי בשירת ההמנון לאן שהלכו. וממחר, לא רק המחשבות, כולם הולכים למגדל, 35 שנים אחרי שאמא ואבא השאירו אותי בלשכת הגיוס בטבריה ונסעתי לבקו“ם.

אני מבקש לסיים בתפילה. מי ייתן ותתגשם בכם, וצה“ל ימשיך לעשות ולהצליח, והבית שבנינו יעלה מעלה וישגשג בזכותו: “מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי א־לוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, ביבשה באוויר ובים. ייתן ה‘ את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם. הקדוש ברוך הוא ישמור ויציל את חיילינו מכל צרה וצוקה, מכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם, ידבר שונאינו תחתיהם, ויעטרם בכתר ישועה ובעטרת ניצחון. ויקוים בהם הכתוב: כי ה‘ א־לוהיכם ההולך עמכם, להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם, ונאמר אמן".