פסיקת בג"ץ לפיה גיורים רפורמיים שנערכו בישראל יוכרו לצורך קבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות, הפתיעה בערך כמו שקיעת השמש במערב. אפילו עיתוי ההחלטה לא הפתיע, לאחר ששופטי ההרכב כבר הודיעו לפני כמה שבועות שלא ימתינו עוד לפני פרסום. הכתובת כתובה על הקיר כבר שנים רבות באותיות של קידוש לבנה. אגב, את המסמר האחרון בבניין הזה של ההכרה בגיורים הרפורמיים תקעו דווקא גרים בבתי דין אורתודוקסיים פרטיים (בית הדין של הרב קרליץ ובתי דין נוספים) שדרשו מבג"ץ הכרה בגיוריהם לצורך קבלת אזרחות, ולפני שנים ספורות גם קיבלו אותה.
מאז אותו יום היה ברור לכל העוסקים בתחום, כולל חברי הכנסת והשרים הדתיים והחרדים, שפסק הדין הנוכחי יגיע. זה היה כל כך ברור שראש הממשלה הקים צוות מיוחד שיעסוק בנושא, בראשותו של השר לשעבר משה ניסים. אמנם מהצוות נשאר בעיקר ניסים עצמו, אך הוא, למרות גילו המתקדם והסוגיה הסבוכה, הצליח לעשות את הבלתי יאמן. אחרי חודשים של עבודה ופגישות עם כל מי שרק אפשר, הצליח ניסים לייצר מתווה גיור מאוזן. המתווה שלו כלל מחד שמירה על האופי ההלכתי של הגיור בישראל, אך מאידך נבנה כך שגם רבנים אורתודוקסים בעלי דעות מקלות יותר יוכלו לגייר. היתרון במתווה ניסים לעומת חוק גיור ממלכתי בגרסתו החרדית היה הסיכוי לגייס להעברתו גם חברי כנסת דתיים מאגפים מעט ליברליים יותר וכן חברי כנסת חילונים שחילוניותם איננה אומנותם, ודמותו העתידית של עם ישראל יקרה ללבם. אלו היו חיים הרבה יותר בשלום עם מתווה ניסים, בעוד ההצעה החרדית הייתה יותר ממה שהם היו מסוגלים לבלוע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גמגום הח"כים הוביל להכרעת בג"ץ בנושא הגיור
– צפו: ימין ושמאל פוליטי – מה קורה בראש שלהם?
– מדוע בתי החולים בצפון פותחים שוב את מחלקות הקורונה?
כמובן שאם יש פתרון שפוי וסביר לבעיה, הסיכוי שהמערכת הפוליטית תאמץ אותו שאף לאפס. קואליציית המתנגדים שסיכלו את המתווה כללה חברים מימין ומשמאל. מה שחיסל סופית כל סיכוי לקבלתו היה קמפיין חרד"לי ממוקד ומוצלח מאוד שסנדל את היכולת של הח"כים החרדים לבלוע את המתווה בדרך של הסכמה בשתיקה, כדרכם. התוצאה הסופית היא שבין הכול ללא כלום – קיבלנו לא כלום.
לצד כל זאת, צריך לציין את העובדה ששופטי בג"ץ בהחלט ניצלו כאן את חולשת המערכת הפוליטית. מדובר בעתירות שתלויות ועומדות כבר קרוב ל-15 שנה. לא לחינם הן ממתינות שנים רבות כל כך ללא הכרעה, למרות שלאורך כל השנים הללו היה ברור לאן נוטה לבם של השופטים. כל עוד שופטי בג"ץ חששו שהמערכת הפוליטית תגבה מהם מחיר על פסיקה בעייתית, הם ידעו היטב למרוח את הטיפול בעתירה. כעת, כאשר המערכת הפוליטית חוגגת שנתיים לפרוץ הכאוס שבו היא נתונה, מרגישים השופטים ביטחון מספיק לפסוק בנושא הנפיץ. ככל שהמערכת הפוליטית תמשיך להיחלש, והפלונטר הפוליטי לא ייפתר, התיאבון של השופטים לנהל לנו את החיים רק ילך ויגבר, ואלו בשורות מאוד לא טובות.
