המהדורה של חדשות 12 הרגישה אתמול כמו פרק אחד ארוך של "בלוז לכחולי המדים". ואולי נכון ועצוב יותר לכתוב: בוז של אזרחים כלפי החוק ומי שאמורים לאכוף אותו. בזו אחר זו שודרו כתבות, כל אחת כאילו בנושא אחר, שהראו שוב ושוב שהמשטרה נמצאת במשבר של אי אכיפה מספקת או אכיפה תמוהה ובררנית ביותר מדי נושאים.
דבר זה גורם לאנשים להחליט לבד איזה חוק הם מכבדים ואיזה לא ואפילו להקצין לנקיטה באלימות כדרך התנהלות שגרתית כי הם יודעים שאם הם נמצאים בצד הנכון או אם יצליחו להערים על המשטרה, הם אפילו לא ייעצרו.
בכתבה שעסקה בפיילוט החדש בנתב"ג עם צמידי המעקב האלקטרוניים נראו אנשים שלהם לא הציעו את אופציית הצמיד ולכן הם בעטו, צרחו וסירבו להתפנות למלונית. לא מספיק שנוסעים אלה אושרו על ידי ועדת חריגים והורשו להיכנס לארץ, הם לא מכבדים את התקנות ומשתוללים וזה נחזה כהתנהגות נפוצה וכמעט לגיטימית בנמל תעופה ישראלי, עד שקריינות הרקע בכתבה אמרה בהשלמה כמעט סטואית: "גם אלו תמונות שכבר לא נדיר לראות בנתב"ג בימים אלה".
תארו לכם למשל מישהו כזה שהיה משתולל כך בשדה תעופה באמריקה- לא היו מתעסקים איתו בכלל, והוא לא היה מקבל זמן להשתולל. מיד היו עוצרים אותו באסרטיביות. רק כאן מותר לעשות הכול במקום רגיש כמו שדה תעופה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בג"ץ קבע מה תהיה המדיניות לגבי הכרה בגיורים רפורמיים
– האם סטרס הוא גזירת גורל? כיצד להתמודד עם מצבי לחץ
– ספרה של גליה עוז מחריב את הזוהר שבמגדלורי השמאל
בפורים התגודדו אנשים גם בתל אביב וגם בירושלים. זה היה צפוי כל כך ובכל זאת המשטרה אפשרה לזה להתקיים. ההחלטה לא לאכוף כשיש התגודדות גדולה מידי, מחשש שיהיו נפגעים וזאת בדומה למה שנעשה בהלוויות החרדיות שהיו לאחרונה, לא יכול להפוך לשיטת עבודה. לא סתם ישבו לנסח תקנות לפורים אז בשביל מה התקנות הללו קיימות אם חלק כה מהותי מהן לא יושם בפועל על ידי המשטרה? הרי אנחנו נשלם על כך ודאי בעליה בתחלואה, בסגירת גני הילדים וכך יידפקו שוב אזרחים שכן שומרים את החוק, וזאת בשל אי אכיפה משטרתית.
אך במקום לברר את המחדל עוד ועוד, גם מהדורת החדשות הזו כבר דפדפה הלאה. ההפרות האלה, שמעידות על אנדרלמוסיה אזרחית ועל אזלת יד משטרתית, כבר הפכו לנורמה רווחת. כמעט כלב נשך אדם וזה, כידוע, לא מספיק מעניין תקשורתית.
אך שיא החלמאות הומחש בכתבה על אירוע הדריסה שבו נהרג איתמר בן אבו ז"ל בסמוך לשכונת מאה שערים. אירוע שבו הדורס, איברהים חמד ממזרח ירושלים, בסך הכול ניסה להציל את עצמו מלינץ' שניסו לבצע בו מפגינים חרדים שיכורים מחגיגות פורים. בסרטונים תועדו מפגינים אלה כמי שממש "מחפשים ערבי". חמד עבר עם רכבו והם התנפלו עליו ובכל זאת דווקא מעצרו של חמד הוארך בעוד המשטרה, על פי הדיווח, לא עצרה איש מהמפגינים האלימים.
בדיווח אחר, נראה אמיר השכל מותקף במאהל המחאה בבלפור. ולאחר מכן, בדיווח אחר, נראו מליציות חמושות של צעירים בנגב כחלק מסכסוך חמולות. כל הארץ מוקדי אלימות בוערים. "על רתיעה מהמשטרה אין מה לדבר", חתם תמיר סטיינמן ובאופן אירוני משהו, עם תום המהדורה שודר עוד פרק בסדרה "השוטרים" שנכתבה בהשראת פרשיית "השוטרים הנוקמים" בנהריה כך שיצא שבילינו ערב פריים טיים על מלא עם המשטרה.
אם בשנת 2021 אדם בישראל יודע שהוא יכול לחפש אובייקט לתקוף מבלי שיבולע לו, אם בשנת 2021 אדם יכול להתגודד ללא מסכה עם המונים כמוהו מבלי שיבולע להם, באמת הגענו למצב של "חוסר משילות" משטרתית. התרגלנו לראות הפרות של החוק ולעבור הלאה, להפרה הבאה שגם היא כבר לא מרגשת אותנו, כי היא לא מרגשת את אוכפי החוק. ובכל זאת, אני רוצה להאמין שנותרו במדינה מספיק אנשים שומרי חוק שרוצים אכיפה אמיתית. ששואלים בימים אלה איפה המשטרה בנקודות החיכוך שבהן היא הכי נדרשת.
לא סתם "ארץ נהדרת" מתמקדת במערכונים שלה במשטרה, היא מצויה במשבר אמיתי והמפכ"ל החדש צריך לשנס מותניים ולהיות מנהיג. דווקא הכתבה שהייתה בהמשך המהדורה על אלברט אוחיון, קצין בכיר במשטרת התנועה בדימוס, המחישה ביתר שאת שמשטרת ישראל מורכבת משוטרים טובים ומסורים. אוחיון פעיל שנים נגד תאונות הדרכים ואיבד לאחרונה בעצמו את בנו בתאונת אופנוע. הוא ימשיך ביתר שאת להיות פעיל בנושא המדמם הזה. הבעיה היא לא בשוטרים, אלא במי שמנהל אותם וביותר מידי החלטות בעלות גוון פוליטי.
