השינויים בשלטים החדשים של משרד הכלכלה והתעשייה התחילו במגמה מבורכת. נכון, בימינו לא רק אימא לוקחת ילד לגן שעשועים. יש הרבה אבות בגני שעשועים אחר הצהריים. הם דוחפים חזק מאוד את הנדנדה, וזה נראה כיף. אבל מכאן המשרד קצת הסתבך, והשאיר את הילד הקטן קצת מסכן. לקחו לו את האימא מהשלט ה"חשוך", אבל לא נתנו לו אבא בשלט ה"נאור". הוא באמת נראה מעוך יותר, עם יד שמוטה וראש מורכן. הוא הולך לגן שעשועים עם דמות בג'לביה, בלי רגליים. ובעיקר שימו לב, בלי צוואר.
ואולי זה לא סתם, שהדמויות חסרות צוואר. הצוואר כידוע הוא מה שמחבר בין הראש לגוף. בין הבנות והחלטות שהראש הבין, לבין סוס הפרא האציל שעליו הוא רוכב – הגוף. השמטת הצוואר הוא ניתוק בין הראש לגוף. זו אמירה שהראש יכול לחשוב מה שהוא רוצה בלי שהגוף יתבע את שלו, ומנגד – שהגוף יכול לדהור כסוס פרא, בלי שהראש יחזיק במושכות.
השילוט הזה מזכיר תיקונים ותוספות וקשקושים בטוש שחור בתוך ספרים בעולמות חרדיים; אם נוסיף לילד כיפה ופאות, יהיו כל הילדים עם כיפות וילדינו הטהורים לא יידעו לעולם שיש ילדים בלי כיפה. כך גם אם בשלטי הכניסה לגן השעשועים נמלא בדיו שחור בין הרגליים לא ידעו הילדים של הדור הבא, אלה שהם בגילי 6-0 (מה זה ילד בגיל 0? אי אפשר לכתוב: "ילד מתחת לגיל 6"?) שיש גברים ויש נשים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מהדורה אחת הבהירה: אין אכיפה ואין הרתעה
– ספרה של גליה עוז מחריב את הזוהר שבמגדלורי השמאל
– הח"כים החרדים: לבטל את הדוחות של פורים
יכול להיות שזה מתאים למשרד התעשייה, אבל בני אדם, במחילה מהשר עמיר פרץ, הם לא תעשייה, אי אפשר ללחוץ על כפתור ולהגיד למכונה שעכשיו תנפיק מוצר שאינו גבר ואינו אישה.
אבל אולי באמת מה שגורם למודעה הזניחה הזו להתנוסס בכל הרשתות הוא, שא.נשים נלחצים כי כנראה שכן אפשר. שהכפתור כבר נלחץ והמכונה התחילה לעבוד ויש ביקוש להתייחסות לזהות א- מגדרית. זו המציאות, ומי כמשרד הכלכלה והתעשייה יודע לזהות מגמות בשוק. יחד עם זאת, יש א.נשים, לא מעט להערכתי, שעדיין מזהים את עצמם כגבר או כאישה, וגם הם לוקחים ילדים לגן שעשועים, וצריכים שלט עם ציור בשביל להבין שחייבים לשמור על הילדים. אולי יכלו למצוא דרכים גרפיות אחרות לכסות את כל המגדרים. אלא אם זה החזון של המשרד: לבטל את כל המגדרים.
הילד שבתמונה אם שמתם לב, עדיין לא זכה לטיפול ההמרה הזה והוא נשאר עם רגליים. אולי הוא ילד אולי הוא ילדה. זה באמת לא משנה. זה היה אמור להיות כל הקטע, שזה לא משנה. שצריך להתייחס לשניהם בכבוד, באהבה, באותה מידה. לא?
ביטול המגדר זו העבודה הקלה. לחנך ולבנות התייחסות אישית ותרבותית עמוקה לכל מגדר זו עבודה קשה הרבה הרבה יותר.
