רבות נכתב ונאמר על רצונו של הממשל החדש בארה"ב לשוב להסכם הגרעין עם איראן, להעניש את סעודיה על חיסול חשוקג'י, להחזיר לקדמת הבמה את העניין הפלסטיני, לקרר את "הסכמי אברהם" ובעצם לבטל את כל מה שעשה הנשיא הקודם, דונלד טראמפ. הרבה מעניינים אלו עלו עוד בשנה שעברה במהלך מסע הבחירות בצורת הצהרת כוונות.
אלא שגם בארה"ב קיים הכלל הגורס ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן", ולא תמיד קל להפוך הצהרות מעל בימת הנואמים במסע בחירות למדיניות מעשית בעולם האמיתי, כאשר מקבילית הכוחות הפוליטיים, הצבאיים והכלכליים כופה את עצמה על האידיאולוג ומחייבת אותו להתחשב גם באינטרסים שאינם עולים בקנה אחד עם האידיאולוגיה שלו.
לאורך מסע הבחירות הצהיר ביידן שאם ייבחר הוא יחייב את סעודיה לשלם את מחיר חיסול העיתונאי הסעודי הגולה ג'מאל ח'אשוקג'י, יצביע על יורש העצר מחמד בן סלמן כאחראי הישיר לחיסולו והממשל שלו יתייחס לסעודיה כמדינה סוררת (Pariah state). זו הייתה הבטחת בחירות שהדהדה את התחקירים העיתונאיים, הרציניים יותר והרציניים פחות, שפורסמו בתקשורת האמריקנית והתבססו בעיקר על מידע ש"חשפה" תורכיה של ארדואן, היריב הקשה של ערב הסעודית.
בהמשך פורסם גם דו"ח של קהילת המודיעין האמריקנית שהוסיף עוד פרטים חשובים ופרסומו נועד לחזק את "כתב האישום" נגד סעודיה ובן סלמן. דו"ח זה הוסתר על ידי ממשל טראמפ כדי לא להביך את הסעודים בכלל ואת בן סלמן בפרט, בתקופה שבה טראמפ היה זקוק לסעודיה כדי שתתמוך ב"הסכמי אברהם" ואולי אף תצטרף אליהם.
אלא שכאשר מגיע המועמד בבחירות אל "הדבר האמיתי", פתאום הוא מגלה דברים שלא נראו מבימת מסע הבחירות ומקשים עליו לממש הבטחות שנאמרו ממנה. במקרה הסעודי מדובר בשני עניינים עיקריים: זכויות האדם ומחיר האנרגיה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יותר מתקיפה בדמשק: ישראל צריכה להציב לאיראן קו אדום
– פסיקת הגיור: בג"ץ מנצל את הכאוס במערכת הפוליטית
– לא רק השכלה תיכונית: גלגולה של הזפת לים התיכון
בעניין זכויות האדם, שסביבו מתרחש כל עניין חשוקג'י, יש לאידיאולוג בעיה עם מוסר כפול, איפה ואיפה. כמה זמן יוכל הממשל לנגן על מיתר הפרת זכויות האדם בסעודיה ולהתעלם מהפרת זכויות האדם באיראן? מה יגיד האידיאולוג בבית הלבן או במחלקת המדינה כשישאלו אותו במסיבת עיתונאים משודרת בשידור חי: "איך זה שזרקתם את סעודיה אל מתחת לגלגלי האוטובוס בגלל חיסול חשוקג'י אבל אתם יושבים עם המשטר האיראני שירה למוות במפגינה תמימה, נדא סולטאני, ביוני 2009 ותולה אנשים למוות באמצעות מנופים ברחובות ערי איראן?" כל אחד מאיתנו יכול לתאר לעצמו את ההתפתלות המילולית שיפיק הדובר התורן כתשובה שלא תשכנע אפילו ילד בכיתה א'.
מתכנני המדיניות בארה"ב מודעים היטב לבעיה ולכן החליטו למתן את ההתבטאויות כלפי סעודיה. במסיבת עיתונאים בתחילת השבוע אמר דובר מחלקת המדינה, נד פרייס, שהממשל "מכייל מחדש" (recalibrate) או "מחשב מסלול מחדש" ביחסי ארה"ב וסעודיה. ביטוי זה רחוק מקיום הבטחת הבחירות להפוך את סעודיה למדינה מצורעת ומביע את חוסר הרצון – ואולי חוסר היכולת – לשרוף את הגשרים הפוליטיים המובילים לממלכה.
במסגרת "הכיול מחדש" עצר הממשל עסקאות נשק עם סעודיה, הסיר את מיליציית החות'ים – חיזבאללה של תימן – מרשימת ארגוני הטרור והטיל סנקציות על שמונה עשר אנשים שהוזכרו בדו"ח המודיעין כמעורבים בחיסול חשוקג'י. מחמד בן סלמן איננו ברשימת הסנקציות למרות שדו"ח המודיעין מצביע עליו כאחראי ישיר לחיסול, ועובדה זו מאשרת את ההנחה שמניעי ממשל ביידן אינם נובעים מאידיאולוגיה צרופה אלא מערבים שיקולים פוליטיים.
נראה שהממשל מבין שהטלת עיצומים ישירים ואישיים על יורש העצר הסעודי תביא לאחת משתי תוצאות: האחת היא ניתוק טוטאלי של סעודיה ממעגל ההשפעה האמריקני ומעבר של סעודיה לברית אסטרטגית עם סין או עם רוסיה, והשנייה היא הכנסת משפחת המלוכה הסעודית למערבולת פנימית עקב התגברות הקולות – המוחנקים בשלב זה – הקוראים להחלפת מחמד בן סלמן. החשש הוא שמי שיחליף אותו יחזור לשמרנות שאפיינה את מלכי סעודיה עד היום, יבטל רפורמות שהנהיג בן סלמן וכך ייצא שכרם של האמריקנים בהפסדם.
ברקע של הדברים נמצאת אמת מרה מבחינת חסידי זכויות האדם: מדינה, ובוודאי מעצמה עולמית, איננה יכולה לעצב את מדיניות החוץ שלה רק על פי קריטריון זה בלבד, שכן בכל מדינה יש משהו שארגוני זכויות האדם לא אוהבים: באיראן – דיכוי המיעוטים ושוחרי החרות, ברוסיה – רדיפת עיתונאים ומתנגדי פוטין, בישראל – העניין הפלסטיני, בסין – דיכוי האויגורים, היעדר החרויות וצמצום הדמוקרטיה בהונג קונג, באוסטרליה – היחס לאבוריג'ינים, באירופה – היחס למהגרים ולפליטים, וכך במדינות ערב, במדינות באפריקה, בדרום אמריקה ואיפה לא. לכן, אם הממשל האמריקני יהפוך את זכויות האדם לבסיס המדיניות שלו, הוא ייאלץ להתנתק מרוב מדינות העולם.
העניין השני שמונע מממשל ביידן למלא את הבטחת הבחירות הוא המפגש של האנרגיה ואיכות הסביבה. במסגרת ההקפדה על איכות הסביבה שממשל ביידן מקדם (בהבדל מממשל טראמפ) הוא מצמצם את הפקת הנפט מפצלי שמן בארה"ב ועצר הקמת צינור נפט מאלסקה וקנדה לארה"ב. המשמעות היא שארה"ב תפיק פחות אנרגיה ממה שהיא צורכת, תחדל להיות עצמאית מבחינה אנרגטית ותיאלץ לשוב לרכוש אנרגיה בשוק הבינלאומי.
בשוק זה יש כמה שחקנים גדולים ובהם איראן וסעודיה. חימום מחדש של היחסים עם איראן יאפשר לארה"ב לרכוש גז ונפט ממשטר האייתוללות, אבל אם סעודיה תצמצם את הפקת הנפט היא תביא להעלאת מחירים והדבר יתבטא במחירי הדלק בתחנות התדלוק בארה"ב. זה דבר שממשל אמריקני לא יכול להרשות לעצמו, שכן הבוחר יבוא איתו חשבון ביום הבחירות.
סיבה שלישית לרצון הממשל לא להתנתק לחלוטין מסעודיה, היא העובדה שסעודיה כיום היא המדינה המובילה במה שנשאר מ"העולם הערבי", החלק שלא נכנע למכבש האיראני, ומעצמה בינלאומית איננה יכולה להתעלם ממעמדה זה של סעודיה ולהתנתק ממנה כליל.
עם זאת ולמרות כל מה שנאמר לעיל, חשוב לזכור שבמזרח התיכון קיימים כללי התנהגות הקשורים גם לרגש, מעבר לאינטרסים ולמרות האינטרסים. כוונתי היא לתחושת הנבגדות שאנשי האזור – ובפרט שליטיהם – מרגישים כלפי מדינות זרות המשליכות אותם אל תחת גלגלי האוטובוס. במצרים לעולם לא ישכחו לאובמה על מה שעשה למובארק. באיראן לעולם לא ישכחו לאמריקנים את הפלת מוצדק בשנת 1953. אש"ף וחמאס לעולם לא יסלחו לטראמפ על שהכיר בירושלים כבירת ישראל, כמו שלא יסלחו לסעודיה על המאמר של אוסאמה ימאני בעיתון עוכאז שבו טען שמסגד אל אקצא נמצא בג'ועראנה, ליד מכה, וכך משך את השטיח מתחת לטיעון הדתי שלהם. המזרח התיכון כולו לא יסלח לבריטניה וצרפת על שפיצלו את המזרח התיכון בהסכמי סייקס-פיקו, והקימו את מדינת ישראל כסכין בלב האומה הערבית, כמו שלא יסלח לרוסיה על האופן שבו הפציצה את ערי סוריה וחיסלה אלפים רבים של אזרחים חפים מפשע.
הממשל הסעודי רואה בפרשת חשוקג'י עניין פנימי שאין למדינות אחרות רשות להתערב בו. משפחת המלוכה הסעודית לא תשכח את היחס השלילי שמקרין כלפיה ממשל ביידן, ויחס זה יעמוד ברקע של ההתנהלות הסעודית כל עוד שמדיניות גלגלי האוטובוס תמשיך לכוון את הממשל בוושינגטון די סי. הסעודים ינסו בכל כוחם להרגיע את האידיאולוגים של הממשל ויוסיפו לתפילותיהם את החלפתו בעוד ארבע שנים ואת שינוי המצב בקונגרס ובסנט בעוד שנתיים.
בקוראן יש פסוק האומר: "אללה הוא עם בעלי הסבלנות, אם יגלו סבלנות", והסעודים יודעים את הקוראן בעל פה, בעיקר כאשר הם מביטים למעלה וכל מה שהם רואים זה שאסי של אוטובוס.
