באחרונה פתחו הבנקים הגדולים במתקפה מתואמת שנועדה לסכל את שתי רפורמות התחרות הגדולות, להגברת התחרותיות ולהקטנת הריכוזיות. שתי הרפורמות תקועות כמו עצם בגרונם, שכן הן נועדו להחליש את כוחם העצום של הבנקים הגדולים ולפתוח את השוק לתחרות. עיתוי המתקפה מטריד מאוד – בחסות הקורונה, וכאשר אין כנסת מתפקדת שיכולה לבלום אותם.
מהן הרפורמות המטרידות כל כך את הבנקים הגדולים, ומהם צעדי המתקפה נגדן?
הראשונה היא רפורמת שטרום להגברת התחרות בשוק הבנקאות, שנועדה לפתור את הקיפאון התחרותי בשוק הבנקאות, שהתבטא באי הקמת בנקים חדשים במשך יובל ובחוסר תחרות באשראי למשקי בית ולעסקים קטנים. בינואר 2017 עבר חוק שהנמיך את חסמי הכניסה להקמת בנקים חדשים ואילץ את בנק הפועלים ואת בנק לאומי להיפרד מחברות כרטיסי האשראי שלהם, בשאיפה שברבות הימים הן יהפכו למתחרות. הישגיה של הרפורמה מובהקים: השנה יושק בנק דיגיטלי חדש, והבנקים מוטרדים מאוד מהאפשרות שהוא יהיה "גולן טלקום" של שוק הבנקאות, ויחשוף את בלוף העמלות והריביות שמתחולל פה עשרות שנים.
בנק הפועלים החליט להקדים מכה לתרופה והכריז שבכוונתו להפוך את יישומון התשלומים הקטנים "ביט" לכרטיס אשראי, ובהמשך לבנק דיגיטלי. הפועלים מנסה לצייר תמונה של תחרות חופשית שבה הטוב ביותר ינצח, אולם זו בדיחה עצובה. לרשות הבנק הון אדיר, והוא יכול להרשות לעצמו לשפוך כסף ככל שיידרש עד חיסול המתחרים. ההערכה היא שההשקעה ההפסדית בביט היא פי כמה מעלות ההקמה של הבנק הדיגיטלי החדש. חשוב להבין, אין בביט חדשנות טכנולוגית חריגה. ביט לא נושאת בשורה של תחרות, אלא של חיסול התחרות.
בנק הפועלים מאמץ את גישתו של מארק צוקרברג, שהעביר להנהלה שלו מסר על מעבר ל"מצב השמדה" של כל חברה שאין ביכולתו לקנות. דמיון נוסף בין ביט לפייסבוק הוא הטקטיקה של "המנצח לוקח הכול": מכיוון שביט לא מאפשרת להעביר כספים ליישומונים אחרים, כל מי שמעוניין בקבלת כסף ממשתמש של ביט חייב להפוך למשתמש בעצמו. טקטיקה זהה, של מניעת אפשרות לשתף מידע עם פלטפורמות מתחרות, שימשה את פייסבוק כדי להשתלט על כל השוק. הרגולטורים צריכים להתעורר ולהתייחס לביט כאילו היא פייסבוק כבר כעת, ולא לחכות עד שההשתלטות תושלם
הרפורמה השנייה, רפורמת הריכוזיות, טיפלה בצד הפיננסי בבעיית השליטה של הבנקים במשק הישראלי. בנקים נתנו אשראי לחברות שקשורות אליהם ולא למתחרים, וכך פחתה התחרות בכלל המשק. לכן נאסר על הבנקים לשלוט בעסק שאינו פיננסי, כגון רשתות מזון ותחנות דלק. בכך ניטל מהבנקים כוח רב שהיה להם על המשק והפוליטיקה.
אבל אם אסור לשלוט, למה לא להקים "שותפויות"? בנק דיסקונט משתף בימים אלו פעולה עם שופרסל במיזם התשלומים "פייבוקס". לכאורה זהו צעד שנועד להתחרות ביישומון ביט הטורפני. למעשה זהו מדרון חלקלק ביותר. מה מונע משאר הבנקים להקים "שותפויות" עם רשתות מזון? ולמה לא להרחיב את השותפויות לחברות נוספות בתחומי התשתית – תקשורת, אנרגיה, נדל"ן? ומה עם להיכנס ל"שותפות" עם כלי תקשורת? אם הצעד הזה יעבור בשתיקה המשק יחזור לשנות התשעים, שבהן מנכ"ל בנק הפועלים שלט בקונצרן כור ובכלל המשק.
כדי להגביר את התחרות יש להקים גופים מתחרים חדשים ולהסיר חסמים שמונעים מחברות הטכנולוגיה הפיננסית, "פינטק", להתחרות בבנקים. כל עוד הבנקים מחסלים באיבם מתחרים חדשים וקונים כל חברת פינטק חדשנית, השוק יישאר לא תחרותי. הדיון בנושאים המורכבים הללו חייב להתקיים במסודר בכנסת, שחוקקה את הרפורמות. יש לכנס את האחראים ליישום הרפורמות במשרדי הממשלה ובגופי הפיקוח, ובמידת הצורך לחוקק תקנות שיסגרו את הפרצות, תוך חשיבה על התאמת התקנות למציאות הטכנולוגית המשתנה. אסור להפקיר את המגרש לבנקים מחרבי התחרות.
ברק גונן וד"ר הראל פרימק הם יו"רים משותפים של עמותת צדק פיננסי, הפועלת להגברת התחרות במערכת הבנקאית
