אז מה בעצם היה לנו באותה פרשה עלומה לשעבר: הישג מודיעיני, תעוזה מבצעית ויצירתיות, מידור שנשמר בקפדנות, החלטה נכונה ואמיצה של הדרג המדיני, ביצוע חלק ולבסוף שמירה על העמימות המחייבת והמוכנות המבצעית הנדרשת, כדי לאפשר ליריב לא להגיב ולהיות מוכנים לכל תפנית אם וכאשר תהיה. גאווה ישראלית כחול־לבן. אז למה לקלקל? למה הצורך המצמית הזה לרוץ ולספר לחבר'ה?
בתום הסערה התקשורתית המיידית, הריב על הקרדיטים ועל מי היה "הראשון שזיהה", נישאר עם פגיעה ביכולות המודיעיניות והמבצעיות שלנו ועם קושי גדול יותר לפעול בצורה דומה בפעמים הבאות שנידרש לכך. ונידרש.
יש הטוענים שעצם הפרסום מחזק את ההרתעה של מדינת ישראל למול איראן, בבחינת "למען יראו וייראו". טענתי היא שכל מי שאנחנו מבקשים להרתיע במזרח התיכון ידע טוב מאוד שישראל היא זאת שתקפה והשמידה את הכור בסוריה.
לא הפרסום הוא גורם ההרתעה, אלא הידיעה וההכרה של מנהיגי ערב שסובבים אותנו שמדינת ישראל תעשה כל מה שנדרש כדי למנוע ממי מאויבינו להצטייד בנשק גרעיני. ההכרה שכמו שצה"ל פעל ב־1981 וב־2007 נגד הכורים בעיראק ובסוריה, הוא ערוך לפעולה מול כל איום מתגבש. זו הרתעה אמיתית, שמבוססת על איום מוחשי וממשי, ורצוי כזה שנעשה בו שימוש בעבר.
מאידך גיסא, כשמאיימים ומספרים, אזי חושפים יכולות מבצעיות, פוגעים ביכולת להשיג מידע ולחדור לליבת הסוד של הצד שמנגד, וגם מקשים על מקבלי ההחלטות לדון בנושא בקור רוח בפעם הבאה. הוויכוח על הקרדיט, על מי אמר למי ומה, החשיפה הפומבית של דיונים – כל אלה יביאו לעיקור תהליך קבלת ההחלטות בפעם הבאה. כל חבר קבינט ושר ידאג לדבר אל המיקרופון בחדר, למען יוקלטו דבריו ויקבלו מקום ראוי בפרסום שאחרי. אמ"ן, המוסד, השב"כ, כל אחד מגופי המודיעין ידאג לכתוב ולתעד את חלקו באירוע ואולי, רק אולי חלילה, לא לספק לעמיתיו בקהיליית המודיעין את הסיפור המלא, כדי שלא הם יהיו אלה שידווחו ראשונים.
לצערי, דבריי לא ימנעו את המתדרכים לתדרך ואת המתראיינים להתראיין בנושא עד זרא. אני תקווה שחלקם ישכילו להציב את טובת המדינה בראש ויימנעו מהיגררות למלחמת הכפשות והשמצות, שבמסגרתה מודלפים נושאים שראוי שיישארו חסויים. לפי השיח והדברים שהתפרסמו ביומיים האחרונים, לא כך קורה. העיסוק בפרשה מרגע פרסומה נגרר בדיוק לאותן השמצות והאשמות. מצד אחד "מחדל מודיעיני" ודיווחים על חוליות מבצעים של אנשי מוסד בארצות אויב, ומנגד האשמות של ראש ממשלה על שר ביטחון לשעבר ולהפך, שלפיהן עיתוי התקיפה נבע משיקולים פוליטיים.
אני כותב את הדברים היום כתמרור בפני כל המעורבים והעוסקים במלאכה. זכרו, את המודיעין והיכולות המבצעיות הללו נצטרך שוב בעתיד הנראה לעין. אף רגע של תהילה או השמצת יריב פוליטי לא שווה את הפגיעה הברורה והמיידית בביטחון המדינה. גם אם הדברים הותרו לפרסום, האחריות וההבנה של העוסקים בפרשה מחייבות שיקול דעת ושום שכל לפני כל עיסוק בנושא. חכמים, היזהרו בדבריכם גם אם הצנזורה מאשרת.
