חמצן דו־מימני הוא חומר חסר צבע, טעם וריח. מאות אלפי אנשים מתים מדי שנה בחנק בגלל שאיפתו. חשיפה לחומר הזה כמוצק או כגז עלולה לגרום לכוויות חמורות. בליעתו מביאה למתן שתן מוגבר. חמצן דו־מימני הוא מרכיב חשוב בגשם חומצי, והוא מאיץ קורוזיה והחלדה של מתכות. אפשר למצוא עקבות ברורים שלו בכל זיהום ימי, ובכל זאת ממשלות ותאגידים ממשיכים לשפוך כמויות עצומות שלו לאוקיינוס. שלושה סטודנטים מאוניברסיטת קליפורניה הפיצו מנשרים עם העובדות המאיימות הללו, וקראו לאסור מיד את השימוש בכימיקל המסוכן. קריאתם הדהדה מסביב לעולם. רק פרט אחד השמיטו הסטודנטים הערמומיים, והוא השם העממי המקובל לחמצן דו־מימני: מים.
מקובל לומר שבעידן הגוגל הרבה פחות חשוב הידע מאשר הכישורים. אומרים לנו שבמאה ה־21 צריך לחנך ליצירתיות, ולא ללמד עובדות. הרי היום ההבדל בין בורות לידיעה, כך מטיפים לנו, הוא רק כמה שניות של חיפוש מהיר. זו טענה משובשת לחלוטין. אמנם קל היום להשיג מידע, אבל מידע אינו ידע, וידע אינו חוכמה. קל לאתר פריטי מידע אקראיים, אבל קשה להבין מה הם באמת אומרים. גם אם מעולם לא למדנו גנטיקה, נוכל די בקלות לגלות שהחיסון מבוסס על RNA, אבל זה לא יאמר לנו כלום. חיפוש מהיר ברשת מספק לנו אינפורמציה, אך לא שיקול דעת.
בתחומים שאנחנו לא מבינים בהם, קל לשרלטנים לנצל את הפער בין המינוח המדעי לבין השיח היומיומי כדי להבהיל אותנו. מחקרים הראו שרוב האזרחים חוששים מירקות שעברו הנדסה גנטית. אותם מחקרים הראו שרוב החוששים סבורים שלירקות כאלו יש גֶנים, בעוד לירקות "טבעיים" – אין. מדענים מפרסמים בשקיפות את תופעות הלוואי של החיסון נגד קורונה, שהן קלות מאוד או נדירות מאוד, אך חסידי הקונספירציות מנצלים זאת כדי לעורר את הרושם שהחיסון מאיים להצמיח לכולנו זנב. צריך להתמצא קצת בכימיה וברפואה כדי לדעת לא להתרגש מרשימה מבהילה של תופעות לוואי, כי לכל חומר צמודה רשימה כזו. אפילו למים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חשדנות צבועה: כשטוויטר פחות בטוח מחיסון
– פוליטיקאים, כך תוכלו לעשות טוב בתוך מערכת רעה
– את הקורונה צריך לנצח ביחד, בינתיים אנחנו מפסידים לבד
בנושא שאנחנו לא מבינים בו, מוטב תמיד לסמוך על המומחים. הבעיה היא שהמומחים נוטים לדבר בשפתם המקצועית. מה זה יעזור לשאול מומחה על קצב התפשטות המגפה, אם אני לא יודע מה זה אקספוננציאלי? כדי להבין מה אומרים המומחים, כדאי לרכוש ידע בסיסי בכל תחום חשוב. ולא כזה שנרכש בטוויטר.
גם מינוחים סטטיסטיים נתקעים לנו בגרון, ויש מי שחוגג על זה. ליד ידיעות על נתוני העוני בישראל יופיעו תמיד תמונות של אביונים המחטטים בזבל. בדרך כלל הכותבים לא יציינו שמדדי העוני בישראל אינם מודדים רעב אלא עוני יחסי, כלומר: אי־שוויון. אם גם העוני היחסי יורד, יכתבו שקצב ירידת העוני הואט. אם גם הקצב הזה הואץ, יגדילו את התמונה של העניים בזבל.
הסטטיסטיקה מבלבלת גם אנשים חכמים. ראיתי כאלו שבשיא הגל השלישי היללו את החרדים על הירידה במְקדם ההדבקה שלהם, R הידוע לשמצה. הם התעלמו מהעובדה ששיעור החולים החרדים עדיין היה פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. אם מספר החולים יורד מתפלצתי לענקי, מקדם ההדבקה אכן מצביע על ירידה, אבל המצב רחוק מלהצדיק תעודת הצטיינות.
עבור יהודי מאמין, אין תחום חשוב יותר מאשר תורה. אך בעידן הגוגל, כל אחד יכול לפרגן לעצמו סמיכה עצמית לרבנות, ולהביע דעה הלכתית מנומקת בנושאים שבהם הבנתו בינונית למדי. אני זוכר חבר כנסת שדיבר בזעם נגד ההלכה, שפוטרת "קטנים" מקיום מצוות, והודיע שאנשים נמוכים הם בני אדם בדיוק כמונו. בעידן הגוגל, רוב האנשים לא נופלים בשגיאות מגוחכות כאלו, אך בהחלט נופלים בשגיאות מתוחכמות יותר. לא טוב לגבש דעה הלכתית מוצקה אחרי גיגול של כמה דקות, בנושאים שבהם דנו גדולי הפוסקים במשך עשורים. לתורה מגיע יותר מזה.
אם ננסה לרכוש ידע סביר בכל נושא שחשוב לנו, לא נהיה טרף קל לשרלטנים. צ'רצ'יל אמר פעם שהטיעון הכי חזק נגד דמוקרטיה הוא שיחה של חמש דקות עם המצביע הממוצע. האיש הממוצע של פעם לפחות ידע שאינו יודע, בעוד היום הוא חושב שאיינשטיין, צ'רצ'יל והרב עובדיה צריכים לכרוע ברך בפניו. אין מנוס מלחזור לעצה היהודית העתיקה, ופשוט ללמוד. לא רק "כישורי חיים", "העצמה אישית" ו"אוריינות דיגיטלית", אלא ללמוד באמת: מתמטיקה, אנגלית, כימיה, ביולוגיה, ולהבדיל – תורה. פעם חשבנו שבּוּרוּת היא רק מידה רעה; בימי הקורונה גילינו שהבורות מסכנת את חיינו.
