הרשתות החברתיות מאפשרות הפצה חופשית של שפע תזות קונספירטיביות בכלל ומתנגדות-חיסונים בפרט. המלצות חסרות היגיון בקבוצות פייסבוק מלוות את ההורים בכניסתם לסניפי טיפת חלב, וחדשות כזב מטורללות, חלקן כתובות במשלב לשוני שנראה כאילו נוסח במדינה זרה, עוצרות צעירים ומבוגרים מלהתחסן נגד נגיף שהשבית את האנושות. במקום להגיע לחסינות עדר, אנחנו נשארים עם עדר מוסת שבוחר לא להתחסן. הקונצנזוס מתערער, מיליוני ישראלים בוחרים במודע שלא לתת כתף והחיסונים נשארים על המדפים.
אמון הציבור במוסדות המדינה נמצא בשפל כבר שנים ארוכות. בתחתית הרשימה נמצאות הממשלה, המפלגות, המשטרה והתקשורת, הסובלות מחוסר אמון הולך וגובר. גם האמון הציבורי במדענים וברופאים, מי שהיו הסמכות הניטרלית העליונה נמצא בצניחה מאז פרוץ משבר הקורונה. הן בשל הבלבול שהמדע הפגין מול הנגיף החדש, והן בשל מחלוקות בין רופאים סביב הדרכים לנהל את המגפה. המדענים והרופאים הועמדו למשפט רדוד של הציבור באמצעות פוסטים ויראליים. אם המדע במבוכה, בשביל מה צריך לרכוש ידע? כל שרלטן הוא מדען וכל רב שכונתי הופך למומחה אפידמיולוגי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נתניהו בכנס הליכוד: המאבק הוא ביני לבין לפיד
– "קַרְיָנוּת הִיא אָמָּנוּת": דן כנר תולה את המיקרופון
– קלף שחור: החרדים הם אלה שגרמו לפסיקת בג"ץ
היחיד שעדיין נהנה מאמון ציבורי גבוה בישראל הוא צה"ל. האמון בצבא הוא רב שנים, טבוע עמוק בדנ"א הישראלי ובלתי ניתן לערעור. כאשר תת־אלוף נחמן שי ביקש מאזרחי ישראל לשתות מים, בשיאה של תבהלת מלחמת המפרץ, הציבור שתה ונרגע – למרות שההמלצה הייתה בלתי הגיונית בהתחשב במציאות שאפפה את ישראל באותם ימים. אבל החרב וענף הזית שענד על כותפות מדי צה"ל, עשו את העבודה.
צה"ל נהנה ממספר אלמנטים שאף מוסד בישראל לא הצליח לרכוש עד כה: ידע ומיומנות, אתיקה וממלכתיות, מיתולוגיה של גוף "מנצח" והכי חשוב: שייכות. הצבא שייך לכולם, לאלו שהתגייסו ועושים מילואים, ולאלו שלא דרכו מעולם בבקו"ם. הוא עממי, לא מתנשא ומדבר בגובה העיניים. כאשר צה"ל קיבל את האחריות הכוללת על ניהול בני־ברק בשיאו של הגל הראשון, החיילים התקבלו בתשואות, אך חשוב לא פחות: האוכלוסייה המקומית התייחסה ברצינות, לראשונה מאז פרוץ המגפה, למסרים שהמדינה ביקשה להטמיע.
למרות זאת, מי שמוביל בישראל את מבצע ההסברה של החיסונים הם אלו שסופגים את האמון הנמוך ביותר: הפוליטיקאים ומשרדי הממשלה. המלחמה של משרד הבריאות בחדשות הכזב ובשיח הרדוד ברשתות החברתיות סביב חיסוני הקורונה, היא כמו זריקת אבנים על ספינות טילים. בזמן שמאות אלפי ישראלים משתפים סיפורי סבתא על פגיעה בפוריות והמצאות על "שינוי הקוד הגנטי", המדינה הולכת על קו פוזיטיבי, מעודדת את קופות החולים והרשויות מקומיות לחלק צמידים, חלה וטשולנט – לחם ושעשועים גרסת הקורונה – במקום להילחם בשקרים כמו שנלחמים באויב.
במלחמה על בריאות הציבור, צריך להילחם בהגנה והתקפה. בהפרכת התעמולה והשקרים של מתנגדי החיסונים, תוך ניצול הכוח הענק של הצבא בכדי להגיב לדיסאינפורמציה, למצוא ולהפריך את הרטוריקה של מתנגדי החיסונים ולהשפיע על התפיסה החיובית של הציבור בנוגע לחיסונים. בנוסף לכך, תכלול פעולות הגופים השונים במדינה בכדי לעודד אזרחים לצרוך מידע אמין ושקול; ניתוח הקהלים באמצעים אנליטיים והתאמת המסרים לקהלים הנכונים; וכמובן, סיווג, מדידה ומעקב אחר היווצרות תכנים הפוגעים בבריאות הציבור, בכדי לזהות התערבות של מדינה זרה, שעלולה לזרוע תבהלה כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית שלה נגד ישראל.
מוקדם לדעת האם השפעת הרשתות החברתיות על קבלת החלטות של האזרחים היא מכה קלה בכנף. הקשר בין הטכנולוגיה לחברה או שמא מוטציה "צוקרברגית" שתעשה למדע את מה שהמדע עשה לדת, רק לפני כמה מאות שנים. דבר אחד ברור, במלחמה כמו במלחמה, על מדינת ישראל להפעיל את הכלים הכבדים ביותר – בכדי לנצח ולהציל חיי אדם.
נועם פורר הוא סמנכ'"ל ניו מדיה וחדשנות בבן חורין אלכסנדרוביץ
