הצרה הגדולה ביותר בפייק ניוז היא שתמיד יש בו לא מעט מן האמת. הבעיה היא שלוקחים אותה ומשתמשים בה לצרכים פוליטיים ואז האמת הולכת ונעשית לא רלוונטית. מסיבת העיתונאים אתמול (ד') שהובילה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל הפכה, ברוח התקופה, לקמפיין בחירות שחוק במסרים על איראן. על פי השרה גמליאל, לצד פיתוח נשק ביולוגי להשמדה המונית והתבססות בגבולותינו, החליטה איראן לבצע באמצעות מכלית הנפט הלובית Emerald פיגוע "טרור אקולוגי" נגד ישראל ולהציף את חופיה בנפט מזהם.
במערכת הביטחון הופתעו מאוד, בלשון המעטה, לשמוע את הקביעה הנחרצת. הפיגוע הסביבתי נגד העולם העסיק את השרה פחות מהניסיון לגייס אותנו למסרי האימה על האיראנים ש"החליטו לזהם את הים של האל-יהוד". וזו הבעיה הגדולה ביותר במופע ששודר אמש בפלטפורמות הדיגיטליות אל כולנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הגיע הזמן לעלות שלב במלחמה נגד מתנגדי החיסונים
– "שרון": פרק חד צדדי על עקירה חד צדדית
– נתניהו בכנס הליכוד: המאבק הוא ביני לבין לפיד
במשך ימים ארוכים בכירי המשרד להגנת הסביבה חיפשו אחר זהות הפושעים שהסבו נזקים עצומים לים. הם נעזרו במומחי רשתות, בינה מלאכותית וטכנולוגיות מתקדמות. מציאות שבה מכלית נפט מיושנת מאוד, שאיננה חוקית על פי הדין הבינלאומי, יוצאת בהכוונה איראנית תחת מיסוך כדי לספק נפט לסוריה ולא מפחדת מההשלכות של המסע הארוך – זה טרור שהופעל על הים. לא על העם היהודי. כוונתו של הטרור הסביבתי היא להשיג את האינטרסים האיראניים והסוריים ולא משנה מה יהיה המחיר ומי ישלם אותו.
האיראנים ובני בריתם כיוונו את הפגיעה שלהם, במזיד ובחוסר עניין מוחלט למחיר הסביבתי האקולוגי – נגד הטבע. לא הייתה להם בעיה להשיט את "הפצצה המתקתקת" במי הים התיכון ולאורך מפרץ סואץ; לבצע תדלוק ימי תוך שהם שופכים בלב ים כמויות אדירות של נפט. לחלאות על הגיגית הצפה, האירוע מן הסתם כאב. אבל לא בגלל הנזק העצום לטבע, אלא בגלל אלפי הליטרים ויותר מכך שנשפכו לים. הם הטילו את הפצצה למים ומיהרו לשוב אל אחוריהם, ו"אחרינו המבול".
הדיון שמתפתח כעת, האם איראן פגעה בנו בכוונה או לא, הוא ספין שמעקר ומסרס את כל המאבק הסביבתי חוצה העולם, שאסור לו להפוך פוליטי. דברי הימים עוד יגידו האם איראן שלחה בכוונה מכלית עמוסה נפט אל שטחי המים הכלכליים של ישראל, וביקשה להשאיר מזכרת לא קטנה של נפט מזהם. אבל כרגע אין לכך שום עדות מלבד נסיבות שגמליאל ביקשה לחבר לצורך פוליטי, ובמערכת הביטחון מיהרו להפריך.
לא ייתכן שהאיום הקיומי מאיראן הוא שמוזכר בהקשר הזה. כעת יש לדבר על האיומים הסביבתיים שרק מתרבים מול אינספור חזיתות של זיהום בים, באוויר וביבשה. בעקבות האסון השחור בחופי הים התיכון, מתברר שאנחנו פשוט לא ערוכים להתמודד עם האיומים הללו. בדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בראשות חברת הכנסת היוצאת מיקי חיימוביץ – הנחשבת למי שהנושא הסביבתי הוא כלהבה בליבה – חשף את האמת שבממשלה ובמשרדי האוצר והגנת הסביבה לא רוצים שנדבר עליה: ישראל לא ערוכה לאירוע זיהום גדול. אין תקנים, אין כוחות, אין משאבים ואין יכולת להתמודד.
במשך שנים משרד האוצר ייבש אותם תקציבית, אבל אנשי המשרד להגנת הסביבה התאמצו כדי להיערך בכל זאת לסיכונים. בפועל הם נאבקו בלשונות אש הזיהום בעזרת מטפים קטנים בלבד. בצל המשבר האקולוגי שפקד אותנו, לא ייתכן ששוב המשרד להגנת הסביבה ימצא עצמו ללא תקציב, כוח אדם, פקחים, וללא יכולת אכיפה מול מגוון זיהומים.
אסור שהדיון בעקבות הזיהום בחופי ישראל, שכמותו לא ידענו מזה עשורים, יהפוך לכזה שגמליאל רוצה שיהיה. לא איראן המוקד, אלא ישראל. השאלות שצריכות להישאל הן מה אנחנו עשינו ומה נוכל לעשות כדי למנוע את האסון הסביבתי הבא. כיצד נגן על הסביבה, כפי שאנחנו מגנים על החיים עצמם.
