היה אפשר למנוע את בג"ץ הגיור, אבל כולם התעקשו

"אם הייתה הנהגה חרדית אמיתית היא הייתה מוציאה הודעה: אנו מכבדים את החלטת בית המשפט; ההחלטה מתאימה לתפיסתנו שמדינת ישראל אינה מימוש רעיון המדינה היהודית שנחזה במקורותינו, ואין לנו עמדה מי ייחשב בה אזרח. בכוונתו לפעול קהילתית להקים עץ יוחסין שיאפשר לנו ולדורות הבאים לשמור על אמונתנו". את הדברים הללו צייץ כתב דה־מרקר החרדי נתי טוקר, כמה דקות לאחר שפורסם השבוע כי בג"ץ הכשיר את גרי הרפורמים לבוא בקהל ישראל וליהנות מחוק השבות.

הודעה כזו כמובן מעולם לא פורסמה ולא עתידה להתפרסם, כי הרי הח"כים החרדים מתמחים במשחק הכפול. הם לא יכירו במשמעותה הלאומית או הדתית של המדינה רחמנא לישזבן, אבל ימשיכו לאחוז בכוח במבושיה הפוליטיים, ויטרפדו כל ניסיון להעלות את יחסי הדת והמדינה על פסים שפויים. לפיתתם אומנותם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בצה"ל קיוו שמנדלבליט יציל את המצב. זה לא קרה
– גדעון סער: "נתניהו של היום הוא מכונה לשימור השלטון"
– קלף שחור: החרדים הם אלה שגרמו לפסיקת בג"ץ

הגדיל לעשות ח"כ יצחק פינדרוס שהתקשה להתאפק וחשף את צפונותיו כשנשאל על מעמדה של חיילת שהתגיירה בקורס "נתיב" הצה"לי: "היא שיקסע. היא גויה. כי אם היא התגיירה גיור צה"לי, היא לא יהודייה בהגדרה ההלכתית. היא גויה, גויה גמורה. אם מישהו מתחתן איתה – אבא שלו צריך לשבת עליו שבעה, לקרוע קריעה ולהגיד קדיש". כתבת התאגיד אנטוניה ימין, שעברה בצעירותה גיור מלא במסגרת "נתיב", פרסמה בתגובה טקסט כאוב ופגוע שכותרתו "עכשיו השיקסע מדברת".

התקשורת לא מתעכבת על מניית איסורי תורה מפורשים שח"כים חרדים עם זקן ומגבעת עוברים מול המצלמות. במקרה הייחודי הזה אני אתנדב לעשות זאת. פינדרוס עבר על איסור מדאורייתא של אונאת הגר (ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה רנ"ב), ביטל מצוות עשה של אהבת הגר (שם, עשה, מצווה ר"ז), ולפי הגמרא בבבא מציעא והרמב"ם עבר גם על איסור "לא תונו איש את אחיו" וביטל מצוות "ואהבת לרעך כמוך". הייתי מוסיף כאן עוד מחשבות משלי על מעשה הנבלה של יו"ר סיעת יהדות התורה, אבל ידע כותב עורכו ופובליציסט אבוס מגיהיו. לשמחתי, מקור ראשון לא מאפשר לכותביו לשחרר חרצובות לשונם ולהעלות לדפוס חירופים מהסוג שעיתון הארץ מדפיס בהם דבר יום ביומו.

החמצה גורלית

ומכאן לבג"ץ. בפעם הראשונה בתולדותיו, ויתקנו אותי היסטוריונים אם אני טועה, שופטי בג"ץ צירפו לפסק דינם קובץ "שו"ת", שנועד ככל הנראה לשמש בלם זעזועים הסברתי ולרכך את קבלתו של פסק הדין הפרוגרסיבי בציבור. שש שאלות ותשובות כולל השו"ת, ורובן מבקשות לבסס מסר אחד: אין חוק גיור, הכנסת מעולם לא הסדירה את נושא הגיור, ולכן לבג"ץ "לא נותרה ברירה". "בית המשפט סבר שהכנסת היא זו שצריכה להכריע אם לצורכי חוק השבות הגיור תקף", כתבו השופטים במנשר, "ובמשך כחמש עשרה שנים דחה את הכרעתו על מנת ששר הפנים והכנסת ימצאו פתרון לעותרים ולסוגיה העקרונית. ואולם, מאז הוגשו העתירות… לא אומצו הצעות שהיה בהן כדי לפתור את הסוגיה. בנסיבות אלה, כאשר העותרים ממתינים שנים רבות לדעת מה יעלה בגורלם, נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה".

השו"ת של השופטים מצביע על האחריות הספציפית של החרדים למצב שנוצר: "בעבר הוגשה עתירה דומה לבג"ץ על ידי מי שהתגיירו בגיור אורתודוקסי בישראל בבתי הדין של הרב נסים קרליץ בבני־ברק ושל הרב פרנק במאה שערים. בית המשפט אימץ לעניין זה את מבחן הקהילה היהודית המוכרת. דהיינו, שהגיור נעשה בקהילה יהודית מוכרת בהתאם לאמות המידה המקובלות בה. בית המשפט קבע כי בתי הדין של הרב נסים קרליץ ושל הרב פרנק עונים על הגדרת קהילה יהודית מוכרת, וכי מי שנתגייר בהם זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות.

"בתיק זה, בית המשפט הפעיל שוב את מבחן הקהילה היהודית המוכרת. כל שופטי ההרכב סברו שהגיורים שעברו העותרים בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות, עונים להגדרת קהילה יהודית מוכרת. גם שר הפנים בתשובה לבית המשפט בתיק הנוכחי לא טען כי יש שוני רלוונטי בין הגיור בבתי הדין של הרב קרליץ והרב פרנק ובין גיור שנעשה בישראל בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות".

בג"ץ אומר כמעט במפורש, הרב קרליץ ופטרוניו דרשו הכרה בגיורים פרטיים ובכך הכריחו את בית המשפט להכיר בגיורי הרפורמים. אבל זו אמת חלקית ומיתממת

שופטי בג"ץ אומרים את הדברים די במפורש, הרב קרליץ ופטרוניו הפוליטיים דרשו הכרה בגיורים פרטיים ובשל כך הכריחו את בית המשפט להכיר בגיורי הרפורמיים. זוהי כמובן אמת חלקית ומיתממת. בג"ץ מתעלם באלגנטיות מהתרומה שלו להעמקת השסע בנושאי דת ומדינה באופן כללי ובנושא הזה, אבל את המשאב שבמחסור – שטח הנדל"ן המוגבל של הטור שלי – אני רוצה להקצות הפעם לשיחה על הפתרון ולא לניתוח תחלואי בג"ץ.

פסק הדין המקומם הזה יכול היה להימנע, איך בכך ספק בכלל. ב־2018, בפעם הראשונה בתולדותיה של המדינה, הונחה על שולחנה של ממשלת ישראל הצעת חוק גיור ממלכתי שאֵלה עקרונותיה: א. הגיור בישראל יהיה רק על פי דין תורה. ב. סמכות השיפוט הייחודית לגיור תהא מסורה רק לבתי הדין לגיור שיוקמו לשם כך. ג. הדיינים שיכהנו בבתי הדין, יהיו רק דיינים ורבנים שיש להם כושר דיינות או שהוסמכו בידי הרבנות הראשית לישראל, או רבני ערים או תלמידי חכמים מובהקים הבקיאים בהלכות גיור. ד. מעל בתי הדין לגיור תהיה ערכאת ערעור עליונה, מעין מקבילה לבית הדין הגדול בירושלים. ה. לא יוכר שום גיור פרטי – חרדי או רפורמי – הנעשה בישראל.

הצעת החוק הזאת הייתה פריו של דו"ח השר לשעבר משה נסים. היא הייתה אמורה להיות חלומו של כל מי שחזון המדינה היהודית והדמוקרטית יקר לליבו. הרב חיים דרוקמן והרב יעקב אריאל תמכו בה, אבל החרדים הצטרפו לרפורמים שהתנגדו לה וההזדמנות הוחמצה.

עצמאות מוגבלת

מאחר שסוגיית הגיור, כמו כל סוגיה מהותית בענייני דת ומדינה, יכולה להגיע להסדרת עומק רק בכנסת, שווה לבחון את עמדתן של מפלגות הימין הרצות כיום לכנסת ביחס להצעת החוק הכלולה בדו"ח נסים. הליכוד, כדרכו מאז ומעולם, לעולם לא יזם ולא ייזום שום מהלך בענייני דת ומדינה שאיננו מוסכם על המפלגות החרדיות, וממנו לא תצא תשועה. מההצהרות הספורדיות ששחררו חלק מנציגי תקווה חדשה, לא ברור אם יש למפלגה אג'נדה ברורה בעניין. מבין שאר מפלגות הימין שני פוליטיקאים התעמקו בנושא והניחו לפני הציבור משנה סדורה: מתן כהנא מימינה ובצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית. ביוני שעבר התנהל בין השנים דיון מעמיק, כשכהנא צידד בדו"ח נסים, וסמוטריץ' דחה אותו ותמך בהצעת חוק הגיור של אריה דרעי. זה הזמן להיזכר בשיח ההוא כדי להבין היכן ממוקמות שתי המפלגות המרכזיות של הציונות הדתית.

כך כתב אז סמוטריץ': "בשאלות השקפתיות עקרוניות על היחס לגרים בדורנו, לא למתן ולא לי יש הכלים והיכולת להכניס ראשינו בין הרים גבוהים. בשביל זה יש את גדולי הדור ואת הרבנות הראשית. בנושאים ממלכתיים נדרשת הכרעה ממלכתית ופסיקה אחידה".

סמוטריץ' יישר קו באופן מלא עם הח"כים החרדים בביקורת על דו"ח נסים, וכך כתב: "נסים אמנם קובע כי הגיורים יתקיימו על פי דין תורה, אלא שפרשנות המושג הזה תהיה מסורה לדעתו לכל דיין בכל בית דין. הדבר משול לקביעה שלפיה כלל השופטים מצווים לפסוק על פי דין, אולם שופט שלום יהיה מוסמך לפסוק על פי הבנתו גם כאשר יש קביעה מפורשת אחרת של בית המשפט העליון. נסים מבקש לעקר את סמכותו של הרב הראשי כראש העדה הדתית החתום על תעודות ההמרה".

הביקורת הזאת תמוהה מאוד. נסים הציע הקמת מערך בתי דין ממלכתיים, קרי הקמת מערך שיפוטי שיעסוק בגיור. שופטים, בכל מערכת משפט שהיא, ובטח בדין תורה, מצווים על עצמאות שיפוטית. בהלכות דיינים בשולחן ערוך "חושן משפט" נפסק כי "יש לדיין לדון דיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת, והדבר חזק בליבו שהוא כך". הדיינים נדרשים להכריע בנאמנות להבנתם ההלכתית כשהם משוחררים ממוראו של האח הגדול. אפילו בסנהדרין היו "פותחים בקטן" כדי שלא לגרום לדיינים זוטרים לשנות דעתם מיראת הזקנים.

סמוטריץ' כתב אז מדוע הוא מעדיף את ההצעה של דרעי ולא את זו של נסים. החוק של דרעי "מקבע את סמכותה העליונה של הרבנות הראשית בפסיקת הלכה בנוגע לגיורים. אני מצדד בכך בכל לב, וסבור כי עצם קיומה של הלכה אחידה בסוגיות מעין זו חשובה מנכונות הפסיקה עצמה". במילים אחרות, סמוטריץ' לא מוכן לתת שום סמכות עצמאית לבתי הדין לגיור, ודורש להעניק לרבנים הראשיים את סמכות הווטו על כל גיור.

לפי דו"ח נסים, כזכור, חברי בתי הדין לגיור יהיו מוסמכי דיינות או רבני ערים. האם ההצעה של נסים תהיה פרצה לדליפתם של גיורים רפורמיים? האם היא תגרום לכך שהעם היהודי ייקרע לשני עמים? הרי מסלול ההסמכה לדיינות כה ארוך, מפרך ולא מתגמל, שאין אדם אחד בעולם שמסוגל לעבור אותו בלי מחויבות רוחנית ודתית עמוקה ליהדות ולהלכה. גם כדי לקבל תעודת כושר לרב עיר נדרש מסע איירון־מן בש"ס ופוסקים. מאז בטלה הסנהדרין בטלו דיני זקן ממרא מן העולם, ואפילו במערכת הממלכתית של בתי הדין הרבניים בישראל אין תקדים מחייב של ערכאה גבוהה. עולם ההלכה היהודי מבוסס על אמונת חכמים ואמון בתלמידי החכמים. הִסמכת דיין, תן לו לעבוד, גם אם יש לו כיפה סרוגה.

הטענה של סמוטריץ' מוקשית. כל בר בי רב דחד יומא יודע שהסיבה היחידה שהרב יצחק יוסף התנגד למתווה נסים הוא שהרב הראשי אוחז באותן דעות של פינדרוס. הוא לא רוצה מערך גיור עם עצמאות שיפוטית שתיטול ממנו את השליטה המלאה, ובטח שלא רוצה מערך גיור עם דומיננטיות סרוגה. למה? לא בגלל תאוות שליטה, אלא בגלל אידיאולוגיה טהרנית. הרב יוסף, שאם בג"ץ לא היה בולם אותו רגע לפני התהום היה מבטל את הגט שבית הדין הרבני בצפת נתן לאישה שבעלה הפך צמח, היה שמח לבטל גם את גיורי הרב דרוקמן ולבטל את מסלול נתיב.

כהנא טוען שסמוטריץ' דוחה את הרב דרוקמן ומעדיף את הרב טאו, ובכך מיישר קו עם הקיצוניים שבחרדים.

סמוטריץ' מצידו טוען שהרב דרוקמן מסכים עם השינויים שהוא מבקש להכניס לדו"ח נסים, ושככלל, נסים התעלם מבעיות העומק של מערך הגיור. "משה נסים, איש יקר ורציני, לא ניסה לפתור את בעיות הגיור אלא את הבעיות של נתניהו – שמינה אותו – עם היהדות הרפורמית. הדו"ח מתעלם מרוב אתגרי הגיור כמו התקציב הדל והקמת מקוואות, ומתכחש לצורך הקריטי לסגור את הפרצה בסעיף הנכד בחוק השבות. הוא עוסק רק במתיחת גבולות ההלכה באמצעות שחרורה מ'כבלי' הרבנות הראשית".

איך בדיוק חוק הקובע בלעדיות לגיור אורתודוקסי ממלכתי משרת את מערכת היחסים של נתניהו עם הרפורמים? קשה להבין.

פרצה בגדר

המחדל של ממשלות ישראל בתחום הגיור איננו מתמצה בסוגיה זו. "בוקה, מבוקה ומבולקה", זה שמו של מאמר על סוגיית הגיור שפרסם פרופ' אביעד הכהן בספר שיצא לאחרונה לכבודו של השופט הפורש מנחם פינקלשטיין. תמצית המאמר: כולם סובלים מהמצב הקיים.

הכהן מתאר את כלל הגורמים הבוחשים בקלחת הגיור, ומזכיר בין היתר בעיה לא פשוטה שתיארנו פה בעבר בהרחבה – הצרות שמערימים אנשי רשות ההגירה על המבקשים להתגייר. אנשי הרשות קבעו תבחינים שבהם נקבע, בין היתר, שגוי שנכנס לישראל לא יוכל להתחיל את הליך הגיור ואפילו לא ללמוד לקראת גיור באחד מהאופנים הרשמיים, אלא אם כן יֵצא מגבולות הארץ. הקביעה הזאת פוגעת פגיעה קשה במועמדים וממררת את חייהם של לא מעט גרי צדק המבקשים לעבור את התהליך בקהילה יהודית בארץ, אבל מצד שני אי־אפשר לומר שחששם של אנשי רשות ההגירה נטול בסיס.
לאחרונה פורסם כי משרד הפנים סירב לעתירת התנועה הקונסרבטיבית לבג"ץ להכיר בקהילת האבויודאה באוגנדה, לצורך עלייה מכוח חוק השבות. מדובר בקהילה שחבריה גוירו בידי רבנים מהתנועה הקונסרבטיבית, וכעת התנועה דורשת להכיר גם בגיורים שנעשים במסגרת הקהילה. ישראל הואשמה בגזענות ואפליה, אך באופן תיאורטי, עתירה מהסוג הזה עלולה להביא לבסוף לביטול חוק השבות כולו, אם תתקבל.

הצעת החוק, על בסיס דו"ח נסים הייתה אמורה להיות חלומו של מי שחזון המדינה היהודית והדמוקרטית יקר לליבו. הרבנים דרוקמן ואריאל תמכו, אבל החרדים הצטרפו לרפורמים שהתנגדו לה וההזדמנות הוחמצה

עו"ד יונתן יעקובוביץ' מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית טוען שאם בוחנים את פסקי בג"ץ כשרשרת שבה חוליה מובילה לחוליה, בשלב כזה או אחר עתירה כזו עתידה להתקבל. בג"ץ הוא הרי זה שקבע את מבחן "קהילה יהודית מוכרת", שלפיו אדם יכול להתגייר לאחר תקופת לימודים ומגורים בקרב קהילה שכזו.

העתירה החדשה של הקונסרבטיבים מבקשת להוסיף נדבך קטן: להכיר בקהילה במדינת עולם שלישי שחבריה הם גרים בעצמם. ברגע שתוגדר "קהילה יהודית מוכרת", תוכל להקים בית דין עצמאי ולגייר אנשים בכוחות עצמה. אפשר להבין את המשמעות המעשית של הדברים: בני שבטים החיים במדינות שבהן התל"ג לנפש עומד על אלף דולר לשנה, יוכלו להחליט באופן בלעדי וללא פיקוח מי זכאי להגר לישראל – מדינה החברה ב־OECD עם תל"ג לנפש של 40 אלף דולר – ולקבל אזרחות מלאה וסל קליטה באופן מיידי.

גם אם כוונותיהם של בני הקהילה כנות לחלוטין, טוען יעקובוביץ', נפתח פה פתח לניצול לרעה של חוק השבות. ישראל לא תוכל לאפשר לעצמה לפתוח שעריה לעשרות מיליוני בני אדם שיזהו עצמם כיהודים. אם הכניעה לחרדים תימשך, התוצאה הבלתי נמנעת תהיה הפרדת סוגיית הגיור מהזכאות להגר לישראל, ובהמשך אולי אף ביטול חוק השבות כולו, כאמור.

להכרה בגיור ישנן נפקויות שונות: הכרה לצורך חוק השבות; הכרה לעניין רישום במרשם האוכלוסין; והכרה המעניקה מעמד לענייני נישואין וגירושין. בשל העובדה שאין חקיקה ואין סדר, נוצרים הרבה מאוד מקרי כלאיים של פיצול סטטוס. אדם עשוי להיות מוכר לצורך חוק השבות אך לא לענייני נישואין וגירושין, ולפעמים הפוך – הרבנות תסכים לחתן אותו אבל רשות האוכלוסין וההגירה תוציא לו צו גירוש מהארץ. הבעיה היא שהצדיקים הטהורים אינם מסתפקים בקבילה על בג"ץ אלא פוסלים את חוק נסים.