בנימין נתניהו אוהב לדמות את עצמו לצ'רצ'יל. מעת לעת אפשר לתפוס אותו מעיין – במכוון ומול המצלמות – בביוגרפיה עבת כרס של גדול מנהיגי בריטניה. לא מעט קווי דמיון הוא מוצא בינו ובין המדינאי הנערץ עליו. כמותו הוא מבין את כוחה של הרטוריקה ומקדש את חשיבותם של הנאומים; הוא חולק עמו את התודעה ההיסטורית הרחבה; ובעיקר הוא משוכנע שכפי שצ'רצ'יל היה הראשון לזהות ולעמוד מול הסכנה הנאצית, כך הוא היחיד שמזהה ומתריע מפני הסכנה האיראנית, מול שתיקת העולם.
בסביבתו היה מי שהרהר השבוע בתוגה בקו דמיון נוסף שעלול להפוך למציאות: אם המנהיג הגדול שהוביל את הבריטים בשעה האפלה ביותר עד לניצחון על הנאצים הובס בבחירות מיד לאחר המלחמה, ייתכן שגם הישג החיסונים והניצחון על הקורונה (להבדיל) לא יספיק לנתניהו כדי להישאר בשלטון. העם אולי סומך עליו בניהול המלחמה, אבל יעדיף מישהו אחר לימי השלום.
מסע הבחירות של הליכוד תקוע. המשק נפתח בחסות החיסונים, אבל עקומת המנדטים יורדת ומפלס הלחץ עולה. האסטרטגיה של נתניהו נשענה על כך שאווירת היציאה מהקורונה תחזיר את האופטימיות ותחזק את התמיכה בו, אבל מתברר שבימי הסגר הליכוד היה חזק יותר מאשר בזמן הפתיחה. המגמה החיובית בזמן הגשת הרשימות התחלפה בדאגה. ממשלת 61 נראתה לרגע בהישג יד, וכעת היא מתרחקת. גם בסקר חדשות 12, שאינו מניח למרצ לעבור את אחוז החסימה, נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: התחדשות עירונית בתמ"א – כיצד מתכונן עולם הנדל"ן לעתיד?
– "בת האלכימאי היא לא בת אחת, אלא כמה בנות של מדענים"
– קלף שחור: החרדים הם אלה שגרמו לפסיקת בג"ץ
ויש עוד סיבה לפסימיות בליכוד: הסקרים מציגים את תמונת המצב בקרב בעלי הדעה, אבל בסקרי העומק יש עוד 14־12 אחוז מתלבטים, כ־15 מנדטים לפחות שיחליטו ברגע האחרון. בקרב הקבוצה הזאת נתניהו נמצא בנחיתות: תומכיו כבר מגולמים בסקרים, אבל רוב המתלבטים טרם החליטו במי יתמכו בין יריביו.
בליכוד מבינים באיחור שאם אתגר הקורונה מסתיים, ייתכן שחלקים גדולים בציבור יעדיפו שאחרים יובילו את שיקום הכלכלה ואת איחוי החברה ביום שאחרי. זו הסיבה למפנה בקו של נתניהו: במקום להאדיר את הישג החיסונים ולתאר אותו כסוף המאבק בקורונה, הוא מבטיח עכשיו המשך לחימה עיקשת בשוחות. המוטציות שיבשו לו את הקמפיין, אבל עכשיו הוא מנסה להשתמש בהן כדי לשכנע שהמלחמה לא הסתיימה. ראש הממשלה הציב השבוע יעד של 36 מיליון חיסונים שיידרשו בשנה הבאה – מספר מופרז ופסימי שנועד לשכנע שיכולותיו בתחום גיוס החיסונים ואולי גם ייצורם, יידרשו גם אחרי האביב.
במשך 15 שנים התגלגלה בבג"ץ העתירה הסבוכה על מעמד הגיורים הלא אורתודוקסיים, עד לפרסום הכרעת השופטים שלושה שבועות לפני הבחירות. הפסיקה נוגעת בשאלות יסוד שליוו את ישראל לפני נתניהו ויישארו אחריו, אבל התגובות לה חשפו את קו השבר הנסתר שמשורטט בדייקנות בין תומכיו למתנגדיו: כל המפלגות בגוש נתניהו (כולל בנט), זעמו על המשך הכרסום בעליונות המסורת בישראל; בשמאל־מרכז חגגו את ההישג של הזרמים הליברליים. רק גדעון סער ותקווה חדשה מצאו עצמם באמצע, מגמגמים. קרועים בין המקום שסער מגיע ממנו ובין השבט הפוליטי שהוא מכוון אליו.
באורחות חייו אין ספק שסער שומר השבת מקפיד על מצוות היהדות יותר מנתניהו, כפי שבני גנץ הפרטי מחובר למסורת יותר מראש הממשלה. אבל לא הפרקטיקה האישית היא שמשנה, אלא השאלה לאיזה מחנה הוא מכוון. ממש כמו שאיילת שקד לא נדרשת להיות דתייה כדי לייצג את הציונות הדתית. המכנה המשותף העמוק והלא מדובר בין חלקי בלוק נתניהו הוא לא האיש ויכולותיו הפוליטיות, אלא הברית האמונית והיחס למסורת ישראל. אם תרצו, גלגול של האבחנה המפורסמת של ארתור פינקלשטיין בין "יהודים" ל"ישראלים". לא בכדי, משה גפני מקפיד לא לומר "אנחנו עם נתניהו", אלא "אנחנו עם הליכוד, כי שם נמצא הציבור המסורתי".
הכוונה איננה לטעון שמי שאינו מזדהה עם נתניהו אינו מאמין חלילה, אלא להסביר את החיבור הפנימי, האידאולוגי והזהותי של המחנה הזה מעבר לדמותו של האיש, מוכשר ככל שיהיה. לתשומת לב המבקשים לרשת את נתניהו בהנהגת אותו מחנה ממש.
החיבור המסורתי הוא הדבק של בסיס נתניהו והוא גם המגבלה שלו. הליכוד הגיב אמנם בחריפות לבג"ץ, אבל נתניהו עצמו, שמבין היטב את חשיבות סוגיית הגיור, הקפיד לא להשמיע מילה בנושא, מטוב ועד רע. כל מה שקשור בדת ומדינה לא משרת את סדר היום שלו ומונע ממנו להתרחב. הוא רוצה לדבר רק על חיסונים ולפיד, לפיד וחיסונים. כל אזכור אחר הוא תאונה.
לעומתו, ביהדות התורה עטו על הפסיקה כמוצאי שלל רב. סוף־סוף נמצא אויב ראוי לשמו כדי להעיר את השטח. הדרישה לפסקת ההתגברות כתנאי לתמיכה בכל ממשלה נשלפה שוב בהתלהבות, אבל גם שם יודעים שדווקא המקרה הזה הוא לא דוגמה לאקטיביזם שיפוטי.
השופטים לא ביטלו חוק של הכנסת, אלא המתינו זמן רב, לשווא, כדי לאפשר לה להגדיר את עליונות הגיור הממלכתי בתחומי ישראל. גיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שנעשו "בקהילות יהודיות מוכרות" בחו"ל מוכרים זה שנים לצורכי חוק השבות, ומרגע שבג"ץ הכיר בגיורים אורתודוקסיים פרטיים בארץ (של בית דינו החרדי של הרב קרליץ בבני־ברק), ידעו כולם שלא ירחק היום וגם גיור רפורמי פרטי יוכר.
הפרצה הייתה ידועה, וגם הדרך לחסימתה: משה נסים גיבש לבקשת נתניהו מתווה המגדיר בחקיקה את המונופול האורתודוקסי על הגיור, אך מרחיב מעט את יכולת הגיור גם לרבני ערים ליברליים. החרדים התנגדו מחשש שרבנים כמו הרב דוד סתיו והרב שלמה ריסקין יוכלו לגייר. יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לא שונה מהם בנושא הזה, שכן גם הוא התנגד למתווה נסים אף שזכה לתמיכת הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל ורבנים ציונים־דתיים בכירים אחרים. החרדים העדיפו שבג"ץ יאשר גיור רפורמים מאשר שהם עצמם יאשרו גיורים של צהר. המתקפה של ח"כ יצחק פינדרוס על גיורי צה"ל וה"שיקסע" שצריך לשבת שבעה על חתונה איתה, חשפה את האמת: גם הגיור הממלכתי האורתודוקסי לא כשר בעיני כל הפלגים החרדיים.
ספק אם גם ההתלהמות בנושא הגיור תפתור את בעיות העומק של המפלגה החרדית האשכנזית: שנת הקורונה עוררה זעם רב על הנציגים החרדים. ההגבלות והחסימות שהוטלו בשושן פורים על החרדים היו עוד קצת קש על גבו של הגמל החרדי הזועם. בציבור הכללי יש רושם שהחרדים נהנו מהנחות וקריצות, אך בציבור החרדי משוכנעים שאכן הייתה אכיפה בררנית – נגדם, בחסות נציגיהם בכנסת ובממשלה.
מי שנהנים מהמצב החדש ומנהלים קמפיין יעיל בעורף החסידויות הקטנות הם סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר. הזליגה אליהם בקהילות כמו חב"ד, ברסלב ועוד מטרידה מאוד את יהדות התורה, אבל לפחות תבטיח את גורל הגוש. החשש הכבד יותר שם הוא אי הצבעה. חלום המנדט השמיני, שניצב במרחק אלפי קולות בלבד בבחירות הקודמות, התחלף בתקווה לשמר את המנדט השביעי.
אולי לכן דווקא ח״כ פינדרוס, שמוצב במקום השביעי ברשימה, יזם את הכינוס הבהול של ישיבת הסיעה בבוקר שאחרי סקר מנו גבע עבור חדשות 12, שלראשונה חזה למפלגה שישה מנדטים בלבד. ההודעה הארוכה ששוגרה לעיתונאים בתום הדיון הסוער נראתה כמו רשימת רעיונות ללא עריכה. המשטרה, הממשלה, קבינט הקורונה, התקשורת, בג"ץ – כולם סומנו כאשמים כדי לנקז את הזעם שמופנה אל הח"כים החרדים עצמם.
נתזי רסיסים כוונו גם לנתניהו, אם יעז להכריז על סגר פסח. זה איום ריק מול חשש לא קיים; הבחירות יהיו ארבעה ימים לפני ליל הסדר. הוא נועד בעיקר כדי להפגין נחישות מול הציבור. אבל מעניין לשים לב לפער המוזיקלי הקל בין העקיצות של יהדות התורה לדבש של ש"ס. אם לא יהיו 61 לנתניהו, סער ובנט יודעים היכן נמצאת החוליה החלשה.
