"לאטמה", התוכנית הסאטירית של ערוץ 20, עלתה בשבוע שעבר לעונה שנייה ושובצה לשידור ביום רביעי בעשר בערב, בכוונה תחילה מול "ארץ נהדרת" בקשת 12. על הקרב הדו-ראשי הזה כנראה הומצא הביטוי "לא כוחות", ובדיוק בשל כך מגיע שאפו לערוץ וליוצרים על האומץ.
לצפייה בתוכנית כמו "לאטמה" צריך להגיע עם כל ההגנות הנדרשות והמוצדקות: אין מספיק תקציב, אין הרגלי צפייה, במדינה קטנה אין מספיק כוחות סאטיריים מול מפלצת ותיקה ומיומנת כמו ארץ נהדרת, ועוד ועוד. הגעתי חמוש גם באמפתיה וסימפטיה מובנות. כמי שמזוהה עם הימין, מפלרטט פה ושם עם סאטירה, וחושב שיכולה, וצריכה, להיות סאטירה מימין, גם אם הימין בשלטון כבר 40 שנה וכל שאר התירוצים שנשמעים לפיהם הסאטירה בארץ מוטה שמאלה באופן חסר פרופורציה.
אז הנה משהו שעבד מצוין בתכנית הראשונה בעונה השנייה של לאטמה: הטיפול בדמותו של גדעון סער. אם בארץ נהדרת מיתגו אותו כרובוט בגילומו המבריק של דודו ארז, בלאטמה הלכו לכיוון אחר לגמרי ואיינו את דמותו באמצעות התעלמות מוחלטת מהשחקן שנבחר לגלם אותו וישב באולפן. זו הייתה הברקה שנכתבה ובוצעה נהדר, ואף שימשה כגג חוזר במערכון שלאחר מכן, ריאיון עם נפתלי בנט. רק שכאן קרה בדיוק ההפך. החיקוי של בנט היה למעשה חיקוי של החיקוי שלו בארץ נהדרת, וזה היה מביך. הילדותיות המתפרצת שמביא ערן זרחוביץ' לדמותו של ראש מפלגת "ימינה" עשתה, ועושה, לבנט נזק ציבורי רב, ואולי זו גם המטרה של יוצרי לאטמה. אני לא מכיר את כותבי התכנית ולא יודע מה הכיוון הפוליטי שלהם (נראה כמו תמיכה בליכוד רוב הזמן) אבל יש דרך לעשות את זה, ולחקות חיקוי אחר זה לא הכיוון. ההצלחה בפיצוח דמותו של סער מוכיחה כי לשם צריכים ללכת אנשי לאטמה. כן, זה דורש יותר עבודה וחשיבה, אבל לעשות "מי טו" אף פעם לא היה רעיון מזהיר מדי, בטח לא כשמולך נמצאת ארץ נהדרת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקמפיין העלום והמסוכן נגד חיסוני הקורונה ברחוב החרדי
– באחורי הקלעים של עולם התקשורת אין ימין יש רק שמאל
– התורה של שולם שטיסל: לא מדוברת, אבל תמיד שם
בין ההצלחה עם גדעון סער לכישלון עם בנט היו בחצי השעה של לאטמה רגעים פחות טובים (יותר) ויותר טובים (פחות). כשלוקחים בחשבון את כל התירוצים או הסיבות שהזכרנו לעיל, אפשר ורצוי להיות סלחניים ולקוות שבהמשך העונה הטוב יגבר על הפחות טוב. בכל מקרה, טוב שיש תוכנית סאטירה נוספת על המסך. אם לא בשביל הצחוקים, לפחות בגלל האומץ.
