בהנחה שהסקרים מדייקים ומספקים מגמות אמת (ויש סימני שאלה בעניין הזה), אזי אפשר בנסיבות הללו לספק עשר תחזיות סבירות ועוד אחת, בואכה הבחירות הקרובות והיום שלאחריהן.
1. נתניהו יסיים את תפקידו כראש ממשלת ישראל. כמו צ'רצ'יל שעשה נפלאות למען בריטניה במלחמת העולם השנייה, כך נתניהו שהגיע לשיאו במלחמת הקורונה והשלים עשור ישראלי חסר תקדים עם הסכמי שלום, שגשוג כלכלי, יציבות ביטחונית ופיתוח טכנולוגי – יגיע לסוף דרכו הפוליטית דווקא בשיא הצלחתו. על זה ייאמר, ולא בציניות, כי יש בחיים משום כפיות טובה.
2. הממשלה הבאה תהיה ממשלת שוקולד מנטה מסטיק. היא תוקם על בסיס "השלישייה": בנט, סער ולפיד, ששאלת השאלות תהיה מי יוביל אותה ואיזה מכניזם ייקבע בעניין הזה. יש יותר מיסוד סביר להניח כי ייקבעו מנגנוני רוטציה בין צמד ואולי שלושה. אגב, גם הפטנט הזה קיים ורשום, איך לא, על שמו של בנימין נתניהו (ובני גנץ) – שני ראשי הממשלה החליפיים, בבחינת זה נהנה וזה לא חסר.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקמפיין העלום והמסוכן נגד חיסוני הקורונה ברחוב החרדי
– מנהלת הדסה הר הצופים מסכמת שנה של קרבות בלימה
– הפסילות הן משחק באש, ששורפת את חופש הביטוי
3. לליבה הזו יצטרפו החרדים. לא תהיה ממשלה לגוש האנטי-נתניהו ללא החרדים. זה פשוט בלתי אפשרי, אלא אם מדובר בצירוף הרשימה המשותפת וזה באמת בלתי אפשרי במדינה ציונית. אצל לפיד אולי כן. אצל בנט וסער בוודאי שלא. החרדים הם "החוליה החלשה" בגוש נתניהו. ישיבה באופוזיציה היא מהלך עצום של ויתור, ואין סיבה שהפוליטיקה החרדית, שהיא פרגמטית מיסודה, תוותר על פרגמטיות זו בעבור אצילות נפש פוליטית, שכמובן איננה מטבע שעובר לסוחר.
4. בנסיבות הללו ליברמן וישראל ביתנו יהיו מחוץ לממשלה משום שכניסתם לממשלה וחיבור בינם לבין לפיד הוא בבחינת "מחיקון" אנטי חרדים. ליברמן ישלם את המחיר כי כמובן שלפיד חשוב ממנו פוליטית כאחד מצירי הממשלה הבאה. תסכימו איתי שגם צריך איזה צדק מעגלי, לא ? מיכאלי (מרצ החדשה) – תהיה בפנים. היא כבר הצהירה על כך, וממי שמתיימרת להיות יורשת מפא"י ההיסטורית מצופה לחדש את הברית ההיסטורית עם החרדים.
5. מסתמן שזו תהיה ממשלת קורונה. והמגפה היא לולאת הקשר שתחבר בין כל הקצוות האידיאולוגיים שלה. בין לפיד לחרדים, בין מיכאלי לבנט, בין סער ללפיד. היכולת של הממשלה לקום מותנית בפרגמטיזם עמוק שמשבר הקורונה מאפשר, ואת טשטוש קווי הנבדלות האידיאולוגיים העמוקים. טיפול במגפה ובהשלכותיה הכלכליות הם נושאי קונצנזוס ועליהם תקום ממשלת השלישייה.
6. הממשלה הבאה תקום על משבר הקורונה, אבל גם תיפול עליו או על סיומו. אורך חיי הממשלה יהיו כאורך חיי המשבר, בהיבטיו הכלכליים והבריאותיים. אגב, זה גם מה שנועד להיות המכנה הפוליטי המשותף בין גנץ לנתניהו בממשלה הפריטטית. כל עוד הקורונה (ואיראן) בסביבה, יעומעמו ההבדלים האחרים בין המפלגות הנוגעים ליחסי דת ומדינה, העניין הפלסטיני, מעמד בית המשפט ושאר עניינים "שוליים" דוגמת אלה.
7. המשמעות העולה מכך היא ברורה: לממשלה הבאה בישראל לא יהיה סדר יום רעיוני עשיר ומורכב, אלא חד-ממדי. כל הסוגיות, פרט לקורונה, יוקפאו ויובלעו עד להודעה חדשה. אם לא, אזי הממשלה תתפרק. גם כאן יש לקח מאוד ברור מממשלת נתניהו-גנץ שלא הצליחה לשמר עד הסוף את המכנה המשותף שלה, ונקלעה לקונפליקטים גם על רקע עניינים רעיוניים. והנה לכם פרדוקס: הממשלה הבאה שתתיימר להיות ממשלת הנעה וחידוש תהיה ממשלה של עמידה במקום וזהירות. בכך תלוי עתידה, באין ולא ביש.
8. מי שמקווה לממשלת ימין בגלל נוכחות סער ובנט – הוזה. מי שמקווה לממשלה ליברלית בגלל נוכחות לפיד ומיכאלי – הוזה גם כן. בממשלה פרגמטית מבוססת משבר, לשאלות הרעיוניות ולתיוג האידיאולוגי יהיה כאמור משקל מופחת מרוח הציפיות של ציבור המצביעים הנאמנים.
9. מכאן תיגזר משמעות נוספת: בהינתן כך שמשבר הקורונה צפוי להיות איתנו עוד כשנה־שנתיים לפחות, הרי שזה זמן התפוגה של ממשלת השלישייה. מבחינה זו ניתן להגדיר כעת בצורה ברורה את קו הסיום, תכולתו ומועדו המשוער. המכנה המשותף יפנה את מקומו לתחילת העימותים בנושאי המחלוקת שבין קצותיה וחלקיה של הממשלה.
10. בשנתיים הללו של יציבות פוליטית יחסית – המערכת הפוליטית והחברתית בישראל תוכל, אולי, להתארגן לקראת הבחירות החמישיות. אלה תהיינה הבחירות המשמעותיות באמת, בעוד כשנתיים לערך. אז יתייצבו הכוחות הפוליטיים למבחן האמת שלהם (כן, יש דבר כזה – אמת), בנסיבות שבהן הזירה הישראלית נקייה מקורונה ופנויה לחזור למה שיעסיק אותה כדרך שגרה.
11. ואחרונה חביבה, המערכת הפוליטית בישראל תמשיך להתנהל במתח שבין מגמות הפיצול וחוסר היציבות, לבין תקווה זהירה למיסוד. גאולה – לא תהיה פה. בוודאי לא בקרוב. החדשות הטובות בסיטואציה שכזו הן שהרבה מהמתח המאפיין את הפוליטיקה הישראלית אולי יירד. החדשות הפחות טובות הן שמדובר בטווח זמן קצר, ואף אחד לא באמת יכול לפתור בעיות מבניות דרך שיתופי פעולה פוליטיים קצרי מועד.
