במשרד לביטחון הפנים, זה שנה כמעט, יושב אדם משכמו ומעלה, אידיאולוג אמיתי ואדם יקר לכל הדעות, השר אמיר אוחנה. כמו בהרבה נושאים אחרים, גם בנושא הר הבית תלו בו תקוות גדולות. אם לא לשינויים מרחיקי לכת, אז לפחות לשינויים קטנים, כאלו שיהיו עוד אבן דרך חשובה בהתקדמות לעבר זכויות שוות בהר הבית, ובהמשך לריבונות ישראלית אמיתית שחסרה כל כך בהר.
בשנים האחרונות חלו בהר הבית שינויים לאחר פעילות מאומצת מאוד מצידנו, הקרבה גדולה של חברים שנעצרו, הורחקו וחוו התנכלויות, ואני ביניהם. המודעות הציבורית לנושא, הפעילות המשפטית והצמיחה במספר העולים להר הביאו לריסון מסוים של המשטרה, שהפכה ל"יותר נחמדה" או "פחות לא נחמדה".
זה לא מספיק. הר הבית הוא עדיין המקום שמופרות בו זכויות של ציבור מסוים, בוודאי ציבור הרוב – באופן הנרחב ביותר בכל העולם המערבי המתקדם. במקום הקדוש ביותר לעם היהודי אסור להתפלל בגלוי, בוודאי לא עם סידור, אסור לנוע בחופשיות, ועוד ועוד איסורים שכולנו מכירים היטב. תקוות גדולות נתלו בשר אוחנה, משום שבעצמו הוא נמנה עם עולי הר הבית. הוא היה שם ועלה להר עוד לפני שהיה מוכר ולפני שהזדקק למנדטים ולחברי מרכז הליכוד.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הראשון שזיהה: הפרופסור שחזה את השפעת החרדים על כלכלת המדינה
– גם החלפת נתניהו לא תרפא את המערכת הפוליטית
– מנהל רשות מקרקעי ישראל: "נשים סוף לתופעת המאכערים"
אך בחלוף הזמן וככל שהקדנציה מתקרבת לקצהּ, בהר הבית לא השתנה כמעט דבר. בחודשים האחרונים התאפשר לי יחד עם פעילים אחרים לעלות כמה פעמים להר הבית באופן חופשי כמעט. כן, לראשונה זכינו להתהלך לאורך חומת הר הבית הדרומית, הגענו לשער השבטים מבפנים, ונשארנו בהר הבית בכל מסגרת הזמן ה"מותר" ליהודים.
לא, עוד לא זכינו להגיע למתחם הכבוש בשער הרחמים, אך לראשונה חווינו את הר הבית, דתיים לצד חילונים, כאשר שוטרים מלווים אותנו מרחוק בשמירה מרחבית, ולא בטבעת חנק שבתוכה מונעים מאיתנו באקראי לעמוד, לשבת, לשאת תפילה או לזמזם את ההמנון הלאומי.
העליות הללו אגב, עברו בשקט מופתי, וגם לו היה מופר השקט בידי מבקשי רעתנו – היו שם שוטרים כדי להגיב. אך לא היה בכך צורך. את מה שאני כותב כאן לא פרסמתי עד היום. נתתי למערכת לעכל את הדברים בלי ליצור רעש מיותר, גם אם פירוש הדבר הוא שיימנע פרסום ה"הישג". כעת כשהדבר כבר פורסם בתקשורת הערבית, אפשר לספר.
לצערי, השבוע היה קשה במיוחד בהר הבית: בשעות הצהריים, הפך ההר למגרש משחקי כדורגל, כולל ברחבת כיפת הסלע, ולמתחם פיקניק ענק במדשאות ההר, ללא הקפדה על הנחיות הקורונה או תגובה מצד המשטרה. מדינת ישראל נכנעה מזמן לשליטה הערבית בהר. ואנחנו – שהלכנו בחופשיות לפני כמה שבועות – הוגבלנו שוב לעמוד "מתחת למדרגות", משל היינו תחת שלטון העות'מאנים, או "לחזור למקום שלנו", כדברי מפקד המשטרה בהר ירון ביטון.
למחוז ירושלים נכנס לאחרונה מפקד חדש, דורון תורג'מן. תורג'מן היה מפקד בהר הבית כשאשתי שרה ואני ערכנו בו טקס קידושין. גם את האירוע ההוא, שעבר בשקט מופתי, הוא הגדיר כ"פרובוקציה עלובה". באופן כללי, למפקדי הר הבית במשטרת ישראל נוח שכל היהודים בהר נמצאים תחת פיקוח ומעקב, כנועים ומורתעים.
אך השר אוחנה הוא נבחר ציבור, ומבין היטב את הדורסנות המשטרתית ואת החשיבה המקובעת שמאחוריה. הוא צריך לאתגר את מפקדי המשטרה ולדרוש מהם להתאמץ כדי שהאזרח יוכל לממש את זכויותיו. בו תלינו את תקוותינו. אם גם מינוי ישיר של השר שנכנס לתפקידו לאחרונה לא שועה להפצרותיו לשפר את המצב בהר הבית, ולו בצורה מזערית, נראה שגם הפעם ניאלץ להתאכזב ולהמתין לשר שיעז ללכת נגד הזרם ולשנות את המצב הקיים בהר, קמעה־קמעה.
הכותב הוא מנכ"ל הקרן למורשת הר הבית
