רגע אחרי שמסתיים יום האישה הבינלאומי אני רוצה להצדיע דווקא לגבר: לנסיך הארי, שעזב למען אשתו, מייגן מרקל, בשנה שעברה את משפחתו השוכנת בבית המלוכה הבריטי והשניים עברו לאמריקה. בריטים רבים לא אהבו, בלשון המעטה, את הריאיון של מרקל עם אופרה וינפרי. הם לא מאמינים למרקל ולא אוהבים שמכבסים בפומבי את הכביסה המלכותית שלהם, אבל על דבר אחד אין ויכוח: הארי הבין שאשתו סובלת והעניק לה תמיכה וגיבוי אולטימטיביים ורק על זה מגיע לו תואר נסיך אמיתי, גם אם התואר יישלל ממנו בעקבות עזיבתו.
במהדורות החדשות שלנו התמקדו אמש, ובצדק, ברגע המכונן שבו פיה של המראיינת, אופרה וינפרי, נפקח לאורך כששמעה את מרקל מספרת בקול סדוק כיצד ניהלו בבית המלוכה הבריטי עם הארי שיחות שבהן הובע חשש שמא צבע עורו של בנם, ארצ'י, יהיה כהה מידי בשל מוצאה של אימו. השיח גם כלל סנקציות לפיהן יישלל ממנו תואר הנסיך והוא לא יזכה להיות מאובטח. אתה יושב וצופה וצובט את עצמך מנסה להיזכר באיזו שנה אנחנו נמצאים, ולא מאמין. מצד שני, עצם קיומו של מוסד ארכאי כמו בית מלוכה בשנת 2021 מרגיש כמו אגדה מפוקפקת.
גם הארי הצטרף לחלק מהריאיון ואמר שהוא מאוכזב מחוסר הגיבוי של משפחתו. מרקל אף תיארה מצב נפשי קשה ומחשבות אובדניות שהיו לה ושלא זכתה לסיוע נפשי כחלק ממשפחת המלוכה. היא תיארה קושי שמזכיר את מה שעבר על הנסיכה דיאנה, אימו של הארי, שגם היא סבלה מאד בבית המלוכה אך לא זכתה לרוח גבית ולבסוף נהרגה בשנת 1997 בתאונת דרכים מזעזעת שבנסיבותיה נקשרו קונספירציות שונות.
אך לטענות על הקושי להיות מלכותי מתווספת כעת גם טענה כבדת משקל לגזענות קשה שדורשת בדיקה ומהווה עליית מדרגה פוגענית בעלת משמעות חברתית עולמית: בבית המלוכה הבריטי יש מי שמעדיף שצאצאיו ימשיכו להיות לבנים. בית המלוכה מתמהמה בתגובתו, אך תידרש באמת פירוטכניקה מלכותית מהאגדות כדי לצאת נקי מהאשמה שכזו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שלום כלא 6, להתראות כלא 4: מתקן כליאה חדש בצה"ל
– מרב מיכאלי: "אין לי אידיאולוגיה של פינוי יהודים מיהודה ושומרון"
– המנהל האזרחי לא אכף ושוב נהרס אתר ארכיאולוגי בשומרון
את מייגן מרקל הציגו בתחילה כשחקנית אמריקנית צעירה ויפה שמילדות פזלה לעבר בית המלוכה הבריטי, סימנה יעד והצליחה לכבוש את הנסיך הג'ינג'י השובב ואפילו לכשף אותו. אולי אחרי הסיפור הזה, יהיו נשים בעולם שלא יחלמו יותר להינשא לנסיך ולהיכנס לבית המלוכה כי בדיעבד, כנראה שעשתה סוג של מקח טעות, לפחות בבחירת משפחתו של החתן. היא אמנם קיבלה תואר דוכסית אבל בפועל הפכה לסוג של רפונזל שכלואה במגדל גבוה לכודה בפקעת של שמרנות ודעות קדומות ומחכה שהנסיך יטפס על הצמה שהיא שולחת לו ויציל אותה ממלתעות משפחתו.
הארי ומייגן אמיצים בעיני דווקא בגלל שהם נלחמים על זכותם להפוך לאנשים מן השורה. הם רוצים להמיר את צבע דמם מכחול לאדום, דווקא בגלל שבבית המלוכה נראה שאין כניסה לצבע השחור. הם רוצים לחיות בעולם אמיתי ולחנך את ילדיהם על שוויון גזעי ומיני, גם אם זה אומר שבשביל להיות בחתונה עם סוסים ואפיריון הם יצטרכו מעתה לספר לארצ'י ולתינוקת שבדרך את אחת מאגדות דיסני.
הארי, שמצטייר כגבר עכשווי ורגיש, לא מוכן שאשתו תהיה דיאנה 2. הוא בחר בה, תוך תשלום מחיר בל יתואר. גם אם יש ויהיו הבדלי גרסאות בין מה שסיפרה מרקל לבין מה שאמר ועוד יגיב בית המלוכה, כל הווייתם של בני הזוג הזה היא מפץ מטורף על המונרכיה הבריטית ומאיר באור בוהק את היות המוסד הזה מיושן ודכאני. הם עצמאיים, יפים, נכונים וככאלה כאילו כלל לא צריכים את בית המלוכה כדי להישאר שיקיים, רלוונטיים ורווחיים. ובה בעת, לעזוב בית מלוכה הוא אירוע שורט ונראה שנכון להם עוד תהליך שיקום נפשי ארוך בדרך לתחושת החופש האמיתית. כך או כך, נראה שעם הכוח של עצם החיבור ביניהם, הם יוכלו לפחות לעבור את זה יחד.
