בשבועיים האחרונים נתלה במהירות אל עמוד הקלון שם חדש: ארז דריגס. עד פרוץ הסדרה "חזרות" אני ועוד רבים לא הכירו אותו, אבל בעקבות הסערה שהתחוללה דווקא אחרי 'חזרות' הוא הפך תוך זמן קצר למשל וסמל להטרדות כעורות.
במקביל, לפני כמה ימים התפרסם פוסט מטלטל במיוחד של אישה שנבחרה ממש לאחרונה על ידי מקור ראשון לאחת הנשים ב"רשימת האנשים המשפיעים בציונות הדתית", בפוסט הכאוב בו היא מודה לכל המכרים והקוראים ששיגרו אליה תמיכה עמוקה היא חושפת כאב מטורף שהיא נושאת איתה מילדות. כאב של התעללות מינית סדיסטית שיטתית חמורה ומתמשכת שהיא עברה ע"י מורה בבית ספר בו היא למדה. אני חוזרת: על ידי מורה בבית הספר בו היא למדה!
האומץ שלה לחשוף הוא כפול, מעבר לקושי החשיפה הרגיל נראה שהיא לא רצתה להישאר תחת מסווה ה"מושלמת". אישה מצליחה שמחייכת ברשימת המשפיעים. היא רצתה שנדע שלכל חיוך יש מוצאי שבת ולא נחיה באשליות. שלא נגיד לעצמינו: "איזה חיים מושלמים יש לה, אוף, למה רק לי אין". גם החיים שלה רחוקים מלהיות מושלמים וזה היה לה חשוב לומר. אני מעריכה מאד מי שמוסר נפשו בשביל לנפץ עוד קצת את האשליות.
כדאי לשים לב שלמרות שמעשיו של החלאה התורנית (תרתי משמע) היו נפשעים בערך פי מאה ממעשיו של דריגס. השם שלו לא הוזכר. הוא לא נתלה אל עמוד הקלון. אולי באמת זה לא מוסיף כלום ו"שם רשעים ירקב" וזהו. אבל אולי אם אנשים ידעו שחוץ מדיין האמת שהוא יודע ועד, יש חברה שם בחוץ שתקרקף אותם אם הם יזיזו אצבע בכיוון הלא נכון, זה היה מרתיע. אוקי, אולי לא את גדולי הפוגעים. מטורללים אמיתיים שום דבר לא עוצר אותם, אבל אולי יש מי שהפחד הטבעי והאנושי הזה יכול לגרום לו לחשוב פעמיים.
אבל אולי יש כאן שני צדדים של אותו מטבע. המטבע הוא התפיסה שמעדיפה את הרוח על הגוף.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
נסיך אמיתי: הארי ומייגן בתהליך המרה מדם כחול לאדום
שר המודיעין אלי כהן: "ישראל יודעת לפעול להגן ולתקוף"
אפוקליפסה אף פעם: כתב אישום חריף נגד הארגונים הירוקים
במשך שנים בעולם הדתי-חינוכי, הנשמה קיבלה מקום נרחב יותר מהגוף. התפיסה החינוכית שחינכו אליה באופן אקטיבי הייתה שהרוח והגוף מנותקים אחד מהשני, ואפילו נלחמים. הגוף שהוא אבן נגף לנשמה שרק רוצה להתעלות. הטבע הוא לחלשים ואנחנו? אנחנו מעל הטבע. מעל הכעסים מעל הדחפים מעל האינטרסים. התפיסה הזאת חסכה מתלמידיה במשך שנים היכרות מעמיקה עם עולם הגוף, עם צרכיו, עם האינטרסים שסובבים אותו, עם הדרך להגן עליו, עם הדרכים ליהנות ממנו.
הרוח, לכאורה, חשובה יותר. עם הגוף שתקוע לנו כאן באמצע, כבר נסתדר. הפוך על הפוך התפיסה הזאת הולידה ילדים וילדות, נערים ונערות, שהיו פרוצים לכל עבר. לא היה להם מושג ירוק מה נורמטיבי ומה פדופילי ומופרע לחלוטין. כשכל חוויות הגוף נכנסות בסל אחד של "אסור" לא מצליחים לייצר סרגל ואמות מידה למה נורמטיבי ומה מטורלל לגמרי. הרי רק אם תדעי כמה את אישה, תדעי ממה להיזהר. דווקא הניתוק הביא לכך שנערים ונערות שמורים מאד, מצאו את עצמם בסיטואציות קצה בהן הגוף והנשמה גם יחד נפרצו לחלוטין. לפעמים גם על ידי אותו אדם שחינך אותם ומטעמי הרוח – חייבים בכבודו. כמו המורה בבית הספר בו היא למדה.
נראה שאותה הרוח שמבקשת להתעלות מעל הגוף, היא זו שבגללה אם מישהו שם עלי יד באוטובוס אני אדון אותו לכף זכות או לא אקים קול צעקה בגלל הלבנת פנים. בסופו של דבר הרוח שלא להלבין פנים, שלא לדבר סרה במנהיגות או לשון הרע, זו אותה הרוח שבעצם שומרת על הפוגעים.
הרוח הזאת גם בציבור הדתי בעשור האחרון משנה כיוון חד, הבהלה מהשנים שהיו, מהפגיעות, השתיקות וההסתרה הופכת את הרוח לטורנדו: המודעות למוגנות מונחלת כבר בהצגות מהגן, 'מיניות בריאה' היא ארוחת הבוקר של תכניות הליבה. ומי טו הוא הקמפיין הלוהט. יחד עם זאת, אנחנו לא רוצים לשפוך את התינוק עם המים ולכבות באותה נשיפה את הרוח, את הערכים הגבוהים של כבוד, עין טובה, לימוד לכף זכות והתרחקות מהלבנת פנים ולשון הרע.
