ביום ראשון ביקר ראש הממשלה נתניהו בעיר רהט, העיר הבדואית הגדולה בארץ. נתניהו התחייב שם להעביר מיליארד שקלים כדי לחסל את הפשיעה בחברה הערבית בישראל. הוא דיבר על הקמת תחנות משטרה נוספות, על אמצעי מודיעין מתקדמים ועל תוספת כוח אדם. בהמשך הסיור התייחס נתניהו גם לסוגיית ההסדרה של ההתיישבות הבדואית, והצהיר על העברת הטיפול בה למשרד ראש הממשלה. "אטפל בזה אישית, אני מבין את הבעיה, ונפתור אותה", אמר. "זה לא כל כך מסובך".
מעניין. אם סוגיית ההסדרה לא כל כך מסובכת, לא ברור מדוע נתניהו נמנע ממנה כבר למעלה מ־12 שנה. צריך לומר את זה. נתניהו הוא אחד האשמים המרכזיים באובדן הביטחון האישי שחשים רבים מתושבי הנגב לאחרונה. המשטרה יכולה וצריכה לפעול בנחישות מול מפירי החוק, בתי המשפט יכולים וצריכים להחמיר בענישת העבריינים, המנהיגות הבדואית יכולה וחייבת לפעול להוקעת פורעי החוק בתוכה – אבל כל זה לא יספיק ללא טיפול בסוגיה הסבוכה של הסדרת ההתיישבות בפזורה הלא חוקית של החברה הבדואית.
ראש עיריית באר־שבע רוביק דנילוביץ' ניסח זאת לאחרונה בבהירות, בדברים שנשא בטקס חילופי מפקדי המחוז הדרומי של המשטרה. "זה לא הדרום הפרוע, זאת המדינה המגמגמת, והמדינה צריכה להפסיק לגמגם בכל מה שקשור להסדרת ההתיישבות של הבדואים בנגב. די, צריך כבר להחליט, ואחד הדברים שהמדינה לא עושה זה לקבל החלטה אמיצה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הבחירות החלו: נציגי ישראל ברחבי העולם מצביעים לכנסת ה-24
– צה"ל הגיע לחסינות עדר, כיצד ישפיעו המתגייסים החדשים?
– לא חוזרים מהחל"ת: "אנחנו מגדלים פה דור עצלן"
כ־90 אלף אזרחים בדואים חיים בפזורה. מתוכם כ־30 אלף בפזורה פנימית, כלומר בתוך קווי מתאר של יישובים מוכרים, וכ־60 אלף בפזורה חיצונית, כלומר בהתיישבות שכולה אינה מוסדרת. מדינת ישראל מפתחת בעשור האחרון אלפי מגרשים לבנייה עבור תושבי הפזורה, אבל בפועל רוב המגרשים הללו עומדים ריקים. המדינה מבקשת, מחכה, שלא לומר מתחננת לפני התושבים שיעברו למגרשים שהוכנו עבורם, אבל לתושבי הפזורה יש זמן כי מולם עומדת ממשלה מגמגמת וראש ממשלה שחושש להציב דד־ליין ולהכריע. מדי פעם המדינה הורסת כמה מבנים בלתי חוקיים (שנבנים מהר מחדש), אבל אין לוחות זמנים. אין תאריך יעד להסדרה של יישוב שלאחריו יתקיים פינוי, ברצון או שלא ברצון. וכשאין הכרעה ואין לוחות זמנים, הפזורה הופכת לאקס־טריטוריה והאנרכיה גוברת.
קחו למשל את היישוב ביר־הדאג', שממנו יצאו לאחרונה הפושעים שפגעו מינית בילדה באחד מיישובי הנגב. מדובר אמנם ביישוב מוכר, אך תושביו מתפרסים על 20 אלף דונם, הרבה מעבר לקווי המתאר ששרטטה עבורם המדינה. כבר בשנת 2006 נחתם הסכם עם התושבים על העברתם למגרשים של חמישה דונם, על קרקעות מדינה שאין עליהן תביעות בעלות. המדינה הכשירה עבור התושבים מגרשים לבנייה, אבל למעט עשרות משפחות, רוב התושבים עדיין מסרבים לחתום על הסכמי ההסדרה. חִשבו על צעיר שחי ביישוב ביר־הדאג'. מה המסר שהוא מקבל מהמדינה, כשבמשך 15 שנה היא לא מצליחה לאכוף את החוק ולחייב את הוריו להסדיר כחוק את הבית שלהם?
בביר־הדאג' המדינה כבר החליטה, היא רק לא מממשת את החלטתה. במקומות אחרים בפזורה, המדינה עדיין לא החליטה מה היא רוצה. קחו למשל צעיר שמתגורר בפזורה הבלתי חוקית של רחמה, הסמוכה לירוחם. לפני כמעט עשור המליצה הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב להקים שם יישוב קבע על שטח של כ־1,500 דונם, שאליו יתפנו תושבי המקבצים של הכפר. ירוחם התבקשה להקצות ליישוב 300 דונם משטחה המוניציפלי, ובתמורה היו אמורים לחזור אליה אלפי דונמים שעליהם מתגוררים כיום תושבי רחמה בבתיהם הלא חוקיים.
ממשלות נתניהו השקיעו מיליארדים בחברה הבדואית בתחומים הכלכליים והחברתיים, וטוב שכך, אבל הן פחדו לגעת בסוגיה הרגישה של ההסדרה
המנהיגות של רחמה הסכימה למתווה, וגם המנהיגות בירוחם תמכה בו. בשנת 2014 המליצה גם המועצה הארצית לתכנון ובנייה על הקמת היישוב, אבל מאז שינתה המדינה את עמדתה וכיום היא מתנגדת להקמת יישוב קבע ומציעה לתושבי רחמה להתפנות ליישובים אחרים של שבט אל־עזזמה. המדינה פספסה פה הזדמנות להפוך את רחמה למודל חיובי של פינוי בהסכמה. מדובר באוכלוסייה בדואית קטנה יחסית של 1,500 תושבים עם הנהגה חיובית, והעלות הקרקעית של הקמת היישוב אינה גדולה. המדינה החליטה לשנות את החלטתה, וזו זכותה. הבעיה היא שגם ברחמה היא אינה מממשת את החלטתה החדשה, וממתינה.
מריחת זמן
כשבנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה בפברואר 2009, היה מונח על שולחנו דו"ח ועדת גולדברג להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. קודמו בתפקיד אהוד אולמרט החליט בהמלצת המל"ל, אחרי שנים של דחיית הכרעה, לחתור לפתרון כולל הן לסוגיית ההתיישבות הבדואית והן לפתרון תביעות הבעלות של הבדואים מהמדינה. מאז חלפו למעלה מ־12 שנה. לדו"ח גולדברג נוספו שני דו"חות נוספים – דו"ח פראוור ודו"ח בגין, אך פתרון כולל להסדרת ההתיישבות הבדואית טרם יושם. נתניהו יכול להאשים חברי כנסת מימין ומשמאל שפעלו לסיכול ההסדרה, אבל בסופו של דבר הוא ראש הממשלה, וכמו בסוגיות סבוכות אחרות הוא זה שהחליט שלא לקבל החלטה. כשנתניהו נכנס לתפקידו התגוררו בפזורה הלא מוסדרת כ־50 אלף תושבים בדואים. כיום מדובר במספר כמעט כפול.
אי־אפשר להיענות לכל התביעות והדרישות של הבדואים ולהכשיר כל פזורה. מצד שני, יש מקומות בנגב שבהם האינטרס של כל הצדדים הוא הסדרת ההתיישבות הקיימת במקומה, אפילו אם לא הוקמה כחוק. צריך פשוט לקבל הכרעה ולחתור להסדרה, כמה שיותר בהסכמה. אחרי ההכרעה צריך להציב תוכנית סדורה עם לוחות זמנים שבסופם יבוא פינוי. מריחת הזמן של המדינה, בהובלת נתניהו המוכר בבריחתו מהכרעה בסוגיות סבוכות, עובדת לרעת כל הצדדים. המגזר הבדואי הולך וגדל, הפזורה מתרחבת בשטחיה, התסכול בקרב הדור הצעיר גובר, והסכנה היא שבדור הבא סוגיית ההתיישבות והקרקעות תהפוך ממחלוקת אזרחית לסוגיה לאומית.
ממשלות נתניהו השקיעו מיליארדים בחברה הבדואית בתחומים הכלכליים והחברתיים, וטוב שכך, אבל הן פחדו לגעת בסוגיה הרגישה של ההסדרה. העשור האחרון הוכיח שכל עוד נתניהו ראש הממשלה, כנראה לא יתקבלו החלטות דרמטיות בסוגיית ההתיישבות הבדואית. לא יועילו עוד עשרות תחנות משטרה, כשעשרות אלפי בדואים מקבלים מסר שהמדינה לא מסוגלת לקבל הכרעה ולהסדיר את הפזורה.
