"אפקט הליפסטיק" הוא כינוי לתופעה ידועה המאפיינת משברים כלכליים. מתברר שדווקא בזמן מיתון מתמשך נשים רוכשות יותר מוצרי איפור וטיפוח, ובמיוחד ליפסטיק. המחקר מסביר את התופעה הזאת בניסיונן של נשים לנחם את עצמן בתקופות של קושי כלכלי באמצעות איפור, טיפוח ובגדים יפים. שפתון נאה הוא מוצר קטן בעלות נמוכה אבל עשוי לשובב את הנפש, ואולי – על פי חוקרים ציניים מסוימים – אפילו לתפוס חתן אמיד שיספק ביטחון כלכלי בתקופה רעועה. ליפסטיק אדום, על פי הגישה הזאת, הוא פשוט השקעה נבונה.
אלא שהמשבר הנוכחי איננו מתנהל באותו אופן. הקורונה לא פגעה רק בבריאות הגוף והנפש שלנו, היא גם אילצה אותנו לכסות מחצית מהפנים. השפתונים הפכו כמעט מיותרים, והמכירות שלהם צנחו. במקומם העדיפו נשים לקנות מוצרי איפור לעיניים, שנותרו חשופות. עלייה במכירות נרשמה גם בשוק מוצרי הטיפוח לפנים, שסבלו מיובש בעקבות השימוש במסכה, וגם מסגירתם של מכוני הקוסמטיקה.
שנה בדיוק לאחר הגעת הנגיף לישראל, קורותיה של תעשיית הקוסמטיקה ממחישות בזעיר אנפין את מה שעבר על הכלכלה הישראלית כולה: המשבר הזה איננו מתנהג כמו משברים אחרים לפניו. עסקים לא קרסו משום שאנשים הפסיקו לקנות, אלא כי נאסר עליהם בצו לפתוח את שעריהם. כך נרשמה בשנת 2020 ירידה דרמטית בסעיפי הוצאות כמו נסיעות לחו"ל, אירוח בבתי מלון ובצימרים, וארוחות במסעדות ובבתי קפה – ענפים שהגבלות הקורונה פגעו באופן ישיר בפעילותם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– לאן נעלמה "הציונות הדתית" מהקמפיין שלה לחסידי חב"ד?
– עתידה של משרפת מעלה אדומים מוטל בספק
– קמפיין הייטק חדש: הטכנולוגיה נרתמת למען קידום נשים
מצד שני, השהות הממושכת בבית הביאה את הישראלים להשקיע הרבה יותר בסביבה הביתית. בסך הכול נרשמה עלייה של כעשרה אחוזים בהיקף המכירות של שוק מוצרי הצריכה בישראל בשנת 2020, לסך של כ־52 מיליארד שקלים. בין השאר מדובר בעלייה של 5.6 אחוזים ברכישת מוצרי טיפוח, עלייה של 13 אחוזים ברכישת מוצרים לבית, 10 אחוזים ברכישות מזון, ו־5.7 אחוזים ברכישת משקאות.
התמשכותו של המשבר והסגרים החוזרים ונשנים אילצו אותנו להסתגל למציאות חדשה. אנשים החלו לעבוד מהבית, וראו כי טוב; הם החלו גם לבשל בבית, ודווקא נהנו מהשינוי; הם הפסיקו לשוטט בקניונים ובחנויות, והתרגלו לערוך את קניותיהם באופן מקוון.
פתיחתם של בתי עסק רבים, בהם גם מסעדות, אולמות אירועים ומופעי תרבות, היא סנונית ראשונה לחיים שאחרי הקורונה, שעדיין רוויים בחוסר ודאות. הפתיחה המהירה משאירה מקום לחשש שהיא לא תוכל להתמיד, וגורמת לבעלי עסקים לתהות אם מדובר בהצגת נורמליות לצורכי בחירות, או ש־5 מיליון מתחסנים אכן מאפשרים התנהלות קרובה לשגרה. חלקם הגיעו למסקנה שאם הם יידרשו לסגור שוב את שעריהם לסגר רביעי, או שההגבלות יהודקו לקראת חג הפסח ואחרי הבחירות, אולי לא כדאי לפתוח כעת.
גם הלקוחות אינם אותם לקוחות של העבר: הרגלי הצריכה שלהם השתנו, ובשלב זה טרם ברור מה מהשינויים הללו יתמיד גם ביום שאחרי. נטפליקס הוסיפה השנה 37 מיליון מנויים, וחצתה רף של 200 מיליון מנויים ברחבי העולם. בתי הקולנוע, לעומת זאת, חוו ירידה של כ־70 אחוזים בהכנסותיהם. האם מנויי נטפליקס יחזרו לבתי הקולנוע, או שהרגלי הצפייה שלנו השתנו לנצח? השנה הזאת שברה גם את תעשיית החתונות שפרחה פה בשנים האחרונות, וספגה ביקורת חברתית על העלויות הגבוהות שמושתות על זוג צעיר בתחילת דרכו ועל הסטנדרט הבלתי אפשרי שהן יוצרות. אולי עכשיו, אחרי שטעמנו את טעמן של חתונות קטנות, זוגות רבים יבחרו בכך לכתחילה. באופן דומה, מי שנהנו מהבישול הביתי אולי יסעדו כעת פחות בחוץ.
מי שנדרש לעבודה ממושכת מהבית הבין שזה אפשרי, וייתכן שגם בהמשך הוא ישמח לחסוך את העמידה בפקקים בחלק מימי השבוע. הוא יזדקק לחדר עבודה ולבית גדול יותר, אבל יוכל לעבור לאזור רחוק יותר מהמרכז. בעקבות השינוי הזה, מקום העבודה שאליו נסע בעבר יום יום יזדקק אולי לפחות שטח משרדי, והכבישים יהיו אולי עמוסים פחות. רבים התרגלו השנה לערוך קניות באופן דיגיטלי. חברות ועסקים שהשכילו לבנות מערך מקוון יעיל ונוח, צפויים להרוויח ממנו לא רק השנה אלא גם בשנים הקרובות.
מובטלים מרצון
אולי הדוגמה המובהקת ביותר לאופיו החריג של המשבר הנוכחי היא בעיית התעסוקה. הממשלה עסוקה במספר המובטלים הגבוה לפחות בארבע רשויות שונות: משרד האוצר, משרד העבודה, שירות התעסוקה והביטוח הלאומי. אליהם מצטרפים גם משרד ראש הממשלה והמועצה הלאומית לכלכלה. כולם תוהים כיצד ומהיכן נביא משרות לכל אותם מובטלים. אבטלה ממושכת, כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו, היא בעיה חברתית אדירה, ומאות אלפי משרות אינן נולדות בן־לילה. אך המובטלים עצמם, כך נראה, הרבה פחות מוטרדים.
המסעדנים שפתחו כעת את דלתותיהם לאחר חודשים ארוכים של פגרה, מתמודדים לא רק עם חוסר הוודאות סביב התנהלות המגפה והממשלה, אלא גם מול עובדיהם שלהם. המסעדות נפתחו, אבל לא בטוח שיהיו מלצרים שיגישו לשולחנות את האוכל. מסעדנים רבים התקשו לאייש את כוח האדם הדרוש להם, אפילו לפתיחה המצומצמת שהוכרזה. העובדים, שנהנים מדמי אבטלה מובטחים עד סוף יוני 2021, אינם ממהרים כל כך לחזור לעבודה. הפער בין דמי האבטלה לשכר שיקבלו בפועל אינו גדול דיו לגרום להם לצאת מהבית ולעבוד במשרה מלאה. חלקם מציעים לעבוד ב"שחור" ולקבל תשלום ללא תלוש משכורת – כדי להמשיך ליהנות מדמי האבטלה – או לרשום את השעות ולדחות את התשלום בפועל לאחר חודש יוני, עם תום דמי האבטלה.
שירות התעסוקה והמוסד לביטוח לאומי – שני הגופים שזוכים לכותרות ולתקציבים ככל שמספר המובטלים עולה – יצאו מגדרם כדי להדגיש שלא מדובר בתופעה רחבת היקף. במוסד לביטוח לאומי ביקשו "להתריע מפני תיוג של כלל המובטלים כמי שאינם רוצים לחזור לעבודה", וקבעו כי "אמירה קטגורית כאילו אנשים לא מעוניינים לחזור כלל לעבודה היא גרימת נזק לאלה שאיבדו את פרנסתם ומשוועים לחזור לשגרה".
בשירות התעסוקה השיקו מערכת שמאפשרת למעסיקים לדווח על עובדים שמסרבים לחזור לעבוד, אבל בפועל השימוש בה מצומצם מאוד. מבדיקה שערכנו בשבוע החולף עולה כי רק כ־31 מעסיקים פנו לשירות התעסוקה והלינו על 53 עובדים המסרבים לשוב לעבודה מחל"ת. בפועל, אף לא אחת מהתלונות הללו הביאה לשלילת הזכאות לדמי אבטלה, מכיוון שבשירות התעסוקה מצאו שהסיבות שהעובדים סיפקו היו מוצדקות. ככלל, נאמר לנו, "שירות התעסוקה לא מופתע מהיקף הפניות מכיוון שאינו סבור שיש תופעה רחבה של סרבנים".
אבל סקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העלה שמדובר דווקא בתופעה ממשית: כ־12 אחוזים מהעסקים דיווחו שאינם מחזירים עובדים מחל"ת מכיוון שהעובדים אינם מעוניינים לחזור. בעסקים גדולים, שבהם יותר מ־250 עובדים, המצב חמור אף יותר: 17 אחוזים מהעסקים דיווחו על מציאות כזו. ככל שפתיחת המשק תתרחב ומתן דמי האבטלה יימשך, המקרים הללו צפויים להיות נפוצים יותר.
