כמה פוגעים ממשיכים לקבל הנחת סלב?

"את באמת מאמינה לזה?!" כך הגיבו רבים על תחקירם של אהרן רבינוביץ' ושירה אלק ב"הארץ" על פרשיות תקיפה מינית לכאורה של יהודה משי-זהב. התדמית המוערכת של איש החסד, הגשר בין המגזרים, בשילוב עם התזמון מיד אחרי שהודיעו על זכייתו בפרס ישראל, הקשתה על אנשים לקבל את הסיפורים הנוראיים שעלו בתחקיר.

אז קודם כול כן, אני מאמינה. על התחקיר הזה עבדו חודשים ארוכים, הוא מקיף ומביא לא מעט עדויות וככל הנראה מדובר בטיפה בים ביחס למספר האירועים שקרו במהלך השנים. לא מעט אנשי תקשורת ידעו שישנן שמועות על מעשיו של האיש ואף הודו בצער בפומבי ברשתות החברתיות שהם מתחרטים שעד כה לא דבר עשו עם המידע שברשותם. גם בחברה החרדית בירושלים, לא היה סוד שמשי-זהב הוא עבריין מין לכאורה, אחד הנפגעים אף אמר שכשראו אותו מתחיל להסתובב איתו הזהירו אותו שיתרחק. ובכל זאת, הסיפורים לא דלפו ובזמן שהתוקף, על פי הנטען, קיבל תשואות עוד ועוד נפגעים ונפגעות נוספו לרשימה הארוכה.

איך ומדוע רק עכשיו הסיפור צף מעל פני השטח? ראשית, מדובר באדם חזק מאוד, עתיר משאבים, מעמד וקשרים בתקשורת ובציבוריות הישראלית, נתונים שבהחלט מקשים על נפגעים לדבר ועל כלי תקשורת להחליט ללכת עד הסוף עם תחקיר כזה. גם ההשתקה בחברה החרדית סביב פרשיות מין לא ממש תרמה לפרסום ובטח שלא עודדה את הקורבנות להעיד.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אל תקראו לי חשוך: יו"ר נעם מדבר לראשונה
– האחריות שלא להיות קורבן לבריונות מונחת גם לפתחנו
– איך מתמודדים עם אי־רציונליות בפוליטיקה?

אבל יש נקודה נוספת. יש דמויות שמקבלות הנחות סלב, שהתקשורת מעדיפה לא ללכת להן על הראש אם לא ממש חייבים. אחרי הכול מדובר במאמי לאומי, מי רוצה לשבור תדמית כל כך יפה? סוף סוף החרדי היפה, שתורם למדינה. אדם עטור פרסים ותעודות הוקרה שכנער פעל נגד המדינה ובסופו של דבר נבחר להדליק משואה ביום העצמאות, איך הורסים פוסטר כזה נהדר?! הסיפור הזה סוף סוף זוכה לטיפול, אולם נשאלת השאלה כמה פוגעים עוד מסתובבים ביננו וזוכים להערכה, לכבוד ולהגנה על שמם.

ועוד דבר. לרוב, הפולו-אפ הכי משמעותי לתחקיר עיתונאי הוא פתיחה של חקירה משטרתית. אולם הפעם נראה שהצעד המשמעותי באמת הוא דווקא בהקשר של המקרים שהמשטרה לא תבדוק כי חלה עליהם התיישנות. מי שכנער נפגע, שוב ושוב במשך ארבע (!) שנים והיום הוא כבר אדם בוגר, בשנות ה-40 לחייו – את התלונה שלו המשטרה כבר לא תחקור, ומשי-זהב כבר לא ייתן את הדין על העבירות הנוראיות שביצע בו, לכאורה. הצלקות שהשאיר בנפשו ובקורבנות נוספים עדיין חקוקות בהם ועבור הנפגעים הללו נשארה כתובת אחת בה הם יכולים לנסות ולהוציא את האמת והצדק לאור והיא כלי התקשורת.