תעמולת ההסתה של ליברמן עוברת בשקט

הידעתם שבמדינת ישראל יש פי אלף משגיחי כשרות מאשר מפקחות על מעונות יום? לא ידעתם, מפני שהנתון הזה הוא כמובן שקר. אין בישראל 20 אלף משגיחי כשרות (המספר הנכון הוא אפילו לא רבע מכך) ויש בישראל הרבה יותר מ־20 מפקחות על מעונות יום (תלוי איך סופרים, אבל בכל מקרה יותר מפי 2). ובכל זאת, אם תעלעלו מעט בחשבון הטוויטר של יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, תמצאו את הנתון הזה מופיע – בלי למצמץ ובלי להתבלבל, כאמת מוחלטת וברורה. זו לא החלקה מקרית. כמעט כל הציוצים בחשבון הטוויטר של ליברמן, המגויסים למסע הבחירות של מפלגת ישראל ביתנו, נעים סביב ציר אחד בלבד: הציר האנטי־חרדי.

בישראל ביתנו זנחו אמנם את התגית "סוף לשלטון החרדים", שליוותה את התעמולה שלהם ברשתות החברתיות עד לפני מעט פחות מחודש, אבל המסר נותר זהה: החרדים שולטים במדינה ונהנים מכל משאביה, רק ישראל ביתנו תוריד אותם מהשלטון. לצורך פמפום המסר הזה עושים בישראל ביתנו שימוש עקבי בקישור בעל הניחוח האנטישמי למחצה בין חרדים לכסף.

כך, למשל, מבטיח ליברמן באחד הציוצים שלו ש"ישראל ביתנו חזקה… תעביר את הכסף מהבטלנים למי שמשרתים בצבא". בציוץ אחר הוא טוען שמי ש"ישלם" על הקואליציה הבאה של נתניהו יהיה "המיעוט החילוני", כהגדרתו. "ביבי בונה כעת את קואליציית החלומות העתידית שלו עם דרעי, גפני, סמוטריץ', בן־גביר ומנסור עבאס, ואתם תהיו מי שישלמו על זה, מכספכם", מתריע יו"ר ישראל ביתנו. וכך חוזר לו מוטיב הכסף, יחד עם הגזמות וחצאי אמיתות, בחשבון הטוויטר של ליברמן ובתעמולת מפלגתו. גם "תחקיר" ועדת החריגים, שחלקים גדולים ממנו הופרכו מזמן, מככב שם, אבל זה באמת לא מפתיע.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המפלגות הערביות בקרב מאסף: "מנסור עבאס כמו בן־גביר"
– גאווה ישראלית: משלחת מסייעת לנפגעי האסון בגינאה המשוונית
– אל תקראו לי חשוך: יו"ר נעם מדבר לראשונה

מה שכן מפתיע הוא השקט. מסע התעמולה האנטי־חרדי הגועש של ליברמן ומפלגתו מתנהל זה שבועות, ואיש בכלי התקשורת המרכזיים לא הוטרד מכך. אף לא עיתונאי אחד ניסה לעמת את ליברמן עם המסרים הבעייתיים, ליבוי היצרים האנטי־חרדיים והשימוש במוטיבים הלקוחים מתקופות רחוקות.

אפשר להתווכח על סדרי עדיפויות, מותר וצריך למתוח ביקורת על התנהלות המגזר החרדי בתקופת הקורונה, אבל העובדה שקמפיין שנאה נתפס כלגיטימי היא מדאיגה. שנאה לעולם לא נעצרת במקום אחד; ודאי לא שנאת האחר, הזר והשונה. ניצול רגשות שנאה לצרכים פוליטיים יעיל אולי בטווח הקצר ויסייע לליברמן במערכת הבחירות הקרובה, אך המחיר שהחברה הישראלית תשלם בעתיד עלול להיות כבד.

הפתרון הסיני של שוסטר

הסערה שפרצה השבוע בעקבות דברי שר החקלאות אלון שוסטר על כך ש"צריך להניח על השולחן את שאלת קצב הילודה במדינת ישראל" הייתה צפויה ומייאשת כאחת. כל המגיבים נהגו כאילו הם משחקים ברגש רב תפקיד במחזה שנכתב מראש. איש תקשורת ימני בכיר הגדיר זאת "תרבות של השמדה עצמית"; פוליטיקאי דתי בולט קונן על "חלקים בשמאל שחווים אובדן דרך כזה ביחס לאדנים הבסיסיים ביותר של החיים הבריאים. ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, ילדים זה חיים"; ואילו רב מוכר הקדיש לשוסטר מאמר ארוך ובו ביקש להוכיח באותות, במופתים ובגרפים מדוע הילודה הגבוהה תורמת לחוסנה של מדינת ישראל ולא חס וחלילה פוגעת בה. איש מאלו לא התמודד באמת עם טענותיו של שוסטר.

שוסטר טען בין השאר שמדינת ישראל הופכת ליותר ויותר צפופה, ושאם האוכלוסיה תמשיך לגדול בקצב הנוכחי, איכות החיים במדינת ישראל תידרדר. "כל ילד הוא נהדר ואני רוצה המון נכדים, אבל אני רוצה שלנינים שלי יהיה עולם טוב שחי בשלום עם סביבתו", הסביר שר החקלאות. חשוב להבין שזו לא קריאת מצוקה מופרכת. תחזיות דמוגרפיות הן עניין חמקמק מאוד, אולם גם בתחזית שמרנית יחסית (החלופה הבינונית שמציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את גודלה בתוך כ־40 שנה. זה אתגר מורכב מאוד, אפילו בהיבט הפשוט של השאלה היכן יגורו כולם. ספק רב אם מי מבין המגיבים האוטומטיים לשר שוסטר נתן את דעתו לשאלה.

מנגד יש לשאול למה מתכוון השר כשהוא מבקש "להניח על השולחן את שאלת קצב הילודה". מדינת ישראל אינה מעודדת ילודה זה שנים רבות. שר האוצר ששם סוף להטבות המפליגות למשפחות ברוכות ילדים היה לא אחר מאשר בנימין נתניהו. הצעדים שנקט השפיעו מעט על גודל המשפחות הערביות והחרדיות בישראל, אבל ההשפעה הייתה קטנה מהצפוי. בהנחה שהשר אינו מתכוון לאמץ מדיניות סינית של הגבלת מספר הילדים באמצעות חוק, נשאלת השאלה מה הוא כן מציע. העלאת הסוגיה בלי להציג חלופות לפתרון מעידה על שטחיות במקרה הטוב, או על פופוליזם במקרה הרע.