לשאלה האם ישראל אחראית למיוחס לה, יש תשובה אחת: במזרח התיכון החדש לא משנה מה אתה עושה, משנה מה מייחסים לך.
דיווחים בסוף השבוע העלו את השאלה האם ישראל עומדת מאחורי מתקפה על מכליות נפט איראניות שהיו בדרכן לסוריה ולטורקיה, ובדרך של הלבנת הון, גם לחיזבאללה. התשובה כאן זהה: לא משנה מי תקף את המכליות אלא למי האיראנים מייחסים את הפעולה. כרגע, זו ישראל.
לאורך השנים למדה ישראל לחיות היטב עם המיוחס לה. כשנוח שותקים, כשרוצים לעצור הידרדרות והסלמה יודעים לשדר את המסר: "זה לא אנחנו". המדהים כאן הוא לא מתקפה נוספת שמיוחסת לישראל במסגרת המב"ם (המלחמה שבין המלחמות), אלא העובדה שהתקיפה חשפה מניע אחר: ציר הלבנת הון שהופך ממימון לגיטימי של אנרגיה, למימון לצורכי טרור. בשנים האחרונות הכריזו ארצות הברית וישראל מלחמה על כספי הטרור שאיראן מפיצה. ככל שהמלחמה הזו הלכה והתגברה, כך הקושי בהעברת הכסף מאיראן לחיזבאללה הלך וגדל. ונשאלת השאלה: האם התקיפות הללו נועדו לעצור את ציר העברת הכספים?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המפלגות הערביות בקרב מאסף: "מנסור עבאס כמו בן־גביר"
– פרשת משי-זהב: ביעור הרע חייב לעמוד לנגד עינינו
– האחריות שלא להיות קורבן לבריונות מונחת גם לפתחנו
אז איך זה עובד? באמצע שנת 2018 החליטו ארה"ב וישראל לפעול נגד העברת הכספים, כשהחסימה הראשונה הייתה דרך המערכת הפיננסית הבינלאומית. האיראנים נתקלו במחסומים בעיקר בציר העברת הנפט היבשתי מסין עד לסוריה ולטורקיה, והחליטו לעבור לציר הימי. החשד המרכזי שעלה בישראל הוא שהברחת הנפט לסוריה מאפשרת תשלום מצידה לחיזבאללה. במסווה של סיוע הומניטרי למדינה בקריסה (סוריה שנאלצת לשלם במזומן ללבנון), כולם מרוויחים. אסד, מבחינתו, מרוויח פעמיים – החזיר טובה לאיראן שהצילה את מדינתו, ולנסראללה ששלח אלפי לוחמים למות למען משטרו, האיראנים מצאו נתיב העברה צדדי, וחיזבאללה קיבל את הנתח הכלכלי שלו. כך בעצם הפכה סוריה לא רק לנתיב העברת אמל"ח ללבנון, כי אם גם לערוץ העברת כספים לארגונו של נסראללה.
אך אז החלו המתקפות על צירי הנפט הימיים, ובאיראן החליטו לחשוף בסוף השבוע את המודיעין שלהם. כשאיראן מאשימה את ישראל היא לא עושה זאת כדי "להתמסכן", אלא כדי להראות את חוסר הרסן של זו האחרונה כלפיה. מבחינת טהרן, מדובר בציר העברת נפט לגיטימי והטענות כי מדובר בציר הברחות והלבנת כספים חסרות שחר.
