למרות הכל: כוחם של הטקסטים בהגדה לא משתנה בגלל טרנדים

הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חורִין

"השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל". איך יכולים אנחנו, תושבי מדינת ישראל הבנויה והעצמאית, לומר בליל הסדר את המשפט הארמי והגלותי הזה מתוך ההגדה, משפט שמשמעותו היא שכרגע אנו אמנם בגלות, אבל מקווים בשנה הבאה להיות בארץ הקודש, מבלי להרגיש אי-נוחות? הרי מדובר, אם להשתמש במילה בוטה, בשקר. אנחנו לא "הכא" (כאן) בגלות, אלא כבר פה, בארץ המובטחת.

ומה בנוגע למי שגר בירושלים, בירתנו לנצח נצחים, ואומר בכל זאת את המשפט המופיע בסוף ההגדה "לשנה הבאה בירושלים"? איך אפשר לומר משפט כזה בעודכם עושים את הסדר בקטמון או בקריית משה, בגילה או בעיר העתיקה?

נדמה שאת התשובה אפשר למצוא במהלך ההגדה. את קובץ המדרשים והפסוקים הזה, אספו ועיצבו במשך לא מעט זמן ומזה כמה מאות טובות כבר מסודר בנוסח מאוד ברור ומקובל על כל קהילות ישראל בשינויים קטנים בלבד. ולמרות זאת, עדיין ישנם עוד כמה וכמה משפטים שהאוזן המודרנית לא כל כך יכולה לסבול: למשל, למה רק ארבעה בנים, ומה עם הבנות? ומה פתאום "שפוך חמתך אל הגויים"? האם "הגויים" בהכללה עשו לנו משהו רע? תהיו ספציפיים ותדברו על עמים מסוימים. ותגידו, "חד גדיא" הוא לא טקסט שכולו צער בעלי חיים אחד גדול?

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נדרש תהליך גמילה מתופעות הקורונה
– דע מה שתשיב: כיצד יפעלו המפלגות בשטחי C?
– במועצת הגליל התחתון מחפשים שם חלופי

כל אחד יכול למצוא במילות ההגדה משהו שלא מוצא חן בעיניו, ממש כמו בטקסטים קדומים אחרים שמהווים את הקאנון היהודי. כך, כמעט בכל שנה מתפרסמת לקראת פורים כתבה בעיתון כזה או אחר על הטבח הנורא שביצעו יהודי פרס בשכניהם הגויים בסיומם של אירועי הפורים ההוא, ושעל מה בעצם כל חגיגת הדם המיותר הזה.

רוחות הזמן, השינויים החברתיים והטרנדים שלעיתים חולפים ולעתים לא, יכולים להביא אותנו למסקנה שאולי בכל זאת כדאי לשנות מילה פה או משפט שם. שכולם ירגישו בנוח, שגם הדודים הליברלים שהגיעו מארה"ב לא יצטרכו לעקם את האף כשהם מסבים איתנו לשולחן החג.

אבל זהו בדיוק כוחה של מסורת עתיקה שעוברת מדור לדור. אי-השינוי. כוחה באותם טקסטים שאנו אומרים פעם אחר פעם, שנה אחר שנה, גם אם הם הופכים לקצת פחות רלוונטיים לכאן ולעכשיו.

באופן שיכול להישמע אבסורדי, דווקא בהלכות ובמעשים היומיומיים ישנם שינויים ביהדות, אפילו מרחיקי לכת. על כך יעידו למשל צוותי מכון "צֹמת" שדואגים להקל על חיינו ולמצוא במסגרת ההלכה האורתודוקסית דרכים שבאמצעותן ניתן להתאים את התורה לחיים המודרניים, והם עושים זאת לא רע בכלל. אבל היהדות היא קודם כל טקסטים. וטקסטים לא משנים. כי כוחם בשלמותם, עוצמתם בנוסח הקבוע שלהם, שעובר מדור לדור ולא משתנה. כן, גם אם הוא נכתב בגלות ואנחנו כבר בארץ ישראל. גם אם אתם עושים את הסדר ממש מול הכותל. עדיין שפתינו ינפיקו את המילים האלמותיות: "השתא הכא, לשנה הבאה בארעא דישראל. לשנה הבאה בירושלים הבנויה".