למרות, ואולי דווקא בגלל, תוצאות הבחירות בארה"ב, המזרח התיכון ממשיך לצעוד במגמות החיוביות שאפיינו אותו בעשור האחרון. ההתפתחות הבולטת בשבועות האחרונים היא הפריחה המסתמנת בין ישראל ומצרים.
לאחר שנות בצורת־מדינית הגיע בפברואר האחרון שר האנרגיה המצרי לישראל לדון בשיתוף הפעולה האנרגטי בין שתי המדינות. בימים האחרונים התקיים בשארם א-שייח' כנס בהשתתפות עשרות אנשי עסקים מישראל וממצרים בחסות השר המצרי לעניינים אסטרטגיים ובכירים, במאמץ להרחיב את שיתוף הפעולה הכלכלי מעבר לענפי החקלאות והטקסטיל המסורתיים.
זו התפתחות חשובה, שכן בשונה מ"הסכם אברהם" עם מדינות המפרץ, השלום עם מצרים שייך לעידן אחר של הסכמים שהושגו בחסות תפיסה מערבית שראתה בהם ביטוי לשותפות דרך ערכית־אידיאולוגית. מכאן נולדה גם הציפייה ל"שלום חם" בין העמים, שישמר את החוויה הרגשית שליוותה את נחיתתו של אנואר סאדאת בנמל התעופה בן-גוריון בשנת 1977.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שטח ההפקר גרסת יו"ש: כשלא אוכפים בנייה בלתי-חוקית
– ארץ זבת חל״ת ודבש: האם גדל פה דור עצל?
– שיתוף הפעולה עם המפרץ: בשורה כלכלית או פצצה מתקתקת
אמנם השלום עם מצרים נשמר באדיקות, אבל הוא סבל מ"קרירות" שבעיני רבים הייתה לצנינים. אינטרסים ביטחוניים הם שהגדירו את תכולתו, ובשנים האחרונות שיתוף הפעולה בין משטרו של הנשיא-גנרל סיסי לבין ישראל התנקז לממד הביטחוני־מדיני. הביטוי לכך היה בניסיון המשותף להנדס את המציאות המורכבת ברצועת עזה.
עתה השלום עם מצרים מקבל תכונה שונה בעלת מאפיינים של שיתופי פעולה כלכליים בסדר גודל חדש, בראש ובראשונה בתחומי האנרגיה. מציאות זו מבטאת ללא ספק את הבנת הגורמים הנוספים במזרח התיכון, זולת גרעין השותפות הראשונות ל"הסכמי אברהם", כיוון שמושג השלום עבר שינוי והוא מבוסס על רעיון של העצמה כלכלית.
ההסכמים בין ישראל למדינות המפרץ, ובהמשך אלה עם סודן ומרוקו, הם הביטוי לנוכחותו של קו חשיבה פרגמטי־ריאליסטי הרואה את הצורך בשיתופי פעולה אזוריים כדי למקסם עניינים הנוגעים לרמת ואיכות החיים של מדינות האזור ותושביהן. במילים אחרות, זהו זמן הכלכלה ולא האידיאולוגיה, דבר המעניק לישראל החזקה מעמד חשוב במזרח התיכון.
אולם, לצד זאת נראה כי גם חילופי הממשל בארה"ב דוחפים עוד יותר את גורמי האזור בכיוון "הסכמי אברהם". זאת בייחוד על רקע הדגש שמעניק ממשל ביידן לסדר יום מדיני המבוסס על ערכים ואידיאולוגיה נוסח קידום הדמוקרטיזציה ונושא זכויות האדם, לצד חתירתו לפשרה עם האידיאולוגיים הקשים של האזור נוסח איראן.
הביקורת האמריקנית על מארגני ההפיכה במיאנמר, הטענות בעניין הפרת זכויות האדם ברוסיה, כמו גם פרסום הדו"ח על מעורבות בכירים סעודים ברצח ג'מאל חאשוקג'י, הם כולם ביטויים לרוח החדשה הנושבת מוושינגטון. הם גם מעוררים דאגה מצד גורמים באזור, שהעדיפו את סדר היום של הממשל הקודם שביכר ריאליזם על פני ערכים.
עתה, ממריצה המציאות הזו את אלה שהיו בשולי ההתפתחויות לקפוץ על העגלה ולאמץ את מודל "הסכמי אברהם", כמו מצרים. במקביל היא דוחפת גורמים אחרים באזור שכבר מצויים בעומק המהלך, לנסות ולחזק את יסודותיו.
בהקשר המדיני הזה נדרש להבין את הביקור החשוב שתוכנן לראש הממשלה נתניהו באיחוד האמירויות, שנועד לבצר את היסודות הבריאים והאנטי אידיאולוגיים של המזרח התיכון החדש. גם אם הוא נדחה, הרי שהודעת ישראל ואיחוד האמירויות על הקמת קרן השקעות בסדר גודל של 10 מיליארד דולרים, מבטאת את רוח המגמה.
