מי לא רוצה שיותר כסף יושקע בתשתיות במדינת ישראל? שמערך התחבורה יהיה יעיל ומהיר מדן ועד אילת, שבערים המרכזיות נתנהל עם מערכת רכבות תחתיות יעילה, שמערכות הביוב לא יעלו על גדותיהן בכל יום חורפי מהרגיל, שגדרות בטיחות יגנו עלינו בנסיעה בכבישים מסוכנים, ושבעתיד הקרוב ייחנך שדה תעופה חדש?
בשבוע שעבר חתם שר האוצר על תקנות המאפשרות לקופות הגמל והפנסיה להגדיל את שיעור ההשקעות שלהן במיזמי תשתית בישראל. עד כה עמד הרף העליון להשקעה של ארגון אחד במיזם תשתית אחד על 20 אחוזים בלבד, וכעת יוכלו מוסדות ההשקעה להגדיל את השקעתם במיזמי תשתית ל־49 אחוזים, כמעט עד כדי בעלות על המיזם. על פניו אפשר לחשוב שזהו צעד מבורך: הגופים המוסדיים יוכלו להשקיע יותר מכספי הפנסיות שלנו בהשקעות מקומיות, שיתרמו לפיתוח המשק ולצמיחתו; הציבור ירוויח את התשואה, וכולם מנצחים. האומנם כך?
מקריאת התקנות אפשר לחשוב שישראל סובלת מחוסר במקורות מימון להשקעות תשתית. זה לא המצב. בעשרים השנים האחרונות ממשלת ישראל משקיעה בתשתיות חדשות, במונחי תוצר, פחות מהממוצע במדינות ה־OECD. האם זה משום שחסר כסף להשקעה? לא. החיסכון הלאומי של מדינת ישראל גדול מסך ההשקעה המצרפית במפעלים ובמיזמי תשתית. הסיבה העיקרית למיעוט ההשקעות היא אך ורק מחדלי הממשלה בקידומם, ולא היעדר מימון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– המשכורת הראשונה של מנכ"לית פרויקט ואדי עתיר
– החלום ושברו: כשהשמאל חטף גול עצמי בהאג
– שיתוף פעולה במזרח, שאיפות גבוהות במערב: המרוץ לירח מתחמם
יתרה מכך, כבר היום הגופים המוסדיים המעוניינים להשקיע את כספי הפנסיה במיזמי תשתית יכולים להשתתף בכל מיזם חדש, כל עוד במימון משתתפים כמה גופים וההשקעה אינה מרוכזת רק בידי גוף אחד. התקנות, כך נדמה, מנסות לפתור בעיה שכלל איננה קיימת.
אם התקנות לא מועילות, אולי הן גם לא מזיקות? ממש לא. ההחלטה רעה לציבור. ראשית, היא סותרת את כל הרפורמות החשובות שנערכו כאן במשך יותר משני עשורים, ונועדו לעודד תחרות במשק, לבזר את הריכוזיות, להפריד בין נכסים ריאליים לפיננסיים ולנתק את התלות בין פוליטיקאים ופקידים לקומץ משקיעים. אנו עלולים לחזור לעידן שבו הבעלות על תשתיות חיוניות מרוכזת בידי מעטים, ולבעלי השליטה – ראשי גופי ההשקעה המוסדיים – יש כוח מיקוח מול המדינה גם בנושאים שאינם בשדה הכלכלי.
שנית, ההחלטה תגדיל את הסיכון בתיק ההשקעות של החוסכים, והוא יהיה ריכוזי יותר ומבוזר פחות. הדבר עלול להוביל לפגיעה בכספי החוסכים בכל פעם שמיזם תשתית גדול ייכשל או יתארך יתר על המידה. שלישית, לא ברור מדוע אצה הדרך לקדם את התקנת התקנות דווקא בעת הזאת, ערב בחירות, כשברור ששום השקעת תשתית חדשה אינה עומדת על הפרק.
בימים אלה מתכנסת הוועדה הדנה ביישום חוק הריכוזיות, והיא עומדת לבחון את הפרדת ההחזקות הפיננסיות והריאליות במשק. ראוי שנושא בעל משמעות רחבה כל כך למשק, שנוגע לכספי הפנסיה של הציבור כולו, היה מובא לשולחנה לדיון פתוח, מקצועי ומעמיק. ראוי שהדיון ייערך טרם אישורן של התקנות, שעלולות לאיין את הישגי הרפורמות המבניות במשק, שקידמו את התחרות במשק והחלישו את אחיזת בעלי הכוח בכלכלה.
הכדור נמצא במגרש של ועדת הכספים: נקווה שהיא תבעט אותו החוצה.
עו"ד נילי אבן־חן היא המייסדת והמנכ"לית של עמותת "רווח נקי", הפועלת לקידום התחרות, היעילות והשקיפות במגזר הציבורי
