מחיר הלחם המפוקח גבוה בהרבה מעלות ייצורו, כך עלה מבדיקת רשות התחרות שפורסמה השבוע. הבדיקה נערכה לבקשתו של מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה דוד לפלר, שהציע שמחיר המינימום הסיטונאי ללחם המפוקח יהיה 4.5 שקלים, ובמקביל יופחת המחיר המרבי של הלחם המפוקח לצרכן מ־7.11 שקל ל־6.3 שקלים. בפועל, מתברר, למחיר המפוקח אין קשר למציאות בסופרמרקטים: הלחם זול ממנו בהרבה.
מבדיקת רשות התחרות עלה כי הלחם המפוקח מוצע למכירה במחיר נמוך ממחיר הפיקוח כיום, ובמקומות מסוימים אף במחיר נמוך ממחיר המינימום הסיטונאי שהציע משרד הכלכלה. רשות התחרות מצאה כי מגוון רחב של חנויות, בפריסה גיאוגרפית גדולה, מוכרות את הלחם המפוקח תמורת 3.9 עד 4.9 שקלים. לפיכך, הקביעה שצריך להוריד את המחיר המפוקח פשוט אינה רלוונטית. המחיר בשיווק נמוך יותר, והפער בין עלות אפיית הלחם במאפיות ובין המחיר שקבעה ועדת הפיקוח "מחייב בחינה של הסוגיה, כדי להבין את העלויות האמיתיות של המאפיות", כדברי רשות התחרות.
מנתוני רשות התחרות עולה שכוונת שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ לקבוע מחיר מינימום ללחם המפוקח הייתה גורמת לעליית מחירים ולא להורדתם. אם ייקבע מחיר מינימום סיטונאי, רשתות השיווק יחויבו לשלם למאפיות לפחות 4.5 שקלים לכיכר לחם, ולפיכך המחיר לצרכן יהיה גבוה מ־4.5 שקלים. קמעונאי שיבקש להרוויח 10 אחוזים על הלחם היה קובע את מחירו על כ־5 שקלים – העלאת מחירים ברורה, ונזק לצרכן. "הצעד המוצע", אמרו ברשות התחרות, "כמוהו כיצירת קרטל מחירים חוקי בין יצרניות הלחם".
בדיקת רשות התחרות נערכה על רקע תלונתה של מאפיית מרחבית מקריית־שמונה על כך שדווקא המתחרה שלה, מאפיית ברמן, זכתה במכרז שפרסם משרד הביטחון. מאפיית מרחבית טענה כי בהצעה שהגישה ברמן נמכר הלחם במחירי הפסד, הנמוכים מעלות האפייה של הלחם לפי ועדת המחירים עצמה. בבדיקת רשות התחרות התברר שמי שטעתה בתמחור לא הייתה מאפיית ברמן אלא ועדת המחירים: מאפיית ברמן מוכרת את הלחם במחיר שמאפשר לה להרוויח, הנמוך מהמחיר המפוקח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקורונה גרמה לקרע בין החרדים והמדינה, אבל גם יצרה הזדמנות
– הכדור נמצא במגרש של ועדת הכספים: אל תדרסו את הפנסיה
– החלום ושברו: כשהשמאל חטף גול עצמי בהאג
קביעת מחיר מינימום סיטונאי הייתה מייקרת גם את מחיר הלחם בשוק המוסדי. מכרזים תחרותיים מאפשרים הוזלה ניכרת למוסדות ציבור כמו משרד הביטחון, בתי חולים, שירות בתי הסוהר ועוד; קביעת מחיר מינימום הייתה מעלה את ההוצאות הציבוריות על הלחם בעשרות אחוזים.
זוהי עוד דוגמה לכך שהניסיון להנדס את שוק הלחם – ואת שוק המזון בכלל – אינו יעיל. המחיר המפוקח גבוה לעיתים קרובות מהמחיר בשוק התחרותי, והוא נקבע בין השאר לפי דיווחי היצרנים, החותרים להעלות את המחיר. גם גמישותו של המחיר המפוקח נמוכה ביחס להשפעות התחרות החופשית: המחיר המפוקח אינו ניתן להתאמה במהירות כמו המחירים בשוק תחרותי, כי כל שינוי בו דורש כינוס של ועדת המחירים. מחיר מפוקח לעולם לא יוכל להגיב במהירות לשינויים בשוק – עלייה או ירידה במחיר החיטה, או במחיריהם של חומרי גלם ושירותים אחרים.
גם קביעת מחיר מפוקח נמוך באופן מלאכותי אינה חיובית לצרכן. אם המחיר המפוקח נמוך מדי, היצרנים פשוט יבחרו לא לייצר את המוצר, או שייצרו כמויות נמוכות מהביקוש ויגרמו למחסור. אנו מכירים את התופעה משוק החמאה המקומי. את מחירי הלחם האחיד הורידה התחרות בענף, והפיקוח על המחירים לא הועיל לכך. התחרות בין רשתות השיווק גרמה ללחצים על המאפיות, הן התייעלו והורידו את המחיר, וכתוצאה מכך הוזל הלחם המפוקח הרבה מתחת למחיר שקובע החוק.
בעקבות בדיקת רשות התחרות, שר הכלכלה והתעשייה עמיר פרץ, לשעבר יו"ר ההסתדרות ויו"ר מפלגת העבודה, שלח מכתב ליו"ר ועדת המחירים ודרש לקיים בדיקה מעמיקה ולבחון מחדש את מחיר הלחם המפוקח. ח"כ משה ארבל (ש"ס) פנה גם הוא ליו"ר ועדת הכלכלה בעניין, וטען כי "מחירי הלחם האחיד גבוהים מעלות ייצורם, דבר שמניב למאפיות ולרשתות השיווק רווחים נאים על חשבון האוכלוסיות המוחלשות ביותר, הזקוקות למוצרים שבפיקוח".
באופן מוזר, במקום ליהנות מכך שהיד הנעלמה בשוק הוזילה את הלחם המפוקח לצרכן, הן פרץ והן ארבל מטילים את יהבם שוב על ועדת המחירים; והיא, גם אם תוריד מעט את המחיר של הלחם המפוקח, עדיין תחטא לאמת. ועדה ממשלתית לעולם לא תצליח למצוא את האיזון המדויק של המחיר הנכון ללחם אחיד, או לכל מוצר אחר. המחיר האמיתי גמיש, ומותאם למחיר חומרי הגלם, לעלויות העבודה, לשינויים בביקוש ולשלל גורמים אחרים שקובעים את המחיר בפועל. במקום לכנס מחדש את הוועדה, שכל החלטה שלה תהיה בלתי רלוונטית בתוך זמן קצר, ייטיב לעשות השר אם פשוט ישחרר את מחיר הלחם להחלטות השוק החופשי.
