לעצור את כדור השלג

בעשורים האחרונים הפכה שאלת ההגירה לאחת הסוגיות הנפיצות והאסטרטגיות ברבות ממדינות העולם המערבי.

הציבור הישראלי נוטה להשקיף על האירועים באירופה כתופעה מרוחקת וזרה שפסחה מעלינו, אך האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר מהמציאות. כמו צפרדע בסיר שמתחמם לאיטו, גם האירופים לא התעוררו בוקר אחד וגילו שהמציאות שינתה לפתע את פניה. מדובר בתהליך איטי, ארוך שנים, כזה שיש לו מאפיינים של כדור שלג שהולך וצובר תאוצה עד לנקודה שבה כמעט בלתי אפשרי לעצור אותו, גם כאשר הציבור כבר מבין שיש בעיה.

– דע מה שתשיב: כיצד יפעלו המפלגות כדי למנוע השתקעות מהגרים בארץ?

סימני התרעה בוהקים על מפולת השלגים שהולכת וצוברת תאוצה גם בישראל מהבהבים כבר שנים, אך לרוב אינם מקבלים את תשומת הלב הראויה מנבחרי הציבור. סימן מובהק שכזה הופיע בנתונים שהוציאה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לקראת השנה הלועזית החדשה. מנתונים אלו עולה כי לא פחות משני שליש ממאזן ההגירה לישראל בשנת 2020, אינם מוגדרים כיהודים. יתרה מכך, מנתונים שפורסמו על ידי הלמ"ס זמן קצר לפני כן מתגלה כי האוכלוסייה בעלת קצב הגידול הגבוה ביותר בישראל, בפער ניכר על כל היתר, היא אוכלוסיית ה"נוצרים הלא ערבים".

בניגוד לקבוצות אחרות, רובו המוחלט של הגידול באוכלוסייה זו נובע מהגירה, ולא מריבוי טבעי וילודה.

המגמה הדרמטית משפיעה לשלילה על שיעור היהודים בכלל אוכלוסיית ישראל, למרות השינוי חסר התקדים בדפוסי הילודה שהתחולל כאן בעשורים האחרונים. שיעורי הפריון בקרב נשים ערביות קרסו, בעוד שיעור הפריון של נשים יהודיות נמצא במגמת עלייה ואף עקף את זה של האוכלוסייה הערבית. למעשה, “האיום הדמוגרפי" שריחף כעננה מאז קום המדינה בשל הפערים בשיעורי הפריון, חלף מן העולם. למרות זאת, כאמור, שיעור היהודים באוכלוסיית ישראל צנח מ־82 אחוזים בתחילת שנות התשעים, עד שהשנה הוא ירד לראשונה מתחת ל־74 אחוזים, כאשר בכל שנה הוא יורד בכרבע אחוז.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שינוי מודל היופי: האינסטגרם מיישר קו עם האומץ של פאולה
– ספרו של הקצין שלא פעל לפי הספר
– "מה שאבד בזמן": עמוס עוז כדמות חברית ומשפחתית

נתונים אלו מתייחסים אך ורק להגירה החוקית לישראל. אם כוללים את ההגירה הלא חוקית, המצב חמור הרבה יותר.

רבים נוטים להאמין כי בניית הגדר בגבול מצרים העלימה את סוגיית המסתננים, אך בשנים האחרונות חשפנו כי ניסיונות ההסתננות ממשיכים בכל דרך שניתן להעלות על הדעת: עקיפת ביקורת הגבולות בנתב"ג ומעברי יבשה וים נוספים, הגבול הפרוץ מירדן, ולאחרונה אף גל של מהגרים סודנים שמסתננים דרך גבול לבנון.

בכל מקרה, גם לאחר בניית הגדר שוהים בישראל למעלה מ־30 אלף מסתננים, אוכלוסייה בגודלן של הערים אריאל וחריש גם יחד, ואלו רק המספרים הרשמיים. בנוסף, ישנם למעלה מ־100 אלף זרים שנכנסו כתיירים או עובדים זרים ונשארו כשוהים בלתי חוקיים, או שהם מנסים להשיג מעמד בכל תואנה אפשרית. בכל שנה מוגשות עשרות אלפי בקשות מקלט, בקשות הומניטריות או בקשות לקבל מעמד על סמך זוגיות עם אזרחים ישראלים, ומספרן כנראה גבוה יותר מכל הבקשות שמוגשות לסוכנות היהודיות על ידי יהודים המעוניינים לעלות לישראל. רובן המוחלט של הבקשות הללו פיקטיביות לחלוטין ונדחות בהיעדר כל בסיס. אף על פי כן, בכל שנה פותחים המהגרים יותר מ־8,000 הליכים בענייני הגירה בבתי המשפט, במטרה לטרטר את המערכת ולקנות זמן שיאפשר השתקעות בישראל.

מטבע הדברים, מספרם של המסתננים והמהגרים הלא חוקיים איננו סטטי. כיום, אחד מכל שמונה ילדים שנולדים בעיר העברית הראשונה תל־אביב, נולד להורים זרים. לא מדובר בסוגיה תיאורטית, אלא במהפכה דמוגרפית שקורמת עור וגידים לנגד עינינו. ככל שחולף הזמן אוכלוסייה זו הולכת ומשתקעת, והדרישות מצידה הולכות וגוברות. כבר היום ישראל מוציאה מאות מיליוני שקלים בשנה על תקציבי חינוך, רווחה, אכיפה משטרתית בגין שיעורי פשיעה חריגים במיוחד, והצפה של בתי המשפט. הוצאות אלו רק ילכו ויגדלו במכפלות. בהמשך תגיע גם הדרישה לקבל אזרחות, והכל על סמך תקדימים שבהם נכנעה הממשלה לקמפיינים של סחטנות רגשית והעניקה מעמד לאלפי ילדי זרים והוריהם, שהפרו באופן גס את החוק בעבר.

בשלב הבא תתרחב התופעה של איחוד משפחות, כפי שקורה בכמעט כל מדינות ה־OECD. באירופה, איחוד משפחות של מהגרים עם קרוביהם שכבר התאזרחו הוא המסלול המרכזי להגירה, ולא הסתננות או מבקשי מקלט כפי שרבים נוטים להאמין. גם בישראל כבר קיימים לא מעט תקדימים של מהגרים לא חוקיים שקיבלו מעמד, ולאחר מכן העניקו מעמד לבני זוג נוספים ואף למשפחות מורחבות יותר. מכיוון שמדובר באוכלוסייה צעירה שלחלקה כבר יש משפחות במדינות המוצא, ניתן להעריך כי ברגע שיתאפשר איחוד משפחות, היא תכפיל ואף תשלש את גודלה תוך שנים מועטות. כך מקבלים כדור שלג שכמעט איננו ניתן לעצירה, גם אם נרצה לעשות זאת בעתיד.

למדינת ישראל אתגרים ואיומים רבים, אך רובם כבר הפכו לכרוניים ולא נותר אלא לנסות ולהתנהל איתם ולצידם. בניגוד לכך, בכל הנוגע להגירה יש לנו עדיין אפשרות ללמוד מהטעויות של מדינות אחרות ולמנוע, או לפחות לצמצם, את היקף התופעה שתהפוך לבכייה לדורות. חלון הזמן הולך ונסגר. לכן, גם אם אולי ישנם סוגיות חשובות יותר לעתידה של המדינה, אין אף סוגיה דחופה יותר.

כולי תקווה כי ביום הבוחר האזרחים יעניקו את קולם למפלגות שיבטיחו לקדם מדיניות הגירה אחראית, כזו שתבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

עו"ד יונתן יעקובוביץ' הוא מנהל המרכז למדיניות הגירה ישראלית