כותרת הפאנל הראשון בוועידת הנגב שנערכה בשבוע שעבר בדימונה הייתה "ערי הפיתוח בנגב – זמן תיקון". מנחה וחמישה דוברים השתתפו בפאנל הזה, אך רק אחת מהם – דינה דיין ממצפה־רמון – הייתה תושבת עיר פיתוח בנגב. כל השאר היו תושבי מרכז הארץ. במקום לשתף בדיון מומחים שגם מתגוררים בעיירות כמו למשל ד"ר אהרל'ה כהן, תושב שדרות שכתב דוקטורט על הקמת עיירות הפיתוח בנגב, העדיפו מארגני הוועידה להושיב על הבמה בדימונה את אנשי האקדמיה מתל־אביב שידברו בשם תושבי העיירות בנגב על התיקון הנדרש.
ד"ר מירב אלוש־לברון, תושבת תל־אביב, הלינה במהלך הפאנל על כך שבכנסת יושבים רק שבעה ח"כים מעיירות הפיתוח בדרום ובצפון. כגמל שלא רואה את הדבשת של עצמו, היא לא ראתה שום בעיה לשבת בפאנל רב־משתתפים על אתגרי עיירות הפיתוח שיש בו רק נציגה אחת של אותן עיירות. כותרת הוועידה, שהופקה בידי המשרד לפיתוח הנגב והגליל והרשות לפיתוח הנגב, הייתה "מצדיעים לעיירות הפיתוח", אבל כשממשיכים להדיר את תושבי העיירות מהדיונים עליהם, אין הרבה משמעות להצדעה. התיקון צריך להתחיל בשיתוף התושבים בדיונים על עתידם .
אוכלוסייה אחרת שלא זכתה לייצוג מספק בוועידת הנגב הייתה אוכלוסיית הבדואים. שליש מתושבי הנגב הם בדואים, אבל מתוך עשרים הדוברים בוועידה רק אחת הייתה מהמגזר – ד"ר יסמין אבו־פריחה. כל מי שעוסק בעתידו של הנגב יודע שאי אפשר לדבר על פיתוח הנגב בלי להתייחס לסוגיית הבדואים, ובכל זאת, המגזר לא זכה להתייחסות מספקת גם בישיבת הממשלה המיוחדת שהתקיימה לאחר מכן בעיריית דימונה, והוקדשה לפעילות משרדי הממשלה בקידום הנגב. השר אורי אריאל, השר הממונה על המגזר הבדואי, דווקא הכין דיווח נרחב על פעילות משרדו בתחום זה, אך מקוצר זמן הנושא לא זכה לקבל את הנפח הראוי לו.
השר אריאל מחזיק כבר שלוש שנים בתיק הרגיש והמסובך של המגזר הבדואי. לפני כשנה הוא רשם לזכותו את אישורה של תוכנית חומש חדשה להשקעה במגזר בתחומי החינוך, התעסוקה והתשתיות בהיקף של כארבעה מיליארד שקלים. לצד המחמאות על אישור התוכנית, שהגדילה כמעט פי ארבעה את ההשקעה לעומת תוכנית החומש הקודמת, נשמעה גם ביקורת על הזנחת תחום הבנייה הבלתי־חוקית ועל דחיית ההסדרה של תביעות הבעלות על הקרקעות.
לביקורת על הזנחת הבנייה הבלתי־חוקית הגיב אריאל בהגדלת מספר הפקחים והפרקליטים שעוסקים בתחום. השבוע הוא גם מציג נתון מעודד: בשנת 2017 נרשמה ירידה של 22% בהיקף הבנייה הבלתי־חוקית במגזר הבדואי לעומת 2016. מלבד אכיפה מוגברת, השר אריאל מנמק את הנתון גם בשיווק מסיבי של מגרשים לבנייה למגזר. "אנחנו משווקים מגרשים לאלפי יחידות לא ביישוב אחד או שניים אלא בכל הרשויות. נכנסתי לאחרונה עם שר האוצר כחלון לאתר בנייה בלקיה, וגם הוא התרגש לראות שם 1,200 מגרשים מוכנים לבנייה. המטרה היא שבכל היישובים ירגישו את אבק הטרקטורים". אריאל ואנשיו מאמינים שהצפת המגזר הבדואי באלפי מגרשים לבנייה לאחר שנים ארוכות של הקפאה, תצמצם באופן משמעותי את הבנייה הבלתי־חוקית.
תביעות הבעלות של הבדואים על הקרקעות מונחות בצד באופן מודע בידי השר אריאל ויאיר מעיין, מנכ"ל הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים. "עשינו שינוי תפיסתי. אם אצל בגין ופראוור הייתה התמקדות בתובעי הבעלות, שהם בסך הכול 15 אחוזים מהמגזר, אנחנו אמרנו שזה לא צודק. אם לאחד לשישה יש תביעות בעלות, זה לא מצדיק להזניח בינתיים את כל אלו שאין להם תביעות ובסך הכול רוצים בית, אינטרנט ושירותי חינוך טובים, כמו כולנו". השר אריאל לא יאמר זאת, אבל ההתעלמות מדרישותיהם של תובעי הבעלות גם מורידה את יכולת המיקוח שלהם במאבק הזה.
את מחיר התפיסה שאריאל מוביל משלמים בינתיים אלפי בדואים המתגוררים בפזורה הבלתי־חוקית מחוץ ליישובים הגדולים. השר אריאל לא ממהר להקים בעבורם יישובים חדשים. בניגוד לדו"ח של פראוור שאושר בממשלה ב־2011, שבו הומלץ להקים 15 יישובים חדשים למגזר הבדואי, בשלוש שנות כהונתו של אריאל במשרד אושרו בינתיים רק שלושה יישובים: ואדי א־נעים בסמוך לשגב־שלום, רמת־ציפורים ברמת הנגב, ויישוב נוסף בבקעת ערד. אריאל מודה שבעתיד יוקמו כנראה יישובים נוספים למגזר, אך לטענתו, אישור הקמתם של יישובים נוספים כבר כעת יהיה תקדים בעייתי. הוא יגרום לכל מקבץ משפחות בפזורה לעתור לבג"ץ בדרישה להקים בעבורן יישוב.
בריכת שחייה כמשל
שאלתי את אריאל אם לא ירגיש החמצה לסיים קדנציה מכובדת של ארבע שנים במשרד בלי למצוא פתרון מקיף וחוקתי לסוגיית ההתיישבות הבדואית, כולל תושבי הפזורה. בתשובתו הוא העדיף להפנות את הזרקור למהלכים הגדולים שכן הספיק להוביל עד כה. "אנחנו נותנים תקציבים גדולים שהולכים היישר לרשויות הבדואיות בהתאם לתוכניות שהן מגישות ומאושרות, וזה חידוש ענקי במגזר. לצערי, כל הרשויות במגזר הבדואי נמצאות באשכול הסוציו־אקונומי הכי נמוך. שתיים מהן, שהצליחו לטפס לאשכול גבוה יותר, ירדו שוב לאשכול הנמוך. שרת המשפטים איילת שקד בוחנת בחיוב הקמת בית משפט ברהט, נפתחה תחנת כיבוי ראשונה בְּחורה, הגברנו את האכיפה על הבנייה, שיווקנו מגרשים בעלות של 90 אלף שקלים, ויש פיתוח בכל היישובים".
ביוני הקרוב תיפתח בעיר רהט בריכת השחייה הראשונה במגזר הבדואי, ואריאל רואה בכך גם חשיבות סמלית. "הבריכה היא משל למציאות הכללית", הוא אומר. "לא ייתכן שבכל היישובים היהודיים בנגב תהיה בריכה, ובכל המגזר הבדואי לא תהיה אפילו בריכה אחת".
בהרצאותיו במכינות קדם־צבאיות מפציר אריאל בתלמידים לבקר ביישובי הבדואים. "אנשים מפחדים להיכנס לערים בדואיות, ואני אומר להם: אתם נוסעים לאילת? במקום לקלל בדרך את ההתיישבות הבדואית בצדי הדרכים, תיכנסו פעם לבקר ברהט. אין סיבה לפחד לשבת שם ולשתות קפה. הצעתי לשר החינוך ליצור תוכנית שתלמידים יעצרו ברהט בדרכם לטיול באילת, וישבו למפגש עם תלמידים בדואים. בסוף, הכול מתחיל בחינוך".
