הגברת גלי סמבירא ציטטה בטורה את מדד ארגון "לחיות יחד" (שראוי היה שהגברת סמבירא תציין שהיא מנהלת מקצועית בארגון), שם מחלקים החוקרים את האוכלוסייה הכללית במדינה לחילונים, דתיים ומסורתיים. באופן זה היא מציירת מציאות שמתאימה להשקפתה בה החרדים הם שותפים שווים ולא מיעוט.
ראשית, עלינו לבחון בעיניים פקוחות וביקורתיות מהו המאפיין המרכזי של המגזר החרדי מול האוכלוסייה הכללית. כלומר, קוד הלבוש אינו מאפיין עיקרי, גם לא נכסים תרבותיים, תקשורת פנימית או הרגלי צריכה. כולם מעניינים ביותר וראויים לדיון על צלחת צ'ולנט מהבילה, אבל לא מצביעים על המהות.
פעם, הרב דוד בלוך, ממקימי הנח"ל החרדי וישיבת ההסדר דרך חיים, ענה על השאלה מיהו חרדי ואמר "חרדי הוא זה שישלח את ילדיו למוסדות חרדים". כך פשוט. ילד חרדי לומד מינקותו על הרצון המוחלט להיפרד מהמדינה הציונית, על הנחיתות המוסרית המוחלטת של המגזר החילוני, על טעותם המרה של רבני הציונות הדתית, אך מעל הכול, ילד חרדי מחונך מגיל קטן לבערות איומה ונגזר עליו לחיות על גב האוכלוסייה הכללית ללא צורך לתת דו"ח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בלי צניעות, בלי אחריות: בג"ץ פתיחת השמיים יוביל לאסון בריאותי
– ריבלין למשלחת החילוץ: "ערבות הדדית היא צו השעה ואתם ההוכחה לכך"
– תאונת מטוס הסנונית: תקלה נדירה ולא מוכרת בעולם
החינוך אותו מקבל ילד חרדי גרוע יותר ממרבית מדינות העולם השלישי. על פי מחקר של פורום קהלת מ-2019 נער חרדי לא יודע מילים בסיסיות באנגלית, אין לו שמץ של מושג איך לפתור משוואה ממעלה ראשונה, אין לו יכולת להשתמש במחשב והבנת הנקרא ויכולת הקריאה שלו נמוכות משמעותית ממקבילו החילוני או הדתי.
ככלל, היכולות האוטודידקטיות של תלמידים חרדים בנושאים כלליים שואפת לאפס. את ההנחה הזו מוכיחים יום יום אלפי בני ישיבות שנושרים מספסלי הלימודים האקדמאיים, גם במסלולים שמותאמים לחרדים. על פי דו"ח מבקר המדינה 2019, שלושה מארבעה גברים מהמגזר החרדי שמתחילים מכינה קדם אקדמאית לא מצליחים לסיים את התואר.
הגברת סמבירא מציינת בטורה את אלפי המתנדבים החרדיים בארגוני ההצלה והחסד, ואכן תרומתם חשובה. אך האם התנדבות זו יכולה לבוא על חשבון ההתנדבות הבסיסית ביותר של נערים ישראלים – צה"ל? האם התנדבות זו יכולה לבוא על חשבון השותפות הרת הגורל במציאות הכלכלית של המאה העשרים ואחת בה מגזר מסוים מפרנס מגזר אחר?
האוכלוסייה הנזקקת ביותר במדינת ישראל היא החרדית. 60 אחוזים ממשקי הבית במגזר הכללי משלמים מיסים יותר מתקציבי רווחה אותם הם מקבלים, לעומת 10 אחוזים בלבד במגזר החרדי. הקהילה החרדית נשענת על תרומות, תקציבי רווחה מוגדלים והסתפקות במועט שבמועט.
הרומנטיזציה בהגדרת החרדים כשותפים ככל המגזרים עליה מדברת גברת סמבירא, בעייתית ומסוכנת לעתידה הכלכלי וחוסנה הפיננסי של מדינת ישראל. המיעוט החרדי רוצה לחיות לפי אורח חייו ואינו מעוניין בשותפות כזו או אחרת. מיעוט שמעוניין ביכולת לחיות במדינת רווחה הנותנת לו לחיות את חייו כרצונו. הכיצד ניתן לדבר על שותפות כאשר אין פרטנר לשיתוף פעולה?
אם לא נפנים את המסוכנות בהשארת מגזר שצומח במהירות – נבער, נבדל ודורש תקציבים מוגדלים – נמצא עצמנו יום אחד באי ספיקת צורכי החרדים. כיצד יגיבו החילונים בעתיד הלא רחוק הזה? אין לי פתרונות קסם בשילוב החרדים, אך דבר אחד אני יודע – הדרך לפתרון הוא זיהוי הבעיה.
הכותב הינו בן המגזר החרדי ופעיל לשילוב חרדים במדינת ישראל
